בשנת 1940 עלתה סבתי שוש מעירק לארץ. כיום היא בת 70 אבל לצערי נראית ומרגישה כבת 90.
עברו עליה חיים לא קלים בכלל...
העליה מעירק, חתונת הבזק עם סבי, 7 ילדים שיש לפרנס, להאכיל ולכלכל...
לפני כמה שנים סבתי עברה אירוע שבץ מוחי בו נפגע הצד הימני של המוח.
מאז יש לה קושי בהזזת הצד השמאלי בגוף ובזיכרון לטווח קצר.
באשר להזזת הגוף- היא עוברת פיזיותרפיה ומתקדמת בזהירות.
אבל, באשר לפגיעה בזיכרון- אין לרפואה המודרנית תשובות טובות...
יום אחד לפני כשנה קראתי במקרה מאמר על המוח שפרסמה אוניברסיטת אוקספורד, בשורה התחתונה אמרו שהמוח הוא שריר שניתן לפיתוח, לצמיחה או דעיכה.
אני בטוחה שרבים מכם שמעו על העניין- אבל אני שמעתי עליו בפעם הראשונה מהמאמר ההוא...
סבתי שושי מעולם לא התעסקה עם מחשבים ולא הייתה לה כל נגיעה בעניין... אני לעומת זאת שיחקתי הרבה בילדותי במשחקי מחשב (בעיקר אהבתי משחקים קלאסיים כמו סוגר שטחים ומשחקי זיכרון...).
בשנה האחרונה לימדתי את סבתי לתפעל מחשב ולשחק במשחקי מחשב.
ההתחלה הייתה באמת קשה! היא לא הביעה עניין במשחקים ובמחשב.
לאט לאט, עקב בצד אגודל, סבתי החלה להתעניין ולשחק בכוחות עצמה במשחקי המחשב.
כמובן שלא בכל מיני משחקים של אופנועים, בגדים ושטויות... הכוונה שלי הייתה לשפר את הזיכרון שלה.
בהנחה שהזיכרון הוא שריר- התחלנו ממשחקים מ-מ-ש קלים, של ילדים עד גיל 4, וכשראיתי שהיא תפסה את העניין ושזמן התגובה שלה התקצר- עברנו למשחקי זיכרון קצת יותר קשים (גיל 7).
בהדרגה, סבתי התחילה להגיב אחרת לדברים שהיא רואה, מזיזה, שומעת...
אם לפני היא לא ידעה איפה היא שמה מה, מי אמר מה ומתי- פתאום היא כבר קצת יודעת...
לא אשקר ואומר שהיא חזרה לעצמה, ממש לא, אבל יש שיפור!
והכי כיף, שמי שהכי סבלה מכך- סבתי, יודעת עכשיו שהיא לא חסרת אונים ושיש בידה לעזור לעצמה להשתקם ולהשתפר- זה הכי כיף, ההרגשה שלה שהשתפרה פלאים מעצם הידיעה שהיא אינה חסרת אונים ושהיא תלויה בעצמה...
אני מאחלת לה שנים רבות של שיפור מתמיד והרגשה טובה, וכמובן בריאות.
אני מאחלת לכם שלא תעברו מה שאנחנו עברנו, אבל אם כן- תדעו שיש תמיד מה לעשות...
בהצלחה ובבריאות... נחמה שני.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
