האינסטינקט הציורי הבסיסי, הוא רישום בקו.
ילדים קטנים, מציירים בקו. גם האדם הקדמון צייר בקו.
זאת, למרות שהמציאות אינה בנויה מקוים. המציאות הויזואלית ,שאנו מכירים עשויה נפחים.
במחשבה ראשונית, היכולת לתאר את העולם הנפחי בקו, ניראת אולי פרימיטיבית. אלא, שההיפך הוא הנכון.
היכולת לתמצת ולמסור התרשמות כוללת על-ידי קוים בודדים, דורשת יכולת הפשטה וחשיבה אסוציאטיבית גבוהה.
יותר מכל הצורות הפלסטיות האחרות, הקו מבטא התרשמות ראשונית, באופן הספונטאני והכנה ביותר.
יש צורות רבות לקו. ולכל אחת מהצורות יש משמעות אסוציאטיבית אחרת. לכן, טבעי שכל רשם בוחר, הן במודע או שלא במודע, את צורת הקו שלו.
הקו יכול להיות עבה או דק. מתמשך או קטוע. מרחף או נוקשה. נחרץ או מהסס. ברור או מטושטש.
אוסף קוים, יכול להיות מאורגן או ספונטאני.
כל אחד מסוגי הקו או שילובם, יוצר רושם אחר. גם כיוון הקו, תורם להרגשה הפסיכולוגית של הרישום. קו עולה, מביע אופטימיות. קו יורד-פסימיות. קו מתפרץ מביע שמחה וקו סגור- הסתגרות.
הרישום, בדומה לכתב- יד. מוסר הן את ההתרשמות המיידית של הרושם והן את הרגשתו הכללית בזמן הרישום.
רישום דרך האונה הימנית
בין אם הרישום נעשה על נייר, או על משטח אחר, הוא אוסף של קוים על משטח ריק.
ניתן להביט על רישום, דרך אוסף הקווים, מהם הוא עשוי. באותה מידה ניתן להביט על החללים שברישום.
לחללים שברישום, יש את אותה החשיבות, שיש לאוסף הקווים.
כפי שהקו מגדיר את החלל, החלל מגדיר את הקו.
אם כל משטח הציור יתמלא בקווים ולא ישאר חלל- לא יהיה רישום אלא משטח כהה.
צייר יכול לבחור אם להתמקד בקווי הרישום של האובייקט שלו, או להתמקד בחללים הנוצרים בין הקווים. החללים הנוצרים בנוף,בין חלקי גוף האדם, או בקפלי הבגד.
לתחום את הקיים, או לתחום את מה שלא קיים ובכך ליצור את הקיים.
לסוג זה של ראייה ורישום- קוראים, רישום על-ידי האונה הימנית. אך, אפשר לקרוא לו גם -רישום נגטיב או תחימת החלל.
רישום, בו יש רמז על קיום עומק כלשהו, מתבטא בדרך כלל, בחלל הריק.
ברישום דקורטיבי- כמו בזה המשתמש בצורות נגטיביות. החלל הריק, הוא הדומיננטי.
טלילה שיר
ציירת
ציירת
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
