יונה הנביא למד כי אין בידי אדם להתחמק משליחות שניתנת משמים
ספר יונה הוא אחד מספרי תרי עשר.גיבור הספר הוא הנביא יונה בן אמתי אשר מקורו בגת חפר.הוא מופיע בספר כנביא בימי המלך ירבעם בן יואש[ירובעם השני] במאה השמינית לפני הספירה.לפי המדרש, יונה משח את יהוא למלך.
ספר יונה נקרא כהפטרה ליום הכיפורים, בשל גילויי החזרה בתשובה של ציבור שלם כפי שמסופר על התשובה שעשתה עיר שלמה.
קורותיו של יונה בלב ים לימדו אותו ואותנו-כי אין בידי אדם להתחמק משליחות שניתנת משמים.
יונה נשלח ע"י הקב"ה לנינוה בירתה של אשור, להודיעם כי אם לא יעשו תשובה וישפרו את דרכיהם הרעות נידונה העיר לכליה. הנביא מסרב לבצע את השליחות משני טעמים:
א) הוא יודע כי עתידה ממלכת אשור לעלות על ישראל ולפגוע בה, ולכן העדיף לראות בכיליונם. חז"ל אומרים כי יונה לא הסכים למסור נבואה לנינווה מתוך מחשבה תחילה והעדיף למות ולא לתת לנינווה את האפשרות לחזור בתשובה ולהינצל, ובעתיד להילחם בישראל. יונה פעל מתוך מסירות נפש למען עם ישראל.
ב) כיון שגם ישראל חוטאים הוא מפחד שמידת הדין תקטרג עם ישראל במידה ואנשי נינווה יעשו תשובה וישראל לא יעשו. לכן בחר יונה לעזוב את ארץ ישראל משום שמחוצה לה כי להשקפתו לא קיימת נבואה וה' לא יתגלה בפניו ויורה לו להתנבא.
על פי פשט , נחשב הנביא יונה לכובש נבואתו מכיוון שנצטווה ללכת לנינווה ולהתנבא על ידי ה' על נינווה בירת אשור- נבואת פורענות, ולבשר לתושביה כי עשו את הרע בעיני האלוקים. יונה מסרב לציווי ומנסה לברוח מה' על ידי בריחה תרשישה. יש אומרים, שיונה ברח לתרשיש מחשש, שמא יחשבוהו לנביא שקר.
הפרשנים טוענים כי מעשהו של יונה אינו סותר את ההלכה בעניין כובש נבואתו ולא הייתה כאן עבירה שעונשה מיתה בידי שמיים, מאחר ובריחת יונה לא הייתה בריחה מאת ה', אלא מהשראת השכינה.
הוא מחליט לנוס מחוץ לגבולות ישראל .יונה ברח לתרשיש [ככל הנראה טרסוס שבאסיה הקטנה ,אך ישנן דעות שמדובר על עיר בשם דומה בחצי האי האיברי]. הנביא מנסה להתחמק משליחותו ובורח לכיוון ההפוך, לים, הוא שוכר אוניה שלמה על מנת שתיקח אותו .הגמרא במסכת נדרים מספרת כי הנביא שילם סכום עצום של 4,000 דינרי זהב. שכר רב מאוד, ולבסוף הוא לומד בדרך הקשה שאין להתחמק משליחות אלוקית.
מרגע שהאוניה מפליגה ,פורצת בים סערה עזה. הייתה זו סערה פלאית שהתחוללה רק סביב האוניה שלהם, הם ראו מסביבם אוניות אחרות שטות על ים שקט .המלחים מטילים גורל כדי לראות מי הוא זה שבגללו הקב"ה מנסה להטביע את האוניה. הפור נופל על יונה - הוא מגלה להם את זהותו ואומר להם שרק אם יטילו אותו לים הסערה תירגע וחייהם ינצלו.המלחים חסו על חייו של יונה ובתחילה רק הורידו אותו לים עד ברכיו והים שקט, הם העלו אותו חזרה ושוב זעף הים. לכן הורידו אותו ליד עד טבורו ושוב נרגע הים. והם העלו אותו חזרה לאוניה והסערה חזרה. בפעם השלישית הורידו אותו עד צווארו ושוב שקט הים ואז העלו אותו והים שב לסעור - "הטילוהו כלו ומיד עמד הים מזעפו" [פרקי דרבי אליעזר] .
