רחל ולאה חלום ומציאות 

פרשת ויצא: לאה ורחל, מציאות וחלום / מוטי לקסמן
פרשת השבוע, פרשת "ויצא" נפתחת במנוסת יעקב מאימת עשו אחיו, בהתאם לתכנית אמו רבקה: "וי?צא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" (ברא' כח, י). אלוהים מתגלה ליעקב בראשית הפרשה
"ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו" (ברא' טז, יב). גם בחתימתה מתואר מפגש של יעקב עם מלאכי אלוהים: "ויעקב הלך לדרכו ו?י??פ?ג??עו? בו מלאכי אלוהים. ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלוהים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים" (ברא' לב, ב?ג).
בין שני מפגשים אלה אנו קוראים על נישואיו של יעקב, על ילדיו ועל רכושו כי רב.
הפעם נפנה את תשומת הלב לשתי הנשים הבולטות בפרשה זו, האחיות לאה ורחל.
תיאור מרקם יחסים בין אחים אינו חידוש בתורה [1]. החידוש הוא בתיאור שתי אחיות, תיאור שכמעט ואין חזרה עליו בכל המקרא.
ההתייחסות הראשונה אליהן היא חיצונית: "ועיני לאה רכות ורחל הייתה יפת תואר ויפת מראה" (ברא' כט, יז). המקרא מתאר את לאה ואת רחל באופן שונה, נתחיל בהצגת פרשנויות לכך.
"ועיני לאה רכות" מעלה הבנות פרשניות שונות. מצד אחד מובן תיאור זה כמבטא עצבות: "רכות ממש, ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה, שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים: שני בנים יש לה לרבקה, שתי בנות יש לו ללבן, גדולה לגדול וקטנה לקטן, והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת: גדול מה מעשיו? איש רע הוא מלסטם בריות, קטן מה מעשיו? 'איש תם יושב אוהלים', והייתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה" (בבלי, בבא בתרא קכג, א). יונתן ורש"י מקבלים פרשנות זו [2] . מצד שני יש הרואים בביטוי זה ציון ליופי: "נאות יפות" (אונקלוס לפסוק); כך גם רס"ג ורשב"ם [3]. הנצי"ב מרחיב באותו מובן: "הכוונה שהיו נאות, אבל מפני רכותן לא היתה יכולה לרעות בצאן, משום שאור השמש היה מזיק להן" [4].
"ו?ר?ח?ל ה?י?ת?ה י?פ?ת ת??א?ר ו?יפ?ת מ?ר?א?ה" תיאור זה מובן כלשונו, כך מפרשים יונתן, רשב"ם וגם ראב"ע [5]. כלומר אין כאן הבנה של אחות יפה מול אחות כעורה.
רחל זוכה באהבה: "ויאהב יעקוב את רחל [...] ויעבוד יעקוב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה [...] ויבוא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה" (ברא' כט, יח...כ...ל).
האם היא מגלה אהבה?
לאה "זוכה" בשנאה: "וירא ה' כי שנואה לאה [...] ותאמר כי שמע ה' כי שנואה אנוכי" (שם, לא...לג). היא נכספת לאהבה: "ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי" (שם, לב).
האם לאה משדרת שנאה, ואולי קנאה?
נחזור על השאלה: האם האהובה מגלה אהבה והאם השנואה מגלה שנאה?
לא, לא בא' רבתי.
רחל האהובה, היא המבטאת קנאה: "ותרא רחל כי לא ילדה ליעקוב ותקנא רחל באחותה" (ברא' ל, א1).
רחל אינה מסתפקת בקנאה היא באה בטרוניה ובתואנה אל האיש שלה, אל יעקב" "ותאמר אל יעקוב הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי" (שם, א2).
גם בלדת שפחתה בלהה בנים ליעקב, רחל אינה מעדנת את לשונה: "ותאמר רחל דנני אלוהים וגם שמע בקולי [...] ותאמר רחל נפתולי אלוהים נפתלתי עם אחותי גם יכלתי" (שם, ו...ח).
ובעזוב יעקב, נשותיו ובניו את מתחם לבן, רחל היא השולחת את ידה בגניבה: "ולבן הלך לגזוז את צאנו ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה" (ברא' לא, יט); ואינה חוששת לשקר לאביה: "ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדוני כי לוא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי ויחפש ו?לא מצא את התרפים" (שם, לה); ובכך מעוררת תחושה קשה מצד האיש שלה, יעקב, כלפי אביה, לבן: "ויחר ליעקוב וירב בלבן" (שם, לו).
לאה, השנואה, כמהה לאהבה (ומי לא?) אך אינה מרירה!
