היא הנותנת 

מה משמעות הביטוי "היא הנותנת" (או "הוא הנותן")?
כאשר אדם מביא דוגמה, חוק, הלכה, ראיה, עובדה וכו' המחזקים לדעתו את טענתו, אדם אחר יכול לטעון שאותה דוגמה (או חוק וכו') שהובאה מוכיחה דווקא את ההפך מכך: "היא הנותנת. מהדבר שאתה מציג כהוכחה ניתן להסיק מסקנה הפוכה".

הביטוי שגור בפיהם של פוליטיקאים, ובעיקר של עורכי דין - למשל, עו"ד יורם שפטל.

לפני כשבועיים נקלעתי במקרה לפרשנות שלו מיום 4.10.11 על ספרו של יורם קניוק "תש"ח", שהופיעה באתר התכנית "רדיו ללא הפסקה". משם התגלגלתי למאמרו שהופיע אף הוא באתר - "האמנם סגירת מעגל, כב' השופטת דורנר!?"

שפטל היה סנגורו של דמיאניוק בישראל. השופטת דליה דורנר ישבה ב-1988 בראש הרכב השופטים (לצד השופטים דב לוין וצבי טל) בבית המשפט המחוזי בירושלים, שקבע שדמיאניוק הוא "איוואן האיום" ממחנה ההשמדה טרבלינקה, ודן אותו למוות. בערעור שהגיש דמיאניוק לבית המשפט העליון הוא זוכה מחמת הספק. במאי 2011 הרשיע בית המשפט בגרמניה את דמיאניוק בסיוע ברצח של 27,900 יהודים במחנה ההשמדה סוביבור. על דמיאניוק נגזרו 5 שנות מאסר, אך הוא שוחרר ממעצר עד להחלטה בנוגע לערעורו.

במאמרו שפטל רועם על כך שהשופטת דורנר אימצה את פסק הדין הגרמני והגדירה אותו "סגירת מעגל". (למעשה, השופט צבי טל הוא שהשתמש במושג "סגירת מעגל": "אני משוכנע עד היום ב-100 אחוז שהוא שירת גם בטרבלינקה וגם בסוביבור. הייתי בטוח כל הזמן בכך, ולכן מבחינתי היום זהו סוג של סגירת מעגל. הצדק נעשה מאוחר, אבל לפחות הוא נעשה" - ynet, אביאל מגנזי, 12.05.11).

שפטל מציג במאמרו טענות המוכיחות לדעתו את תפקודה הכושל של השופטת דורנר לאורך המשפט במחוזי, ואת הטעויות שלה. תוך כדי כך הוא משתמש פעמיים ב"היא הנותנת".

בפעם הראשונה הוא טוען שחוסר הרצון של דורנר להכיר בכך שטעתה כשקבעה שדמיאניוק הוא "איוון האיום"מטרבלינקה, הוא המוכיח עד כמה לא היה לדמיאניוק כל סיכוי לצאת זכאי במשפט במחוזי. וכך הוא כותב: "חוסר רצון זה של השופטת דורנר להכיר בטעותה, היא הנותנת עד כמה לא היה לדמיאניוק כל סיכוי לצאת זכאי במשפט הראווה שהשופטת דורנר כפתה עליו".

זוהי טענה מניפולטיבית. שפטל יוצא מהנחה שאת מה שהוא חושב כולם יודעים, כולל דורנר עצמה המסרבת להכיר בכך. השימוש שהוא עושה ב"היא הנותנת" אינו מתאים. שפטל מתווכח עם עצמו. הוא לוקח עובדה/פעולה (דורנר סבורה שפסק הדין הגרמני ראוי), מפרש אותה (= דורנר לא רוצה להכיר בטעותה) ובכך לדעתו הוא מוכיח עד כמה לדמיאניוק לא היה כל סיכוי לצאת זכאי במשפט של דורנר.

באותו מאמר הוא שולף עוד "היא הנותנת" אחד, פרובוקטיבי כקודמו. בהערת אגב, שבהמשך תהפוך לדבר העיקרי, שפטל מספר שהשופטת דורנר הזמינה את הטלוויזיה לצפות במשפט, וגם ביקשה שייאספו עבורה כל קטעי העיתונות שסיקרו את המשפט שנוהל במחוזי נגד דמיאניוק, ועל כך הוא כותב: "הנה כי כן, העובדה שהשופטת דורנר רואה בפסק הדין הנלעג שלא לומר המביש שניתן בשבוע שעבר בגרמניה כ'סגירת מעגל' שגם 'הוציא את הצדק לאור' כאשר ה'צדק' עפ"י פסק דינה הנו שליחתו של דמיאניוק לגרדום 'ללא היסוס' על היותו למרבה הלעג איוון האיום מטרבלינקה, מקום בו כף רגלו מעולם לא דרכה, היא הנותנת, כיצד יכולה דעתה של שופטת להשתבש לחלוטין, כאשר היא מושיבה את עצמה על במת אולם תיאטרון ומזמינה את מצלמות הטלויזיה לשדר בשידור חי את מלאכת השיפוט, וכל יום בטרם כניסתה לאולם התיאטרון היא קוראת בשקיקה בעתונות היומית, פאשקעווילים נגד הנאשם שבפניה וסנגורו".

