"יוגה, היא השקטת הגלים של התודעה", הגדיר פטאנג'לי, הפילוסוף הבולט של תורת היוגה את ליבה וייעודה של דרך זו.
לצד הגדרת התכלית, הציע פטנאג'לי שורת צעדים מעשיים המביאים את התלמיד-המתרגל למצב יוגה.
נדמה שהמטרה בהירה, ההבנה העמוקה שמה שמתחולל בתוכנו (עולמנו הרגשי, הפנימי, הרוחני) הוא למעשה, מרכז חיינו. אם נצליח למתן את התנודתיות הפנימית, נהנה מיותר אושר, סיפוק, בריאות והגשמה, תהיינה הנסיבות החיצוניות אשר תהיינה.
לצד הבנת התכלית, נשאלת השאלה הפרקטית: כיצד.
אמרת יוגה, אמרת תנועה. בעולם המערבי, במזרח, בהודו, בפפואה ניו-גיני. גם אם יוגים ותיקים ידברו על הצדדים הרוחניים ועל שפע תרגילים ויישומים יוגיים אחרים, בעיני רוב העולם יוגה היא סוג של התעמלות. בסופו של יום, המסה הקריטית של המתרגלים "עושים יוגה" כפעילות גופנית. אכן, פעילות גופנית שיש לה ערכים מוספים (שיפור מצב הבריאות, המרצת מצב הרוח, הפחתת סטרס וכו'), שכן היא בנויה על תשתית מדעית מוצקה וארוכת שנים ולפיכך היא מדויקת, אפקטיבית ובמידה זו או אחרת תרפויטית (אם מבוצעת נכון).
אולם, נרצה או לא נרצה, היוגה ממוקמת במשבצת הפעילות הגופנית המתונה ולא הרבה מעבר לה. הפוטנציאל הקסום הטמון ביוגה לטרנספורמציה אישית, אינו במרכז העיסוק היישומי ביוגה בעולמנו.
כי עם היד על הלב נודה כי ניתן ליהנות מהדיבידנדים שמעניקה היוגה כפי שהיא נתפסת בעולמנו גם באמצעות פעילויות גופניות אחרות. התעמלות, הליכה, שחיה, אירובי, פילאטיס...גם הם תורמים, אם מותאמים לצרכי האדם, לשיפור הבריאות, המרצת מצב הרוח והפחתת סטרס.
והיות שכך: למה דווקא יוגה? ומה המיוחד ביוגה ומהי תרומתה לחיים המודרניים?
***
בבסיס היוגה עומדת: המודעות. פיתוח היכולת לשים לב. להתבונן. להסתכל. להבין. לחשוב. להעמיק. לעצור, לבחון ולא לדהור ללא לאות בנתיבים שנסללו מראש. להכיר את התבניות הרגילות שלנו ולצאת מתוכן מעט.
הרמתי את היד כלפי מעלה - והתבוננתי. מה בדיוק התרחש במהלך הפעולה הזו? כיצד נשמתי? מהי התייחסותי המנטאלית לפעולה זו, טרם ביצועה, במהלכה ואחריה? האם הצלחתי להרפות במהלך הרמת היד ובעודה מונפת? אם כן, האם שילמתי מחיר (כאב, לחץ על הצוואר, הכתף או הגב)? ואם לא, מה זה אומר לי על מגבולותיי ויכולותיי? מה זה מראה לי על היחס בין שאיפותיי, צרכי ואפשרויותיי? ומה מניע אותי? האם דחף פנימי? הנחיה חיצונית? הישגיות? ציפייה לתשבחות? או אולי משהו מהכול? והאם יש בי כלל מקום להתלבטויות אלו או אני מבקש לסיים מכוח האינרציה את המשימה שהוטלה ומחכה בקוצר רוח לעבור ומהר לנושא הבא או למשהו דינאמי יותר שיעצור כבר את המחשבות המעצבנות?.
לכאורה, פעולה פשוטה, טריוויאלית בכל שיעור וסוג של פעילות גופנית. אך למעשה, עולם ומלואו של עבודה פנימית.
עבודה זו היא תרומתה המכרעת של היוגה לעולמנו.
ובכדי להרים את היד ולהתבונן, לא צריך מזרון וסטודיו וקטורת ונרות והודו ושאנטי ועדשים וגם לא גורואים ושרוולים ובגדים מיוחדים ובלוקים וחגורות.
