פרשת השבוע, פרשת "חיי שרה" נפתחת בציון שנות חיי שרה: "ויהיו חיי שרה, מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני, חיי שרה" (ברא' כג, א) [1]. פתיחה זו מקדימה את ההודעה על פטירתה של שרה: "ותמת שרה, בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען" (בר' כג, ב1).
תמו חיי שרה, האם זה מקרה שציון מותה בא לאחר פרק כב שנושאו הוא עקידת יצחק?
צמידות זו עוררה דרשנים ופרשנים לטעון שמותה של שרה בא כתגובה לעקידה. האם, האם שהייתה עקרה עד לזקנתה, לא יכלה לשאת זאת, ונשמתה פרחה [2].
ואז מסופר "ויבא, אברהם, לספוד לשרה, ולבכותה" (שם, ב2). לכאורה אמירה טבעית.
אבל, הפועל "ויבא" מעורר שאלות, מהיכן בא אברהם?
לפרשנים שונים יש הצעות:
"ויבא אברהם מן הר העבודה וימצאה שמתה וישב לספוד לשרה ולבכותה" (יונתן לאתר).
"ויבא אברהם - מבאר שבע" (רש"י לשם). "וכאשר מתה שרה היה אברהם במקום אחר ע"כ אמר ויבא אברהם" (ראב"ע). "הכוונה לומר שהלך שם ביום לצרכו, ושמע במיתת שרה, ובא משם לספוד לה ולבכותה" (רמב"ן לאתר). אחד המקורות לפרשנויות אלה היא האמירה בסיום סיפור העקידה: "וישב אברהם אל-נעריו, ויקומו וילכו יחדו אל-באר שבע; וישב אברהם, בבאר שבע" (ברא' כב, יט) [3].
שרה נפטרה, אברהם בא "לספוד לשרה, ולבכותה". אמרנו אברהם בא, רק אברהם, ומה עם יצחק? האם יצחק לא קשור לאמו?
להיפך, לאחר שרבקה מגיעה אליו, המקום הראשון שהוא מביא אותה אליו זה אוהל אמו, ורק אחר כך נאמר שהוא התנחם: " ויביאה יצחק, האהלה שרה אמו, [...] וינחם יצחק, אחרי אמו" (ברא' כד, סז).
אז למה לא מסופר שיצחק בא "לספוד לשרה, ולבכותה"?
כנראה מה שמנע ממנו להגיע זה האב, אברהם.
גם בקבורת שרה: "ואחרי-כן קבר אברהם את שרה אשתו, אל מערת שדה המכפלה על-פני ממרא הוא חברון: בארץ, כנען" (ברא' כג, יט), יצחק אינו מוזכר, אברהם בודד באבלו.
מתמיה?
לא כל-כך, נזכר: העקידה תמה.
קריאה חוזרת של הפסוק המסיים את סיפור העקידה מלמדת שאברהם חזר לבד, יצחק אינו מוזכר גם לא בהתיישבות אברהם בבאר שבע [4]!
בפסוק מופיע הביטוי "וילכו יחדו", ביטוי שהופיע פעמיים (!) לפני העקידה בדרך להר, אבל בשינוי קטן: "וילכו שניהם יחדו" (ברא' כב, ו, ח); אלא שהפעם בסיום העקידה ה"ש??נ?יה?ם" נעלם.
אברהם חוזר עם נעריו אבל בודד!
כך גם באבלו.
גם בהמשך הסיפור.
אברהם יוזם את שליחת עבדו לחרן להביא כלה ליצחק, יצחק אינו שותף כלל לתהליך [5].
אין כל קשר בין אברהם לבנו יצחק.
וכשמגיעה הכלה, רבקה, אברהם אינו מוזכר כלל, יצחק לוקח אותה לאוהלה של שרה אמו המנוחה: "ויבאה יצחק האהלה שרה אמו" (ברא' כד, סז1).
כלומר אברהם אינו שותף לתהליך שאותו יזם, לכלולות יצחק ורבקה.
בהמשך מספר הכתוב: "ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה" (ברא' כה, א). אברהם מפיג את בדידותו, ולמרות גילו המתקדם והיותו "זקן בא בימים" (ברא' כד, א), הוא מוליד עוד שישה בנים [6]!
