כל הכבוד, הידד, כה לחי, יופי, מצוין, יישר כוח, תחזקנה ידיך, ציון לשבח, ח.ח. (חיזוק חיובי), בראוו, סאחה, תיסלם, סחתיין, יפה לך, אין דברים כאלה, את לא מבינה! - כל אלה כבר פסה (מצרפתית - מזמן, מיושן, אנכרוניסטי, אאוט). עכשיו יש לומר "שאפו!", אף היא מצרפתית:
- אוסי, את מלכה, שאפו!
- המנה טעימה לי, שאפו!
- שאפו לצוות שהכין את המסיבה הזאת
- שאפו ענק על הביצוע
- שאפו על מתיחת הפנים
- שאפו לעד המדינה
- הם שאפו את העשן לריאות (סתם, זה לא קשור).
שאפו (chapeau) בצרפתית היא כובע. כאשר אנחנו רוצים להביע הערכה או כבוד למישהו אנחנו אומרים "אני מוריד/מסיר בפניך את הכובע". במאמרו של ד"ר מוטי רוזן "על כובעים ומקומם או מקומות וכובעיהם" הוא מסביר שבתקופת ימי הביניים, השיריון והקסדה של האבירים הסתירו את כל חלקי גופם כדי להגן עליהם. לכן, כשאביר רצה להזדהות בפני חבר ומכר הוא נאלץ להסיר את המצחייה, ולעתים את הקסדה, ומכאן צמח המנהג להסיר את הכובע כדי להסביר פנים או לשם ברכה.
אני לעולם לא אגיד שאפו על משהו או למישהו. אולי משום שמצרפתית זה נשמע עוד יותר זר משפות אחרות, ולכן זה נשמע לי צבוע ולא אמיתי. בראוו (או בראבו) היא מאיטלקית, אבל היא נשמעת לי זרה פחות, כי אבי נהג להשתמש בה. כשמישהו הבין למה הוא התכוון הוא אמר לו: "בראוו! אפרים!"
Afarim זה "שאפו" בפרסית. עוד דברים מעצבנים בשפה העברית
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