צריך מעט זמן ומעט מקום ובגדים קלים וכיסא. מעץ, מפלסטיק או מברזל. כזה שיש בכל בית, משרד, שדה תעופה, בית חולים, גן ילדים, תחנת רכבת, בנק, בית ספר, בית אבות. כיסא.
מרבית האסנות (תנוחות הגוף) היוגיות הקלאסיות יכולות להיות מבוצעות על ובעזרת כיסא, כך שתרומתן הצפויה אינה נפגמת.
לעומת זאת, ההתבוננות, נטולת הסטרס הגופני, בתחושות, בנשימה, ברגשות העולים מעניקה למתרגל "תחושת יוגה" עמוקה, ממוקדת ומרוכזת ביותר.
והמעוניין בפעילות גופנית מבריאה, או זו שחשה שאינטנסיביות אירובית זה מה שהיא צריכה יכול/ה בכייף ובשמחה לתרגל מדי בוקר שפע "ברכות אל השמש" בעמידה (אותה סדרה דינאמית מופלאה של רצץ תנוחות יוגה המתורגלת מדי בוקר, אשר יש לה, אגב, גם גרסת כיסא).
אבל חשוב להדגיש כי בשביל לחוות יוגה לא צריך להזיע, ואולי אף לא תמיד אפשר או כדאי.
***
הצד המעשי של "יוגה על כיסא" הוא, שתרגול זה מתאים לכולם. לא אחת אני רואה תלמידי יוגה הנאבקים עם התנועה, שהשיעור הקבוצתי הוא עבורם חוויה מתישה, של הסתגלות והתמודדות, במקום הסתכלות. וגם אם נשתדל להיות מתחשבים ומבינים, מרבית קבוצות היוגה היום מותאמות לצעירים, בריאים וחזקים והרבה פחות למוגבלים בתנועה, לחולים ולמבוגרים. עבורם היוגה היא רק חלום בלתי מושג או נתפסת כעוד תחום בחיים אותו הם מפסידים עקב מוגבלותם.
יוגה על כיסא, מאפשרת לכל מי שמעוניין ליהנות ולהרוויח ממה שיש ליוגה להעניק, ללמוד ולהתאמן ביוגה. ושום גיל, מצב בריאות או שלב בחיים, אינו מהווה מכשלה בפני האפשרות להתקדם בדרך זו. להיפך, דווקא במצבים הקשים ביותר בחיים, עשויה היוגה לתמוך, לעזור ולסייע במקום בו גישות אחרות, שוב אינן יכולות לסייע יותר.
ביוגה טמונה שפע נשמה, והיא דרך מוסרית רוחנית, בכך שהיא ממוקדת, קודם לכל, בצמצום הסבל היומיומי, הרגיל, אותו אנו פוגשים בחיינו שלנו ובחיי אחרים. יוגה על כיסא, מאפשרת לרבים, שאינם יכולים לתרגל יוגה באופן המקובל כיום בעולמנו, ליהנות ממה שיש ליוגה להציע ולשפר את חייהם, בכל שלב בו הם נתונים.
יוגה על כיסא - הינו אימון באורינטציה בודהיסטית, הכולל פיתוח מודעות ותשומת לב, לימוד עצמי וקבלה עצמית, חיבור אל רגע ההווה (ברגע הזה אני בטוח, ברגע הזה אני חיוני, ברגע הזה אני בריא), הרגעת ההכרה באמצעות קשב לנשימה ולתנועה ופיתוח ריכוז, ומפגש ישיר עם המציאות כפי שהיא תוך לימוד מתמיד של התנהלות מאפשרת במסגרתה.
יוגה על כיסא, אינה גישה או אסכולה או שיטה. לגמרי לא. זוהי ליבת היוגה ואפשרות סבירה ומכובדת להבאתה של דרך זו לחייהם של אלו שאינם יכולים או מעיזים להתנסות בדבש שהיוגה יכולה להוסיף לחייהם.
* מאמר זה מוקדש באהבה, בהערכה ובתודה ליוסי כהן-עשהאל, מורי ליוגה, שנתן לי הזדמנות וחשף אותי לעולם היוגה המופלא
טל רביד , מורה ליוגה.
04-8711887
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