במים נבלע יונה על ידי דג ושהה בקרבו שלושה ימים ולילות. אותו דג שבלע את הנביא נברא בששת ימי בראשית, המדרש מספר על המסע המופלא שעשה יונה עם הדג: "והראו נהר גדול של מימי אוקיינוס.. והראו ים סוף שעברו בתוכו ישראל. והראהו מקום משברי ים ולגיו יוצאים ממנו.. והראהו עמודי ארץ ומכוניה.. והראהו גיהינום.. והראהו שאול תחתית.. והראהו היכל השם.. הראהו אבן שתייה קבועה בתהומות תחת היכל ה' ובני קרח עומדים ומתפללין עליה.." [פרקי דרבי אליעזר].
רש"י מסביר שהיה זה דג כל כך גדול עד שיונה עמד בתוכו ושהותו שם הייתה נוחה ועל כן לא התפלל לקב"ה להצילו. מיד הורה הקב"ה לדג לפלוט את יונה ואז בלעה אותו דגה מעוברת שהיו בתוכה עוברים רבים ויונה סבל בתוכה והתפלל אל הקב"ה להצילו. "ויתפלל יונה, אל-יהוה אלהיו, ממעי, הדגה" "ויאמר יהוה, לדג; ויקא את-יונה, אל-היבשה" [יונה].
אלוקים ביקשו שילך לנינווה וינבא עליה. יונה מסר לתושבי העיר שמקץ ארבעים ימים תהפך העיר. תושבי העיר ובראשם המלך שבו בתשובה. הם חדלו מלחטוא, צמו והתפללו לאל, ואכן ה' מחל להם.
[נינווה אינה עיר אגדית, היא עיר עתיקת יומין המוזכרת כבר בתורה, אשר נבנתה ע"י אשור בן שם וכשם שהעיר אינה אגדית כך יונה הנביא וסיפורו אינם אגדתיים. הסיפור מתייחס לנינוה, העיר ההיסטורית, ונבואתו של יונה, על חורבנה, נתקיימה 40 שנה מאוחר יותר]. הירושלמי מגנה את חזרתם בתשובה, וטוען שהייתה זו תשובה של רמאים ואחיזת עיניים. המשנה במסכת תענית אומרת שהייתה זאת תשובת אמת. והקב"ה סלח לאנשי נינווה לאחר שראה את מעשיהם.
יונה שראה את התשובה שעשו בני נינווה והמחילה שבעקבותיה, נפגע מאוד .הוא טען לפני הקב"ה, כי עכשיו הוא ייתפס בעיני אומות העולם כנביא שקר וכי בעתיד יפגעו האשורים בבני ישראל.
הנביא עוזב את העיר ויוצא למדבר ומקים לו סוכה וצופה על העיר לראות אולי בכל זאת תתגלה אחיזת העיניים שלהם והם ישובו לסורם. באורח ניסי מצמיח הקב"ה עץ קיקיון שפורש את עליו מעל יונה ומצל עליו מהשמש היוקדת. יונה שמח שמחה גדולה. באותו לילה שלח הקב"ה תולעת לתוך העץ, שאכלה אותו מבפנים והוא מת. בבוקר כשהתעורר יונה קפחה על ראשו שמש עזה ורוח קדים חמה מאוד החלה לנשוב. יונה לא עמד בחום הלוהט וביקש את נפשו למות.
בעקבות זאת, מוכיח הקב"ה את יונה ומלמדו על מידת הרחמים, העומדת מעל מידת הדין. כאן עומד הנביא בפני פרדוקס טראגי – שכאשר הוא מצליח בנבואתו וגורם לתיקון המידות – הרי שנבואתו אינה מתקיימת והוא מוצג כבדאי.
לסיכום:מוסר השכל מספר "יונה" הוא :אדם צריך לשמוע בקול יוצרו וחייב לעשות תשובה. שמירת החוקים, שהבריאה מתנהלת על פיהם, יכולה להביא לאדם ולחברה האנושית אושר מלא, וסטייה מהם מביאה לעבריינים עונש טבעי. חוקים אלו הם יסוד האמונה, ומי שעובר עליהם צריך לחזור בתשובה . נקודה חשובה אחרת היא: האמונה בהבטחת ה'- כאשר ה' מבטיח באמצעות נבואה כי המצב יהיה טוב- יש חובה להאמין בכך.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ,כתיבה,חוברות לכל נושא בתחום ההוליסטי ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
