מאת : נדב הריס * - חבר צוות בנפשי.
הבה נדמיין סיטואציה בה מורה או יועצת מדווחת להורים של ילד על בעיות התנהגות וההשערה המתעוררת היא שלילד יש קושי עם גבולות.
מושג זה מוזכר תדיר בהקשר של גידול וחינוך ילדים, אך כשם שטיפה אחת בים מעידה על כלל הים הרי שאזכור מושג זה בהקשר של ילד אחד עשוי לגלם סיפור רחב היקף.
אחת ההתייחסויות הראשונות למושג הגבולות התקיימה על ידי Minuchin, חוקר ומטפל משפחתי, כבר בראשית שנות ה-70. על פי ראייתו המשפחה חולקה לתתי מערכות: הזוגית, ההורית והאחים. הגבולות הומשגו ככללים מי משתתף באינטראקציות השונות ובאיזה אופן. הוא הגדיר את סוגי הגבולות כקיימים על רצף הנע מגבולות דיפוזיים ("enmeshed") , דרך גבולות ברורים ("normal range"), עד לגבולות נוקשים ("disengaged"). גבולות דיפוזיים ("Enmeshed") הוגדרו כמצב של חוסר גבולות ומעורבות רגשית גבוהה ותדירה החוסמת את האוטונמיה של חברי המשפחה. גבולות נוקשים ("Disengaged") הוגדרו כהיצמדות עיקשת לחוקים ולנורמות של המשפחה עד כדי פגיעה בתקשורת בין בני המשפחה, כך שהיא נחווית כמנותקת מדי. חרף מתן תשומת לב לקצוות הסקאלה הרי שנמצא כי מרבית המשפחות מצויות בטווח הביניים ("Normal Range").
המעניין הוא שהמשפחה הינה ארגון דינמי ולכן בתקופות מסוימות משפחה עשויה להימצא על מקום מסוים על הרצף ובתקופות אחרות במקום אחר. למשל, זוג הורים צעיר מטפל בתינוק או פעוט, טבעי שהם לא ייתנו דגש על פיתוח האוטונמיה של עולל זה מפני שהוא זקוק למעטפת כוללת. הרי צרכי ההזנה שלו מסופקים על ידי האם באופן טוטאלי למדי ואם זה היה מתרחש אחרת הרי שההתפתחות שלו הייתה נפגעת.
באופן דומה אבל קצת שונה, ניתן להתבונן במתבגרים אשר עסוקים באוטונומיה שלהם ועל פי רוב ייטו להתרחק מהמסגרת המשפחתית, או שלא לשתף את הוריהם בכל המתרחש בחייהם.
בשנות השמונים הוצג ע"י Olson, מודל אשר מהווה פיתוח לרעיונותיו של מינושין. 'המודל הסירקומפלקסי של מערכות הנישואין והמשפחה' הינו הרלוונטי ביותר לסיווג משפחות והנחותיו נתמכו על ידי יותר מ-2,500 מחקרים. המודל מסתמך על שני צירים, המתפקדים כמו ציר 'X' ו-'Y' של גרף ובעזרתם ניתן להבין רבות מהדינמיקה המשפחתית.
לכידות משפחתית וזוגית- מוגדרת כקשר הרגשי שיש לבני משפחה ובני זוג, אחד כלפי השני. ציר זה מתמקד כיצד מערכות מאזנות נפרדות מול קרבה. ומתייחס לקשר הרגשי, גבולות, קואליציות ועוד.... הציר נע מקטגוריה קיצונית של 'ניתוק' דרך קטגוריות ביניים מאוזנות ועד לקטגוריה קיצונית של 'חיבור יתר'.
גמישות משפחתית וזוגית- מוגדרת כיכולת השינוי במנהיגות, תפקיד הקשרים וכללי הקשרים. ציר זה מתמקד כיצד מערכות מאזנות יציבות עם שינוי ומתייחס למנהיגות (שליטה, משמעת), סוגי משא ומתן, ועוד... הציר נע מקטגוריה קיצונית של 'נוקשות', דרך קטגוריות ביניים ועד לקטגוריה קיצונית של 'כאוטיות'.
המחקרים מראים שמשפחות או זוגות המצויות על ערכי ביניים מתפקדים ומרגישים טוב יותר מאלה מצויים על קטגוריות קיצוניות. אולם, כידוע החיים הם מורכבים ודינמיים ועל כן יהיו מקרים בהם גם המשפחה ה"מושלמת" תנוע לכיוונים של קצוות הצירים. למשל, בתקופות של מצוקה כלכלית עשויה להיות רווחת במשפחה נוקשות מסוימת אודות הוצאות כספיות וזו עשויה להיות מלווה בריחוק או מעורבות בין בני המשפחה באופן שאינו מאוזן.
