קול הבת לא נשמע.
בת נולדה ללאה אשת יעקב, "ואחר, ילדה בת; ותקרא את-שמה, דינה" (ברא' ל, כא).
בת נולדה ללאה אחר הולדת שישה בנים: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון.
לאחר לידת כל בן מצורף מדרש או הסבר לשמו, מדרש המבטא את רחשי הלב של לאה. לאחר לידת דינה אין מדרש או הסבר לשמה. אין רמז לרחשי לב האם, עם הולדת הבת.
יתר-על-כן, הודעת ההריון של כל הבנים נפתחת במילה "ותהר" ואילו לגבי דינה נאמר "ואחר, ילדה".
כאילו לא היה מה לומר לרגל הולדת דינה, שקט.
פרשנים רגישים לכך, חלקם מתייחס לכתוב בהתאם למדרש בתלמוד הבבלי: "'ואחר, ילדה בת; ותקרא את-שמה, דינה', מאי ואחר? אמר רב: לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה: שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממנו, וארבעה מן השפחות - הרי עשרה, אם זה זכר - לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות! מיד נהפכה לבת, שנאמר ותקרא את שמה דינה! - אין מזכירין מעשה נסים" (בבלי, ברכות ס, א); כך רש"י גם תורה תמימה על אתר. רשב"ם מבחין בין הולדת בן להולדת בת [1]. וראב"ע מעלה סברה שדינה הייתה תאומה לזבולון [2].
בת בין בנים הרבה [3], מה תעשה?
"ותצא דינה בת-לאה, אשר ילדה ליעקוב, לראות, בבנות הארץ" (ברא' לד, א).
אמירה זו מעלה התייחסות לפחות לשני עניינים.
הראשון, מה מובן "ותצא"?
רשב"ם מבין זאת כתיאור מיקום: "כי חוץ לעיר נטה אהלה ויצאה משם ונכנסה לעיר" (רשב"ם על אתר). ראב"ע סבור שדינה יצאה מיוזמתה היא (ראב"ע על אתר).
השני, מה מובן "לראות בבנות הארץ"?
יונתן מבין בכך "לראות בנימוסי בנות עמי הארץ" (יונתן על אתר). קיל סבור "לראות בתכשיטי בנות הארץ שהגיעו לפרקן, שהיו יוצאות לחול במחולות במועדים מסוימים" [4]. וגם "בקשה לראות, ונראתה" [5].
מהכתוב במקרא וגם מהבנות פרשנים מצטיירת תמונה של אוירה רגועה, כמעט אידילית: יצאה דינה לטייל ולפגוש בנות נוספות.
הפועל רא"ה חוזר שנית, הפעם הוא מקושר לאיש: "וירא אותה שכם בן-חמור, החיווי נשיא הארץ" (ברא' לד, ב1). ריקאנטי מוצא כבר בפסוק זה רמז לבאות: "וטעם החוי - מלשון נחש הקדמוני" (ריקאנטי לברא' לד, א) [6].
ואכן, זו הייתה ראייה מסוג אחר, כי בעקבות הראייה באים שלושה פעלים רצופים: "וייקח אותה וישכב אותה, ויענה" (שם, ב2). הפועל הראשון מציין פעולה רגילה של איש כלפי אישה במקרא [7].
אבל שני הפעלים הבאים "וישכב אותה, ויענה" מציינים בפירוש אינוס אישה לקיים יחסים [8].
קולה של דינה אינו מושמע.
אין ספק שמתואר כאן אירוע חמור ביותר, אבל דבריו של שכם מרמזים שייתכן מאוד והמקרה משקף סערת רוח המביאה לאיבוד שליטה: "ותדבק נפשו בדינה בת-יעקוב; ויאהב את-הנערה, וידבר על-לב הנערה " (שם, ג) [9].
תגובת דינה אינה כתובה.
"ויאמר שכם אל-חמור אביו לאמור: קח-לי את-הילדה הזאת, לאישה" (שם, ד).
אין תגובה של דינה, אבל היא לא חזרה למשפחתה היא לא התרחקה מבית שכם [10]. האם אין בהישארותה רמז כלשהו לתגובתה?
האם היא הסכימה להצעת הנישואין? אולי סירבה? אולי התנתה תנאים?
אין רמז לכך במקרא.
