בארץ לאפוהי, בקצה העולם, גר מלך צב-צב שמלך על אגם.
אגם לא גדול, אך נחמד ונעים בו לחיות.
יש מזון והמים חמים בו ועם הצבים שם היה מאושר.
כן, כך זה היה... אך הכל נשתנה
כשהמלך ראה שארצו היא קטנה.
"כן" חשב. " פה מולך אנכי על הכל.
אבל מה זה הכל? רק אגם לא גדול.
האבן היא כס מלכותי וודאי אראה מעליה הרבה-
אך לא די, כי מה שם מעבר לגבול מסתתר?
כדאי לי להיות גבוה יותר!
אם אגביה לשבת אשלוט במרחב,
איזה מלך אדיר יהיה אז צב – צב! "
כך חשב בלבו המלך צב – צב
וגמר והחליט ונתן את הצו
ופקד על תשעה מצביו נתיניו
לשחות אל כיסאו ולשכב לרגליו
לטפס זה על זה- צב אל צב, גב אל גב
והיו לו כולם כס מלכות ומושב
וישב עליהם.
ממרומי מושבו נתרחב העולם עד מאד מסביבו.
" זה שלי " הוא קרא.
" אני מלך גיבור ומולך על פרה, על עז וחמור,
כן, שלי כל דבר שאראנו ממול
אני מלך הבית, מלך גן וחתול!
אני צב – צב המלך, אני רם ונישא
מלכותי משתרעת כמעט על פרסה! "
כך ישב מן הבוקר עד שעת צהריים
ואמר: " אני מלך החוף והמים,
אני מלך גדול! " אך מלב הברכה
לפתע עלתה אל אוזניו אנחה.
" מי זה שם? " והמלך השפיל עיניו
וירא צב קטן מחלקי המושב,
צב פשוט ושמו מק. מק אמר לו:
" במחילה... עד אנה תשב על גבנו?
סלח לי, מלך גדול... כואבות עצמותיי,
אנא, הוד מלכותך, עד מתי? עד מתי? "
" שתוק " גער בו המלך " אל תבכה בלי רשות
אני מלך גדול ואתה צב פשוט,
שב בשקט וזכור: אני מלך גיבור
המולך על פרה, על עז וחמור!
אדירה מלכותי, אין לה סוף אין לה גבול,
אני מלך הבית, מלך גן וחתול!
אך תראו גם תראו כי אוסיף ואגביה
וירום מושבי עד ענן ורקיע! "
וירעים בקולו: " השמעתם?! זהו זה!
הערימו מאה צבים זה על זה! "
והמלך צב – צב מלך רם ונישא,
הוא רואה על סביבו ארבעים פרסה:
"הידד והידד! מלכותי מפוארת.
אני מלך כל עץ, כל ענף, כל צמרת,
אני מלך היער, האוויר והאור,
אני מלך דבורה ופרפר וציפור,
אני מלך צב – צב! הו, מה רם מושבי,
אני מלך כל המראה מסביבי ! "
ועודנו צועק והנה במפתיע
במרומי הרקיע- ירח הופיע
ועלה ועמד לו מעל לראש:
" מה! " קרא מר צב – צב,
" מי זה? מה פרוש?
איך מעז אותו חפץ חצוף ויהיר
לעלות על המלך, על מלך אדיר?!
לא ארשה! ויגבה מושבי עוד יותר.
בואו חיש, הצבים, בואו הנה מהר!
אעלה ואגביה עד לב השמים-
בואו אלף צבים, שבע מאות ושנים! "
אך הנה שוב מלמטה, מתחתית המושב,
בא בכיו של צב מק, השפל מכל צב:
" סלח לי, הוד מלכותך, אל תכעס,אבל אנו
שם מלמטה כמעט נמעכנו כולנו
כן יודעים, בגובה תראה את הכל
אבל אנו, מלמטה לא נוכל עוד לסבול
מתפקע הכל: סבלנות ושריון,
רעבים וצמאים אנו, מלך עליון! "
רק סיים מק הצב לדבר
ורחש מוכר בתוכו מגרגר
הצב הקטן, להזכירכם – שמו מק
עמד באגם, בתחתית הכס ו.....גיהק
והמלך צב – צב, מלך יער ואור,
שמלך על פרפר וחתול וחמור,
שמלך על פרה, על אויר, על צמרת,
שמלך על צפור, על דבורים וכוורת,
שהיה הגבוה מכל העולם-
התגלגל— פליק פלק!
ונפל לאגם
כן, בארץ לאפוהי, המלך צב – צב,
שוב יושב באגם ורואה רק ביצה
ועם הצבים? מה היה עליהם?
הצבים (וגם מק) חופשיים כולם
וזה, באמת, מגיע להם-כמובן
כמו לכל יצור בעולם!
ליאור צ'אפל
M.A.S עבודה סוציאילית
פסיכותראפיסטית
מנחת קבוצות
מגשרת
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