שוב, גם כאן ניתן להתייחס לגיל ההתבגרות, נער או נערה בגיל ההתבגרות עשויים להזדקק לצורה אחרת של מנהיגות וסמכות מכפי שהזדקקו לה בילדותם. גם הדרך בה הם יווסתו קרבה מול מרחק עשויה להשתנות בהשוואה לגילאים מוקדמים יותר.
בהקשר זה, יש גם מקום לקחת בחשבון את ההורים אשר אינם קופאים על שמריהם ומתפתחים בעצמם, כך שייתכן כי הצרכים שלהם כזוג והורים וותיקים עברו שינוי משמעותי ואינם אותם צרכים בהשוואה לתחילת דרכם.
אחת הנקודות המעניינות היא, שפעמים רבות הורים וילדיהם אינם מסונכרנים אודות האופן בו הילד זקוק להצבת מרות, וויסות הקרבה והמרחק וכד'... ייתכן כי הילד יחווה על ידי הוריו כממוקם על גיל צעיר יותר מכפי שהוא אכן מצוי מבחינה רגשית. ילד שכזה יאותת להוריו על תיאום לא מספק בין האופן בו הם מתנהלים מולו ובין צרכיו הרגשיים והוא עשוי לעשות זאת באמצעות התנהגות או תפקוד לא הולמים.
מטפלים בילדים או מתבגרים אשר פוגשים את הילד במנותק מהקונטקסט היומיומי עשויים להיות גורם מסייע בשיפור התיאום בין הילד להוריו. על כן מומלץ כי במקביל לפגישות עם הילד הם יעמדו בקשר עם הוריו ויבחנו יחד עימם מהו האופן בו ניתן לשנות בבית את צורת ההתנהלות עם הילד.
מסגרת התייחסות מעניינת יכולה להתקיים תחת הנחותיה של גישת ה-FDS, Functional Dialectic Systems כפי שנוסחה על ידי Almagor. המשפחה היא מערכת אשר מספקת ביטחון, שייכות וזהות. כאשר איזון המערכת מופר אזי חבריה יפעלו על מנת לתקן או לשמר את שלמות המערכת. מושג הפונקציונליות מתייחס לכך שתפקידה של התנהגות (ו"סימפטומים") הוא לשמר את המערכת. כלומר, ייתכן ובעיות התנהגות של ילד, או הצפה רגשית שהוא חווה נועדו לשמור על איזון במערכת, או לחילופין לאותת על מענה לא הולם לצרכיו. כפי שצוין, הדבר יכול לאותת גם על חוסר תיאום בין האופן שבו הוריו רואים אותו ומנסים לספק לו את הדרוש ובין צרכיו הרגשיים אשר דורשים דבר אחר.
המושג 'דיאלקטי' מתייחס לכך שפעמים רבות מושגים, או התנהגויות סותרות מתקיימים בו זמנית. למשל, ילד אשר מפגין חוצפה ולא פועל כמצופה ממנו, יכול להיתפס גם באור שלילי אבל גם כילד אשר עומד על שלו. חשוב לציין כי אין הדבר אומר שבעקבות צורת התבוננות זו עלינו לשנות את דרכינו ולהגיב על כל סרבנות והתחצפות במחיאות כפיים. אלא שלצד פעולותינו להשבת המרות והאיזון במערכת נטה את סעראוזנינו לשמוע האם מועבר אלינו מסר בדבר צרכים שלא מקבלים מענה. כלומר, האם הילד מסמן לנו כי הדרכים הישנות אשר פעלו היטב עד כה צריכים לעבור שינוי בכדי לפגוש ילד אשר עובר תהליכי שינוי בעצמו.
מאת : נדב הריס, פסיכולוג, דוקטורנט בפסיכולוגיה קלינית. מטפל דינאמי ו CBT. חבר צוות בבנפשי.
מרכז "בנפשי" הוקם בשנת 2008 , ובו פסיכולוגים, פסיכותרפיסטים, מטפלים באמנות, שלצד העבודה המקצועית בקליניקה ובשירות הציבורי התמחו לאורך השנים גם במתן טיפול וייעוץ באמצעות האינטרנט ( E Therapy).
מרכז בנפשי מציע טיפול פרטני, ייעוץ זוגי וייעוץ הורי בעברית, דרך האינטרנט, ממטפלים מנוסים, ובמחירים "ישראליים".
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