קול האישה אינו נשמע!
גם קולו של יעקב האב נאלם דום: "ויעקוב שמע, כי טימא את-דינה בתו, ובניו היו את-מקנהו, בשדה; והחריש יעקוב, עד-בואם" (שם, ה) [11].
גם לאחר שובם של הבנים אין הוא מוציא הגה, והם שמעון ולוי, משלים בערמה את שכם וחמור אביו בשקר, ואחר-כך הורגים בהם הרג רב.
יעקב מגיב הפעם בחשש מתגובה מתושבי הארץ [12], אבל בסוף ימיו נוקט יעקב ביקורת חד-משמעית כלפי מעשה הרצח: "שמעון ולוי, אחים כלי חמס, מכרותיהם. בסודם אל-תבוא נפשי, בקהלם אל-תיחד כבודי: כי באפם הרגו איש, וברצונם עיקרו-שור. ארור אפם כי עז, ועברתם כי קשתה" (ברא' מט, ה?ז).
וקול דינה דומם.
אני לא יודע, אבל אולי אם קולה של דינה היה נשמע, אולי היה נמנע הרצח וזרע של שלום היה נזרע?
אבל אין קול לדינה, ואם היה מה הייתה אומרת?
הסופרת מירה מגן מציעה אפשרות אחת: "כבודי? כבודי נקרע ממני עם בתולי ושולמה לי תמורתו אהבה, ואתה ולוי אחיך, שלא באתם לעולם מאהבה ואפילו לא מתשוקה, איך תדעו מה זאת אהבה? קנאת אמנו הרתה אתכם וחו?ל?ל?ה אתכם קנאים מר?ח?ם"[13]. "אבל האיש ההוא אהב אותי, ואתה ואחיך הרגתם אותו על שום שהקדימה תאוותו את אהבתו" [14].
אז אולי הדין הנורא בוצע בגלל שלקולה של דינה לא היה מאזין?
ואלי בגלל שאף אחד לא היה קשוב ללב שנענה לרחשי אהבה?
מקורות והערות
[1] "שאין מודים על הבת כמו על הבן. ולהודיעך בא, שכל בני יעקב היו זכרים חוץ מזו" (רשב"ם על אתר).
[2] "יש אומרים כי עם זבולון היתה בבטן אחת" (ראב"ע על אתר).
[3] אמנם בהמשך מופיע הביטוי "בנותיו" (ברא' לז, לה וגם מו, ז), אך מקובל שהכוונה לכלותיו של יעקב, נשות בניו.
[4] יהודה קיל, ספר בראשית, כרך ב, ירושלים תש"ס, עמ' תנו.
[5] שם.
[6] בלשון היום מכנים בשם "חיואי" ציפור טרף הקרויה גם "עיט הנחשים", אך בארמית "חיואי" הוא נחש.
[7] ראה למשל: "וייקח אברם את-שריי אשתו ואת-לוט בן-אחיו" (ברא' יב, ה1).
[8] כך גם בסיפור אמנון ותמר "ולא אבה לשמע בקולה ויחזק ממנה ויענה וישכב אותה" שמ"ב יג, יד).
[9] בניגוד מובהק לאמנון: "וישנאה אמנון שנאה גדולה מאוד כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה" (שמ"ב יג, טו).
[10] זאת אנו למדים מהכתוב בפרק הנדון בזה, המספר שלאחר רצח גברי העיר "ואת-חמור ואת-שכם בנו, הרגו לפי-חרב; ויקחו את-דינה מבית שכם, וייצאו" (ברא' לד, כו).
[11] גם בסיפור אמנון ותמר קולו של האב דויד אינו נשמע: "והמלך דוד שמע את כל הדברים האלה ויחר לו מאוד" (שמ"ב יג, כא).
[12] "ויאמר יעקוב אל-שמעון ואל-לוי, עכרתם אותי, להבאישני ביושב הארץ, בכנעני ובפריזי; ואני, מתי מספר, ונאספו עליי והכוני, ונשמדתי אני וביתי" (ברא' לד, ל).
[13] מירה מגן, "אני דודתה של שרח, ורחל היתה דודתי" בתוך רותי רביצקי (עורכת), קוראות מבראשית, תל אביב 1999, עמ' 277.
[14] שם, עמ' 278.
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
