למה ממשלת מומחים היא לא מילה גסה - יורי גנקין
מזה שנים רבות מדברים בישראל על הצורך בשינוי שיטת הממשל. על החובה שבמעבר מהשיטה היחסית הכובלת את הממשלה להסכמים קואליציוניים בעייתיים לשיטה חלופית שתאפשר את הקמתה של ממשלה המורכבת משרים מומחים – המכירים את התחום עליו הם אמונים על בוריו. אז בישראל ככל הנראה מדובר על עוד חזון למועד אך באיטליה החזון כבר הפך למציאות.
סיומו של עידן ברלוסקוני לפני כשבועיים סימל את האות לתחילת כהונתו של מריו מונטי, כלכלן בהשכלתו שאף מכהן כיום כשר האוצר של המדינה. בנוסף למונטי, שר החוץ האיטלקי הוא דיפלומט במקצועו ובהשכלתו אשר כיהן בתפקידו האחרון כשגריר איטליה בארצות הברית. לפני כן, שימש שר החוץ כשגריר ארצו באו"ם ואף בישראל. את הצמרת המדינית משלים ג'אמפולו די פאולה, שר הביטחון שהיה לרמטכ"ל של ארצו במשך ארבע שנים.
אמנם, ממשלת המומחים של איטליה היא רק תולדה של המשבר הכלכלי שחוותה הכלכלה השלישית בגודלה באירופה אך גם מן המציאות הבעייתית הזו עשויות לצמוח תועלות של ממש. ברגע שהציבור רואה כי ההגה נמצא בידיהם של האנשים המסוגלים לנווט את הספינה הטובעת אל מחוץ לתחום הסערה – וזאת מבלי לדאוג לאינטרס הפוליטי האישי שלהם - גדל האמון בשלטון והמורל הלאומי משתנה.
יש שיטענו, ובמידת מה של צדק, כי כל אדם באשר הוא, מקדם במהלך פועלו המקצועי את האינטרס האישי שלו שכן כולנו בני אדם. נכון, לא מדובר על טענה משוללת יסוד אך בה בעת עלינו לזכור כי יש הבדל משמעותי וניכר בין פוליטיקאי שכל מטרתו היא להמשיך וליהבחר לבית המחוקקים לבין אדם שלא רואה את עתידו המקצועי בזירה הפוליטית. תכלית פועלו של האחרון – שונה לחלוטין מזו של הראשון.
קונספט המינויים המקצועיים מוכיח את עצמו בכל פעם מחדש בזירה הפוליטית האמריקאית. ברור כי פה ושם ישנם מינויים הנובעים מאילוצים פוליטיים, אך מרביתן המוחלט של המשרות הבכירות, במיוחד במשרדי הממשלה הפחות זוהרים – מאויישים על ידי אנשי מקצוע הרואים את טובת המדינה לפני טובתם האישית. כך למשל, שר האוצר טימוטי גייטנר הוא כלכלן, אריק הולדר, התובע הכללי, הוא עורך דין מוכח וסטיבן צ'ו, שר האנרגיה, הוא זוכה פרס נובל לפיזיקה וחוקר בתחומים המשיקים לזירת האנרגיה.
במחוזותינו מנגד, ההשכלה כלל איננה משנה שכן ברור,עם כל הצער שבדבר, כי בהתאם לשיטה הקיימת כל אדם יכול לאייש כל משרד – ורצוי כזה בלי תיק . עמיר פרץ כיהן במשך קרוב לשנתיים כשר הביטחן של ישראל אך גם לו וגם לחבריו הקרובים ביותר,שלא לדבר על מתחריו, היה ברור כי התפקיד גדול עליו – הסיבה היחידה שהתפקיד הוצע לו מלכתחילה (וזאת במקביל להצעה לשמש כשר אוצר) נבעה במישרין ממעמדו הייחודי כיו"ר השותפה הקואליציונית הבכירה ביותר באותה עת.
אנו נמצאים כיום בצומת דרכים של ממש בכל הנוגע לכיוון אליו תפנה המדינה. טוב יעשו מובילי המחאה החברתית באם ישנו את האסטרטגיה שלהם ויניפו את דגל שינוי שיטת הממשל שיהפוך מבחינתם ליעד מרכזי. אזרחים מעטים מבינים באמת ובתמים עד כמה שינוי שיטת הממשל הוא קריטי לעתידה של מדינת ישראל וזאת משום שחלק ניכר מהרעות החולות אותן אנו חווים ביום יום – נובע במישרין מהשיטה הקלוקלת.
חשבו על כך, השאלה שצריכה להישאל היא לא האם צריך לפרוץ את גבולות התקציב או לא – זוהי שאלה משנית. השאלה החשובה ביותר היא איך מחולקת עוגת התקציב, בין אם התקציב יגדל, או בין אם ישאר ללא שינוי. או במילים אחרות, מה זה משנה אם התקציב יגדל בעוד 50 מיליון ש"ח אם התוספת ממילא תחולק בין שלל המפלגות שידאגו אך ורק לסקטור הבוחרים הספציפי שלהם.
שינוי שיטת הממשל הוא המפתח לשינוי החברתי, הכלכלי והפוליטי של מדינת ישראל – וטוב יעשה מי שיפסיק להתעלם מכך.
כותב הפוסט הוא יורי גנקין – יועץ אסטרטגי המתמחה בתחום המיתוג האישי והעסקי ומייסד הבלוג The Brand – המיתוג שלכם מתחיל כאן
מתמחה במתן ייעוץ בתחום המיתוג האישי והעסקי. מנהל בלוג פוליטי בכתובת: http://www.yurigankin.com בוגר תואר ראשון במדע המדינה ותקשורת ותואר שני בדיפלומטיה מאוניברסיטת תל אביב.. לשעבר עוזר ליועצה הפוליטי הבכיר של שרת החוץ ציפי לבני, עוזר אישי למנהל האגף לקשרי חוץ באוניברסיטת תל אביב ומנהל תוכן בחברת TOP-G העוסקת בייצוג בכירים.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
