זכרונם לברכה 

את השיחה הזאת הקלטנו במרתף המתים של איכילוב, היא מתנהלת בין כמה גופות שהזדמנו יחד.

 

 

מת ראשון: SHIT

 

מת שני: מה קרה?

 

מת ראשון: קר לי.

 

מת שני: מה, לא כיסו אותך.

 

מת ראשון: לא, הסניטר המזדיין רצה להציץ לי.

 

מת שני: למה שיציץ, האם הוא נקרופיל ואו אולי הומו?

 

מת ראשון: לא, רק נקרופיל, אני הייתי כוסית.

 

מת שני: אז למה את מדברת בקול בס של גבר?

 

מת ראשון: זה הקול שנתנו לי, מה חשבת, שכאן, בניגוד לשם, מקפידים על סדר? הרי אנחנו עדיין בארץ.

 

מת שלישי: תנו לישון, 90 שנות בבל"ת הספיקו לי, אני רוצה קצת שקט.

 

מת ראשון: יכולה להבין אותך, אבל למה אני צריכה לשתוק, כולי בת 34.

 

מת שני: וואלה, איך הגעת לכאן כל כך מקדם?

 

מת ראשון: לידה רגילה, אבל יילד אותי רופא ממולדובה, אחד מאלה שליצמן הביא לארץ. האידיוט תקע לי את האפידורל בעורק ראשי, זה לפחות לא כאב לי.

 

מת שני: הוא מזוקן, מזכיר את ליברמן ויש לו כל הזמן אזניות של איפוד באוזן?

 

מת ראשון: בדיוק, אצלי הוא הקשיב לקנטטה של באך.

 

מת שני: וואלה, איזה מקריות, גם אותי הוא הרג, פתח את ברז הניטרו במקום החמצן, 10 דקות הייתי על גז הצחוק, ואפילו לרגע לא צחקתי.

 

מת שלישי: עכשיו רק אני קולט, אצלי את הביקור האחרון ניהל סטודנט לרפואה מקונגו, ונתן הוראה לשנות את המינון של ה – FUSSID, (חומר משתן), באינפוזיה, שעה אחר כך נראיתי כמו צימוק קליפורני, המות היה מהיר, אבל כואב, ראבק.

 

מת רביעי: נאנח ולא אומר כלום.

 

מת ראשון: מה קרה איש, האנחה הזאת הייתה קורעת לב לגמרי.

 

מת רביעי: אל תשאלו, שמי דר' ולדימיר מוגולובסקי, אני הרופא ממולדובה. בעלה של הכוסית הוריד לי מיטה על הראש, כולה יומיים בארץ. אני מצטער על הרגע שהסכמתי לבוא לכאן, אצלנו נותנים להרוג בלי לקחת ללב, אתם היהודים מה זה עם רגיש, אז מתים פה ושם, הרי לכולם זה קורה בסופו של דבר, אפילו לליצמן.

 

הפסקת חשמל פתאומית, (בעקבות הפעלת תקנה חדשה ממסקנות ועדת טכטנברג, עמוד שש מאות תשעים ותשע באמצע), משתיקה את כולם. המקרר מפסיק לפעול, הכוסית משחררת אנחה, הסניטר חזר ומבצע בה מין אוראלי. בגלל החושך, הוא לא שם לב שזה הרופא המולדבי.

 

אשתו של הרופא שנכנסה במקרה, תפסה אותו על חם, הורידה עליו מנשאה של מתים, הוא התעלף, בחדר הטראומה טופל על ידי הסטודנט הקונוגולזי. זה ניסה להחיות אותו, שבר לו צלע שחורר את הלב, נפטר מדימום תוך 23 שניות.

 

את גופתו, הסניטר התורן שם ליד הכוסית.

 

אפילוג:

 

השיחה הזאת תהיה רלוונטית רק בעוד כחודש, אחרי שבתי החולים יתרוקנו מרוב הרופאים הישראלים, שיעברו לטפל בחולים במקום אחר, מקום שפוי שבו חיים אזרחים פחות מטומטמים, כאלה שלא יצביעו עוד פעם לליצמן ונתניהו.

כותב, מבקר ומייחל.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי