שמעו שמים והאזיני ארץ, כי ממשלת החשך פוסעת על ראשי עמה. שמים קודרים וערפל סמיך ממלאים את ימיה של הממשלה הנוכחית. ימים בהם הכישלון הנזקף לרעתה מצוי בהתמודדותה ואופן טיפולה בנושאים המדיניים, החברתיים והכלכליים. החלל העמוק בתחומים אלה מהווה לא רק אות קלון לממשלת ישראל של היום, אלא גם איום ממשי על המשך קיומם של החברה והמשק בעתיד שלאחריה.
ברור לכל כי "כלכלה" ו"חברה" שלובות זו בזו, ושלא ניתן לטפל באחת ללא השנייה. ברור גם כי "צמיחה כלכלית" כשלעצמה, מושג כה נערץ לדעת ראש הממשלה ושר אוצרו, אין בכוחה בלבד כדי לתת מענה נאות לעוני ולקוטביות המתרחבת בארצנו. הממשלה הנוכחית לא השכילה לראות בצמצום העוני והפערים החברתיים מטרה ראשונה במעלה שצריכה להנחות אותה. יתרה מכך, היא גם לא השכילה לאמץ ולדבוק במדיניות כלכלית-חברתית כוללת להשגת יעדים ברורים שיש בהם כדי להתמודד עם אותן בעיות, כגון: העוני המתפשט, עלייה באי-השוויון בתחומי השכר, הכנסות משקי הבית, נגישות לשירותי הבריאות והחינוך, מצוקות הדיור וייקור מוצרי צריכה ושירותים בסיסיים. לכן, לא די בהיאחזותה של הממשלה הנוכחית במושג "הצמיחה הכלכלית" בכדי להסיר את אחריותה מהתמודדות עם אתגרים חשובים אלה.
הממשלה הנוכחית הביאה אותנו לפתחה של אינתיפאדה חברתית; גל ההתייקרויות במשק ונטל המיסים הישירים והעקיפים על מעמד הביניים והמעמד הנמוך, דרדר גם אנשים עובדים שהיו עד כה מסודרים כלכלית לחרפת רעב. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגלים כי נכון לשנת 2011, לרבים מאזרחי המדינה אין סיכוי לעמוד בנטל ההוצאות והמסים מדי חודש, ורבים אחרים מצליחים רק בקושי לסגור את החודש ולעמוד בהוצאות הכלכליות הבסיסיות ביותר. עליית המחירים של מוצרי הצריכה, מדיניות מיסוי שגויה ומחסור במקומות עבודה בשכר הולם, הביאו להתרחבות מדאיגה בפערים חברתיים אלו תוך שהם ממשיכים להוציא לרחובות מדי יום אלפי אזרחים מודאגים אשר מבקשים להביע את סלידתם מן ההתעמרות השלטונית.
בנוסף, ימי כהונתה של הממשלה הנוכחית מתאפיינים גם בשפל חסר תקדים בתחום המדיני. יוזמת הרשות הפלסטינית להביא להחלטה של העצרת הכללית של האו"ם המכירה בהקמתה של מדינה פלסטינית בגבולות 67, שבירתה מזרח ירושלים נראית שלא מדאיגה את ממשלת ישראל. אף אם להחלטה זו אין תוקף מחייב, הרי שתמיכתה הצפויה על-ידי יותר מ-130 מדינות חברות או"ם, יש בה כדי לבודד את ישראל בזירה הבינלאומית ולהציגה כמדינת כיבוש שאין פניה לשלום ולהוסיף למאמצים הנמשכים לדה-לגיטימציה של ישראל כמדינה הראויה להתקיים. ממשלת ישראל, המעדיפה את המצב הקיים על פני הסדר קבע עם הפלסטינים, ואת תפיסת ניהול הסכסוך על פני יישובו, משחקת לידיה של הרשות הפלסטינית. במקום להצביע על כך שכישלון המו"מ מוכיח כי הפערים בין עמדות שני הצדדים אינם מאפשרים את יישובו של הסכסוך, אימצה ממשלת ישראל מדיניות של "שתיקה וקיבעון" באשר למצב הקיים. לאור מציאות זו, אין זה מפתיע שבמערכת הבינלאומית יש קונסנסוס הולך וגובר כי ישראל יותר מהפלסטינים אחראית למצב הקיפאון המדיני ולכישלון יישוב הסכסוך. ניסיונותיה של ממשלת ישראל לשלול את היוזמה הפלסטינית על דרך השלילה בלבד, מבלי להציע יוזמה מדינית ישראלית חלופית מציירת את ישראל כמי שאינה מוכנה להביא לשינוי המצב הקיים ולפיכך מסבה לה נזק רב בתחומים רבים וחשובים.
ואם כל אלה לא מספיקים, הרי שהממשלה הנוכחית מנסה ללא הרף לייתר את הכנסת מכוחה, לחסום כל דיון ציבורי הכרחי וחמור מכך להביא מיתה על הדמוקרטיה הפרלמנטרית. קואליציית נתניהו-ברק-ליברמן נכנעת דרך קבע לסחטנות שותפותיה הקואליציוניות, דבר המתבטא בקידום חוקים דרקונים, מפלים לרעה ואנטי דמוקרטיים במהותם הפוגעים בעמוד השדרה של שיטת הממשל הישראלית.
בשל כל אלה, ומתוך צורך אמיתי בבניית ישראל עמידה וחזקה יותר, אני מביע בזאת את אי אמוני בממשלת החושך הזו, הפוסעת על ראשם של בני עמה.
מחבר: אסף דוק
מאת: אסף דוק, משפטן ואיש מדע המדינה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
