בימי העלייה לרגל המו הדרכים המובילות לירושלים מאלפי אנשים, שבאו מהכפרים הרחוקים ביותר, קבוצות קבוצות, חבורות חבורות - הלכו ושרו לקול החליל. אף מחוץ לארץ היו באים בימים אלה יהודים. יהודי בבל, מצרים וסוריה היו מניחים לעסקים שלהם ונסעו ירושלימה, כדי כאן ליד קודש הקדשים להזדהות עם כל עם ישראל.
עם בואם ירושלימה התאחדו הקבוצות לתהלוכה רבת רשום, וכך הלכו לבית המקדש. כאן קיבלו את פניהם הכוהנים והלוויים ובתום העלאת הקורבנות, היו מברכים את העם ותוקעים בחצוצרות.
מה הייתה כוונת המצווה של העלייה לרגל? ליכוד העם! בימים אלה, בהם הרדיו לא הודיע מדי שעה חדשות על הנעשה בארץ, ואיש לא יכול היה לטלפן מה שלום קרוביו, הגרים ביישוב המרוחק, ואף מכתבים לא נהגו לכותב - חיו בני אדם מבודדים, איש איש במעגל הצר שלו. האיכר עבד את האדמה וכל מחשבותיו היו נתונות להצלחת היבול ולגשמים שיבואו בעתם, ודאגה בליבו, פן מחלה מוזרה תתקוף את הפרי או את העגל. ימים היו חולפים, כשאיש איש דואג למשפחתו, מבלי לדעת מה שלום בני עמו בישוב אחר.
ולשם זאת באה העלייה לרגל לירושלים. בימים אלה היה כל יהודי נוטש את ביתו, את עבודתו ואת כל דאגותיו הפרטיות ועולה ירושלימה. שם במרכז העם, מקום בו המקדש, הין נפגשים מכל קצות הארץ, שואלים איש בשלום רעהו ועל הנעשה ביישוב אחר. כאן בתוך ההמון הצוהל והחוגג נשכחו כל הדאגות הפרטיות, דאגות יומיומיות. לפתע חשו כל המבודדים במשך השנה, כולם בלי יוצא מן הכלל, עשירים ועניים, אנשי הכפר והעיר, שהם כולם יחד בני עם אחד.
זאת הסיבה שקבעו אה מצוות העלייה לרגל!
סוכות 2011 במיני ישראל- אורחים מיוחדים יבואו לבקר וגם אתם מוזמנים!
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