על פי ההיגיון של שפטל, יש בצידוד של דורנר בפסק הדין הגרמני כדי להסביר מדוע היא מתנהגת כמי שדעתה השתבשה עליה כאשר הזמינה מצלמות וביקשה קטעי עיתונות על המשפט (או שאולי התכוון, אין לדעת, שהצידוד של דורנר בפסק הדין הגרמני מעיד שהיא מתנהגת כאדם שדעתו השתבשה עליו, וכך התנהגה גם כשהזמינה מצלמות וביקשה קטעי עיתונות על המשפט). כך או כך, אין בדבריו מקום ל"היא הנותנת". שפטל לוקח פעולות שדורנר עשתה ומפרש אותן כראות עיניו. דבריו הם התלהמות ילדותית - לא הוכחה.

אבל גם בפרשנות הוא גרוע, ולא רק כאן. באותה תכנית ב"רדיו ללא הפסקה" הוא ציטט את הקטע הבא מספרו של יורם קניוק, "שהם דברים שכל קורא עברית יבין אותם שהם נכתבו על ידי אדם שמצטער שהוא היה בין אלה שהקימו את המדינה ועל כך שהמדינה בכלל קמה": "יפי בלורית ותואר אמנם היינו, אבל חכמים לא. חכמים אינם הולכים למות מתוך בחירה והם בני 17 או 18 או אפילו 20. חכמים מעדיפים מדינות קיימות על פני מדינות נחלמות. חכמים אינם מנסים להקים מדינות חדשות בחמסינים, בארץ מלאה ערבים בני המקום ומוקפת מדינות ערביות שרואות בהם זרים מזידים".

ועל כך אמר לקניוק שהתקשר אליו בזמן השידור: "ואני אמרתי שהדברים הללו מראים שאתה מצטער על כך שהמדינה קמה. ואני אומר לך שכל קורא עברית שקורא את הדברים הללו יבין אותם בדיוק כמו שאני הבנתי אותם. ואני אמרתי שכל אדם שמצטער שמדינת ישראל קמה הוא נבל! ואם אתה מצטער שמדינת ישראל קמה, והדברים האלה שכתבת מוכיחים אתה זה, אז אתה נבל! זה יש לך את הטקסט המדויק... זה לא אני אומר, זה אתה אומר ואני מצטט!"



הפרשנויות המאולצות של שפטל, ה"היא הנותנת" שהוא משרבב ללא צורך, ההדגשות שלו (מתוך 2,127 מילים במאמר, 371 מילים מודגשות בקו), סימני הקריאה, המירכאות שתפקידן ללגלג ("הסבירה", "התנפלה", "משפט צדק" ועוד), לשון ההיפוך שהוא נוקט ("מעורבותה של השופטת דורנר במשפט דמיאניוק איננה בדיוק לתפארת המשפט בישראל"), הביטויים הלעוסים הלקוחים מעולם המשפט (ויודגש!, ועוד יודגש!, אמור אפוא מעתה, הנה כי כן, לא למיותר יהיה להבהיר, אחרון אחרון), כל אלה מראים שדווקא מה שכנראה נועד להציג אותו כגדול החכמים, עושה את ההפך מכך.

___________________

1. באתר דעת מובא פירוש של הביטוי "היא הנותנת" המופיע במסכת סוטה ז, א. http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=441
2. בכתיב חסר ומלא יש לכתוב "אמנם", שכן האל"ף מנוקדת בקמץ קטן, אך בכתיב מלא יש לכתוב "האומנם", שכן האל"ף מנוקדת בקובוץ.
3. קישור למאמר של שפטל: http://www.103.fm/pages/page.aspx?cntrVQ=IFI, קישור לתכנית שבה שפטל התעמת עם קניוק: http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FGILIE&c41t4nzVQ=KL
4. מאמרים קשורים: ציניות לא בדיוק הכי מחמיאה בעולם, בכל הכבוד ומבלי לפגוע בזכויות, מירכאות: ממש בוגר, מרוב הדגשות וקווים אי אפשר לראות את היער. ביטויים ופתגמים

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי