ראשית, אני חייב בגילוי נאות כלפי שני גיבורי היום:
את קצב אני מתעב עוד מימיו כפוליטיקאי מתחיל ודעתי ורגשותיי כלפיו לא השתנו מעת זו.
למרות זאת איני מרגיש סיפוק לאחר הרשעתו היום, כי התעוב היה ציבורי, הלא הכרתיו רק במישור הזה, אם כי תמיד יש סוג של סיפוק בעת שאתה מוצא תימוכין לתחושות הבטן אצל תחושות הבטן של אחרים, ועוד יותר מכך בעת שאלה הן תחושות בטנם של שלושה שופטים עליונים וגם שלושה מחוזיים.
וזאת הבעיה בבסיסו של הדיון שלי היום וגם בהרשעתו הסופית של קצב, הלא מה זה כולה "תחושות הבטן".
ואלו את הגיבור השני, עורך הדין פלדמן אני מתעב מסיבות אחרות לגמרי.
פגשתיו לעיתים, גם בעודי מעיד באחד ממשפטי הרצח המזעזעים ביותר שהיו במדינה הזאת, בה שימש סנגור, - תפ"ח (תל-אביב-יפו – *5052/99) - שם ניסה להתיר את דמי, כי זה התיישב לו היטב עם האג'נדה, שהיא תמיד אופורטוניסטית בעיקרה, כמו אצל כל עורכי הדין.
וראוי שכך יהיה, הרי בשביל זה הם מקבלים לא מעט כסף, אולם מה שדוחה אותי אצל האיש הזה, זו הצביעות והחזות המצטדקת לפיו מה שמדריך אותו בחיים, זו אמונתו באג'נדה מוסרנית ולא ההמחאה שמפקיד מרשו בסופו של ההליך בחשבון הבנק שלו, שיכול לפרנס כפר בדואי שלם אפילו כאן בארצנו.
אולם אמירתו על מדרגות בית המשפט היום, לפיו קצב נכנס לכלא בעיקרו על סמך תחושת בטן, היא אמירה נכונה והיא מסמנת מגמה מאוד מסוכנת במשפט הישראלי, שבנקודה הקרדינאלית הזאת של מתן משקל לראיות בעבירות מין, הפרה את הכלל הבסיסי של המשפט הישראלי, הלא היא חזקת החפות, לפיו עדיפים הרבה מאוד פושעים מתהלכים חפשי על פניו של חף מפשע בודד בתוככי הכלא.
כמו בכל תחום, תיקון החוק בעבירות מין הנה תולדה של עוות היסטורי אמיתי של הפליית נשים. אולם כמו בהעדפות מתקנות בדרך כלל, כך גם במקרה הזה, המתקן מרוב להיטות ורגשות אשם מוצדקות, שכח את האיזון העדין בין המגמות של הרשעה בכל מחיר ודין צדק לכל, והפקיר את הנאשמים בעבירות מן הסוג הזה לתחושות בטן של שופטים ושופטות.
יסודות המשפט המודרני, סעיפי החוק, ודיני הראיות נוסחו כדי לצמצם ככל האפשר את הצורך ב"תחושות הבטן" של ערכת הדיון וניסו להעניק לו כלים משפטיים ראויים כדי שיזדקק למוצר הזה כמה שפחות בהכרעות הדין שיוצאים תחת ידו.
הכלל הזה נכון בכל תחום, למעט בעבירות מין, שבהם יכול נאשם להיכנס לשנים רבות לכלא רק על סמך התרשמות חיובית מגרסת המתלוננת.
מחקרים בתחומים משיקים למשפט באקדמיה העלו ממצאים משונים בכל הקשור להיווצרותן של תחושת מהמנות בחוויותינו.
כך אנחנו נוטים להאמין הרבה יותר לאנשים יפים מאשר לאלה שאינם כאלה, ועוד לא מעט פרמטרים שוליים בפרספקטיבה משפטית עשויים לשחק תפקיד מרכזי בגיבושה של הקונספציה של מהמנות גם במהלך הדיון המשפטי.
בתיק אינוס, אם אתה נראה צילגר, אינו מיישר מבט לשופט ואו יש לך מבט עקום ונוסף לכל מגמגם ואילו הטוענת נגדך בדיוק ההפך, תוצאות הכרעת הדין (כך גם הליך החקירה המשטרתית ), מסתיימים עוד בטרם הוגשו הראיות ולעיתים גם כלל וכלל אין כאלה.
