שמונה
שבע
שש
חמש
ארבע
שלוש
שתיים
אחד
יאללה הביתה! יאללה הביתה! יאללה הביתה! יאללה הביתה!
צריך להיות שם בכדי לחוש את הקריאות הללו מעלות את מפלס האדרנלין בדם.מקפיצה לכם כל נים וריד ועורק להשתוללות שיא, גורמות לכם אושר והנאה צרופה.
המקום: אצטדיון טדי ירושלים.
המשחק: ביתר ירושלים נגד מכבי תל-אביב.
האוכל: גרעינים שחורים. פופ-קורן.
התחריש: הסימפוניה החמישית של בטהובן מעורבבת קלות עם שירתו של איציק קלה המלך. מה שיוצא ממיקס כזה זו דרמה משובבת נפש לכל הדעות.
כולם אומרים שירושלמים זה אופי. למען האמת, זה לא בנאלי וזו גם לא קלישאה להגיד כך. ירושלמים באמת נורא נורא שונים מתל-אביבים, הם חיים בפלנטה אחרת, בעולם אחר. זה כאילו שירושלמים בכלל גרים על הירח ותל-אביבים איפה שהוא תקועים באיילון..
תל-אביבים לא יודעים מה זאת מציצה (טוב נו..הם יודעים הפושטקים) הם רק לא יודעים שזאת סוכריה על מקל..הם לא יודעים מה זה במבליק (אצלהם זה אניס) הם לא מבינים ירושלמים שמנסים להסביר להם איך להגיע לכל מיני מקומות בירושלים, משום שכשמישהו שואל ירושלמי איך מגיעים לרח' קינג-ג'ורג' הוא מייד נתקל בשאלה מתקילה "ליד מה זה?" ירושלמים צריכים לדעת ליד מה נמצא הרח' ורק אז יודעים להסביר לך איך להגיע. (בירושלים יש מוקדים המשביר, בטוח לאומי, בניין העמודים, שוק מחנה-יהודה, מרכז כלל כיכר החתולות וכו').
וכשירושלמים נפגשים עם תל-אביבים במשחק כדורגל זאת סאגה לכל הדעות. כשהמפגש הוא בשל משחק של ביתר ירושלים זו דרמה של ממש. הלחץ מטורף. הם לא אוהבים אותם והם לא סובלים אותם. צריך להיות שם בכדי להבין את "האחווה" המשותפת. האוהדים אף פעם (לעולם לא!) מתערבבים. יש יציע מזרחי פלוס מערבי לביתר וחבל על הזמן של התל-אביבי שהתבלבל והתיישב שם..
היה יופי של משחק. בית"ר ירושלים נצחה. אוהדי מכבי תל אביב קיבלו את השטוזה תרתי-משמע ו- "יאללה הביתה" עד העונג הבא..
פלבוטומיסטית (שואבת דם ורידי), אם ל-4, נהגת ג'יפים לא שפוייה.
מאז שאני זוכרת את עצמי אני כותבת. שנים כתבתי למגרה עד שיום אחד המגרה התפוצצה אז עברתי למדיה..
כשאגדל, ואהיה מספיק טובה אכתוב ספר - הבטחה.
ylalush@gmail.com
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
