הגברת סוהיר, ילידת 1972, הגישה תביעת נזיקין כנגד בית חולים העמק בעפולה, בטענה כי רשלנות רפואית במהלך ואחרי ניתוח שעברה לכריתת כיס המרה גרם לה לנזקי גוף.
במשך תקופה ממושכת, סבלה סוהיר מאבנים בכיס המרה, עד שבנובמבר 2003 היא אושפזה בבית החולים לצורך ניתוח כריתה של כיס המרה. הניתוח בוצע בשיטת הלפרוסקופיה לאחר שניתן לסוהיר הסבר על שיטה זו, והיא נתנה את הסכמתה לכך. בגיליון בית החולים נכתב כי מהלך הניתוח וההתאוששות עברו ללא סיבוכים, ואמנם סוהיר סבלה מכאבים באזור הניתוח ומהקאות, אך אלו טופלו בהצלחה על ידי משככי כאבים נרקוטיים. יומיים אחרי הניתוח, שוחררה סוהיר מבית החולים לאחר שעברה בדיקה אצל רופא.
בחלוף שבוע הופנתה סוהיר למיון בדחיפות לאחר שסבלה מבחילות, הקאות, קוצר נשימה וכאבי בטן עזים, והיא אושפזה מיידית. בדיקות בית החולים העלו, כי קיים קרע בצינור המרה, ממנו דלף לחלל הבטן נוזל המרה. הנוזל נשאב, וחלל הבטן נשטף, אך כאביה של סוהיר לא נעלמו, ובחלוף חמישה ימים נוספים הוחלט על ניתוח של פתיחת בטן, בו נמצאו נוזלים רבים בחלל הבטן וקרע באחד הצינורות המרכזיים, שנתפר בו במקום. לאחר ניתוח זה, החלה סוהיר להרגיש טוב יותר, וכעבור שבועיים שוחררה לביתה.
סוהיר טוענת, כי הייתה רשלנות רפואית במהלך הניתוח הראשון, שבאה לידי ביטוי הן בפגיעה בצינור המרה והן בעובדה שדבר זה לא נתגלה באופן מיידי. בנוסף, היא טוענת, כי אף בטיפול שלאחר הניתוח הייתה רשלנות רפואית, שכן לא התייחסו כראוי לתלונותיה ושחררו אותה באופן לא אחראי. מנגד, בית החולים מכחיש את אחריותו לנזקיה של סוהיר, וטוען, כי השתלשלות הדברים היא תוצאה של סיבוך ידוע בסוג הניתוחים שהיא עברה, ולא הייתה כל רשלנות רפואית מצד הצוות הרפואי של בית החולים. בנוסף, נחלקו הצדדים בנוגע להיקף הנזקים שנגרמו לסוהיר כתוצאה מהסיבוכים שבשני הניתוחים.
ראשית, קבע בית המשפט, כי נסיבות המקרה שלפנינו מצדיקות את העברת נטל ההוכחה מכתפיה של סוהיר אל כתפי בית החולים, בין השאר, לאור ליקויים בגיליונות הרישום של בית החולים.
שנית, לגבי הניתוח הראשון, מומחי שני הצדדים הסכימו, כי פגיעה בצינור המרה הוא סיבוך ידוע של הניתוח אותו עברה סוהיר, ומחלוקתם התמקדה בשאלה האם היה אפשרי למנוע מהסיכון להתממש. בית המשפט קיבל את חוות דעת המומחה מטעם התביעה, וקבע, כי היה מקום לנקוט בזהירות רבה, וכל שכן, להבחין בנזק שנגרם באופן מיידי ולתקנו עוד במהלך הניתוח, ומשלא עשו זאת רופאי בית החולים, נמצא שהם פעלו תוך רשלנות רפואית, ואחראים לנזקים שנגרמו לסוהיר עקב רשלנותם.
שלישית, בחן בית המשפט את התנהלות בית החולים לאחר הניתוח הראשון, וקבע כי בית החולים פעל במתחם הסבירות, ללא כל רשלנות רפואית מצד הצוות הרפואי.
בשאלת היקף הנזק, העמיד בית המשפט את שיעור נכותה הרפואית הצמיתה של סוהיר על 10%, וכן קבע כי היא זכאית לפיצוי בגין הכאב והסבל שחוותה, בגין העזרה שנזקקה לה בעבר ושתזדקק לה בעתיד ובגין ההוצאות הרפואיות שנאלצה להוציא. כל זאת בסכום של 100,000 ש"ח.
תא (חי') 3221-06
הערה:
אין באמור להוות תחליף לייעוץ משפטי.
אין באמור להוות תחליף לעיון בפסק הדין המלא.
lawtip.co.il הדרך למימוש זכויותיך מתחילה כאן !
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