אני מעריך למשל שאילו תאומתה הווירטואלית של בר רפאלי הייתה טוענת שנאנסה על ידי תאומו הווירטואלי של יושב ראש הקואליציה, אלקין, גדוד של עורכי דין נוסף ל – 6 הבכירים שליוו את קצב, לא היו עוזרים לו ומונעים ממנו מלהיכנס לכלא. (אולם עם השינויים הצפויים בהרכב בית המשפט העליון, אפשר שיבוא המזור לתאומו של אלקין בכל זאת).
אפילו בהליך הכי תקין של בחירת שופטים, יכולתו של המועמד לשיפוט באבחון לב וכליות של זולתו כלל אינם עומדים למבחן.
יותר מכך, שאלת המהימנות כלל לא נבחנת על ידי ערכת ערעור בעליון, משום הלכה נכונה שהעדים לא מופעים בפניה ואין להם אפשרות להתרשם מן הצד הזה שלהם כלל וכלל.
כך קורה שדווקא בעניין הכי פרובלמאטי של ההליך בעניינו של עבריין מין, אין למעשה בחינה מחודשת של הערכאה הקודמת.
יכולות להיות קונסטרוקציות עובדתיות שונות למסכת ההתנהגויות שבגינן הורשע קצב.
ניסיון הסנגוריה להעלותן נדחה על ידי שתי הערכאות בעיקר בהסתמך על מהמנות המקור לקונסטלציות האלה.
קצב אינו חכם וגם השקר אינו רחוק מעולמו, אולם תמצאו לי פוליטיקאי שאי אפשר להגיד עליו את שני אלה.
הרי הסיכוי שישרוד אדם חכם וישר במסדרונות הפוליטיים שלנו שואף לכלום ואין אנחנו חריגים בעניין הזה כלל וכלל, ככה זה בעולם המודרני.
אילו קצב היה חכם, הוא היה מחבק את עסקת הטיעון הביזארית מבית היוצר של מזוז, שהשיגו לו עורכי דינו, ואילו לא היה שקרן, הוא לא היה מסתבך בהרבה מאוד סתירות בעדויותיו במהלך חקירתו ומשפטו.
אולם העדר חוכמתו ושקריו הם לא אלה שהפילו אותו, אלא הופעתן המרשימה של העדות נגדו.
המסקנות שלי מן הסיפור הזה הן כדלקמן:
פוליטיקאים מצטיירים יותר ויותר כנאשמים בלתי מוכשרים שלא מצליחים ליצור רושם חיובי בבתי המשפט בניגוד ליכולתם להלך קסם על מרבית האזרחים במדינה בעת בחירות. (הנה נושא לאנשי אקדמיה לחפור בו, האם שופטינו חכמים או העם מטומטם לגמרי).
לכן כדאי שיהיו ישרי דרך מלכתחילה או חכמים במיוחד וכדי שזה יקרה, אפשר להמליץ בפני הקב"ה על החלפת העם שידע לבחור אנשים חכמים וישרי דרך שיהיו לו לפוליטיקאים.
ובמאמר מוסגר, קצב נבחר לנשיאות** בזכות העדפה מתקנת בתחום האתני ונפל כתוצאה מהעדפה מתקנת בתחום המגדרי.
אולי אפשר להסיק מקורותיו, שהפליה מתקנת רעה, רעה, רעה רעה ועוד הרבה פעמים רעה ומזיקה ומיותרת.
בימים אלה של לחץ נוסף בכל מיני תחומים להמשיך בהעדפות מן הסוג הזה, (בחירת שופטים למשל), אולי כדי שניקח את הפיילוט של קצב ונלמד ממנו את מה שאפשר, והאמינו לי, רק מן המסקנות מן הפיאסקו הזה אפשר לבנות מחדש מדינה מתוקנת.
*את מי שזה מעניין, גם שם נדחו טיעוניו ותחושות הבטן שלי נצחו, אבל היו גם פה ושם שזה קרה אחרת.
**כמו גם הנסיקה הפוליטית שלו הן תוצאה של העדפה מתקנת.
כותב, מבקר ומייחל.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