אכן, לפני מותו הוא מוריש את כל רכושו לבנו יצחק, "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק" (ברא' כה, ה). אבל שימו לב, כתוב "ליצחק" לא כתוב לבנו "ליצחק"!
כאילו נכתב, העברת הרכוש הייתה דבר טכני, רשמי, ללא כל קשר כלשהו בין אברהם ליצחק.
גם בכך אברהם בודד עם עצמו.
ולאחר מותו, בניו, יצחק וישמעאל, קוברים אותו [7] אבל לא מצוין שום תהליך של אבל או מספד.
גם במותו אברהם נותר ללא קשר.
האם הבדידות הזו מפתיעה, מעוררת פליאה?
נראה לי שלא.
א. סיפור העקידה, שהוא בעצם סיפור בין אברהם לאלוהים, אינו מאפשר קשר נוסף בין אברהם ליצחק.
ב. כל אורח חייו, כפי שמסופרים בחומש בראשית, אברהם הוא איש העולם הגדול: הוא נושא אמונה חדשה, מפיץ את האמונה, מתערב בסכסוכים בין עמים, מתמודד עם אלוהים. אבל בבית, בניהול המשפחה, בגידול יצחק בנו, הוא אינו קובע את התהליך או המסגרת, שרה היא הקובעת.
נראה שהמספר המקראי מעביר לנו תמונה של העדר יחס רגשי כן ואמיתי בין אב לבנו.
אברהם, איש העולם והאלוהים אינו פנוי לקשר חם ופשוט עם הבן.
ומאטעלע אומר:
יכול אדם לדאוג לכל העולם,
אבל אם אינו פנוי לקשר עם בני משפחתו,
ואם עם ילדיו אין קשר רגשי וחם
אזי, העולם אינו זוכר את האדם.
ובכל היקום נותר בודד ולבד, אותו אדם.
הערות
[1] הצירוף "חיי שרה" הוא המקור לשם הפרשה כולה. המעניין הוא שהמילה "חיי" מופיעה בפרשת השבוע פעם ראשונה במקרא!
[2] "בשעה שראה סמאל שלא קבלו ממנו אברהם ויצחק, הלך אצל שרה, אמר לה: בעלך היכן הוא? אמרה לו: למלאכתו הלך. ובנך היכן הוא? אמרה לו: עמו הלך. אמר לה: לאו כך אמרת שאין את עוזבת אותו שיצא עד הפתח? אמרה לו: לא למלאכתם הלכו אלא לבית התפלה הלכו. אמר לה זקנה אין את יודעת שזהו שכך לקחו לשחיטה. כיון ששמעה התחילה לסופדו ומתוך בכיתה יצאה נשמתה (בראשית רבה כג, א).
[3] וכך גם הרמב"ן: "ואברהם אחר העקידה לא שב למקומו לחברון, אבל הלך תחלה אל באר שבע מקום האשל שלו לתת הודאה על נסו, ושם שמע במיתת שרה ובא. ומי שאמר מהר המוריה בא ומי שאמר מבאר שבע בא הכל טעם אחד [...]ולפי זה מה שאמר הכתוב וישב אברהם בבאר שבע (לעיל כב יט), יהיה ענינו כי בשובו מן העקידה שב אל באר שבע, ומשם הלך לקבור את שרה, ואחר הקבורה מיד חזר לבאר שבע, ונתישב שם שנים" (רמב"ן לשם).
[4] "וישב אברהם אל-נעריו, ויקומו וילכו יחדו אל-באר שבע; וישב אברהם, בבאר שבע" (ברא' כב, יט).
[5] "ויאמר אברהם, אל-עבדו זקן ביתו, המשל, בכל-אשר-לו [...] כי אל ארצי ואל מולדתי, תלך; ולקחת אשה, לבני ליצחק" (ברא' כד, ב...ד).
[6] "זמרן ואת יקשן, ואת מדן, ואת מדין ואת ישבק, ואת שוח " (ברא' כה, ב).
[7] "ויקברו אותו יצחק וישמעאל, בניו, אל-מערת, המכפלה: אל שדה עפרן בן צחר, החתי, אשר, על-פני ממרא" (ברא' כה, ט).
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