רואה בלדת בניה פיצוי על מצבה: "כי שמע ה' כי שנואה אנוכי ויתן לי גם את זה ותקרא שמו ש??מ?עו?ן" (ברא' כט, לג); מבטאת תקווה רבה: "עתה הפעם ילווה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה ב?נ?ים" (שם, לד); אף שמחה: "זבדני אלהים אותי זבד טוב הפעם" (שם, כ) ובמקום טענות היא מודה לאלוהים: "הפעם אודה את ה'" (שם, לה).
שתי נשים, שתי אחיות.
המעניין הוא שבכתובים שונים כאשר מתייחסים לשתי האחיות מקדימים את רחל ללאה, למשל: "ו?ת??ע?ן ר?ח?ל ו?ל?א?ה ו?ת??אמ?ר?נ?ה לו? ה?עו?ד ל?נו? ח?ל?ק ו?נ?ח?ל?ה ב??ב?ית א?ב?ינו?" (ברא' לא, יד); "מאן נשים שבאהל? שרה, רבקה, רחל ולאה" (בבלי, נזיר כג, ב). "כשאנו מדברים על האמהות ההתייחסות המרכזית היא כמובן כלפי רחל ולאה" [6];
יתר-על-כן, במסורת יש לרחל מקום מיוחד ביותר: "ורחל עקרה, רחל היתה עיקרו של בית, [...] לפי שכל הדברים תלוין ברחל לפיכך נקראו ישראל על שמה "רחל מבכה על בניה" (ירמיה לא, יד); ולא סוף דבר לשמה אלא לשם בנה "אולי יחנן ה' אלוהי צבאות שארית יוסף" (עמוס ה, טו), ולא סוף דבר לשם בנה אלא לשם בן בנה, שנאמר "הבן יקיר לי אפרים" (ירמיה לא, יט) (בראשית רבה פרשה עא ד"ה ב).
נשאלת השאלה מדוע זכתה רחל למקום מיוחד בין אמהות? מדוע היא, היא הנושאת קינה על צרות העם אבל גם תקווה בכנפיה? מדוע רחל ולא לאה?
לא לכל שאלה יש תשובה ברורה וחד-משמעית.
אני מציע את ההבנה הבאה:
רחל יפה, רחל מוחלפת על ידי האב באחותה בליל כלולותיה. רחל עקרה, רחל מתה בלדת בנה השני, ואינה נקברת בקבר האבות, אלא בדרך, "ותקבר בדרך אפרתה היא בית לחם" (ברא' לה, יט). רחל אף-פעם לא בתלם, לא בנתיב המסודר והערוך.
ללאה עיניים רכות, היא תופסת את מקום הכלה בליל הכלולות של אחותה. לאה היא ולדנית, אינה מתאוננת ומגדלת בנים הרבה. היא קבורה באחוזה המשפחתית: "במערה אשר בשדה המכפלה [...] ושמה קברתי את לאה" (ברא' מט, ל?לא).
לאה היא האישה המעשית, המציאותית, היא נעה בתלם, לפי הכללים.
מול המציאות, מול הצפוי והמקובל, רחל היא הדמות הנכספת, הבלתי מושגת. האישה שחולמים עליה ורוצים בה, אבל במלואה היא אף פעם לא מושגת, היא נשארת תמיד בדרך...
ואולי זה טעם נוסף לתפיסתה במסורת היהודית כאם של העם כולו.
תקווה, ציפייה, חלום הם תמיד מעניינים ומעוררים יותר ממהלך שגרתי של יום ועוד יום ועוד יום...
ומאטעלע אומר:
בלי תקווה וחלום,
חסר טעם בחיים, זה נכון.
אבל מי שרק מרחף וחולם
מי שרק מצפה
נשאר בדרך,
לעתים אפילו פעור-פה.


מקורות
[1] קין והבל, יצחק וישמעאל, יעקב ועשו.
[2] "ועיני לאה היו דומעות (מפרישות מוגלה) שבכתה וביקשה מלפני יי שלא ייעד לה לעשו הרשע" (יונתן לפסוק); "שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו ובוכה שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן" (רש"י לפסוק).
[3] "נאות, עדינות" (רס"ג); "נאות" (רשב"ם לפסוק).
[4] על-פי יהודה קיל, ספר בראשית כרך ב, ירושלים תש"ס, עמ' שלד.
[5] "ורחל היתה נאה בתואר ויפה במראה" (יונתן לפסוק); "כמו במחוגה יתארהו. דפוס החוטם והמצח והפה והלחיים" (רשב"ם לפסוק); "כל אבר כעין והאף והפה יפה, ומראה הכל יפה" (ראב"ע לפסוק).
[6] "רחל ולאה", הרב שמעון אור, אתר www.kipa.co.il .
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי