דימוי גוף בגיל ההתבגרות 

דימוי גוף בגיל ההתבגרות

מחקרים מצאו רמות גבוהות של אי שביעות רצון מדימוי הגוף הנובעות ממחשבות ורגשות שליליים לגבי ההופעה החיצונית. אי שביעות רצון מהגוף ועיוות של דימוי הגוף עולים עם הגיל כאשר ה"פיק" הנו בגילאי ההתבגרות המוקדמים ובעיקר בקרב נערות. בשנת  1997  במחקר שנערך באנגליה מצאו כי בקרב  700 תלמידי בית ספר תיכון, 81% מהבנות ו- 26% מהבנים הצהירו שהם לעיתים קרובות מרגישים שמנים. 46% מהבנות דיווחו על עצמן כבעלות משקל עודף, כאשר בפועל רק 12% היו במשקל עודף.

Grigg et al  מצאו הוכחות לעיוות דימוי גוף מובהק מחקר שנערך על 800 נערות מתבגרות באוסטרליה. 12% מהנערות הגדירו את משקל גופן ב-2 קטגוריות יותר כבד ממשקל גופן בפועל. לדוגמא, נערה במשקל תקין רואה עצמה כ- over weight .  בשנת 1999  Striegel and Cachelin פיתחו מודל לאתיולוגיה של  אי שביעות רצון מהגוף והפרעות אכילה נלוות בקרב בנות. הנתיב הראשון הנו  "איפוק" ? בו אינדבדואלים מפנימים אידיאליים חברתיים על יופי ורזון. נתיב זה מוביל להתנהגויות לקידום הרזייה כתגובה לאי ההתאמה בין צורת הגוף האמיתית לדימוי הגוף האידיאלי המקודם על ידי החברה. אכילה זללנית והיטהרות יכולים להתרחש כתוצאה מדיאטת ההימנעות. הנתיב השני הנו  "פגיעות בין אישית" ? הפרעות בדימוי העצמי ובפונקציונליות החברתית. אי שביעות רצון מהגוף והפרעות אכילה מהוות תגובה לתחושת חוסר אפקטיביות. בדרך כלל 2 הנתיבים באינטרקציה או סינרגיסטיים אחד לשני.  

הגורמים העיקריים להפרעות בדימוי הגוף אשר בודדו במכלול מחקרים:

גורמים אינדבדואליים-  יש תפקיד רב למזג האינדבדואל בהתפתחות הפרעות אכילה. לרגשות שליליים המאופיינים בחוסר גמישות, אי שקט, עצבנות ותפיסה שלילית . כמו כן, רמה נמוכה של קואופרטיביות ושל התנהלות עצמית יש השפעה על דימוי הגוף. בנוסף, התבגרות מוקדמת בנערות עלולה ליצור מצב בו הנערה חווה שינוי בצורת הגוף המתאפיין גם בעלייה בשומן הגוף. נערה החווה התבגרות מוקדמת מאחרות עלולה לחוש אי שביעות רצון מהגוף והרצון להיות "נורמלית". אי שביעות רצון מהגוף עלולה לגרום להתפתחות הפרעות אכילה. האפקט הבלתי רצוי  הנו דימוי גוף שלילי העלול לגרום להתנהגויות כגון bingeing , דילוג של ארוחות, צריכת מזון לא בריא ודיכאון. ברוב המחקרים נמצא כי אי שביעות רצון מהגוף נגרמת מהערכה עצמית ירודה.

 משתנים סוציאליים- חשיפה לדימויים במדיה עלולים להחמיר את אי שביעות הרצון מהגוף. מתבגרים הנחשפים יותר לטלוויזיה נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעות אכילה והתנהגויות בלתי רצויות לשמירה על משקל.  המדיה משפיעה על התפיסה אודות משקל גוף רצוי ואידיאלי. אידיאל הרזון הנפוץ בה עלול לגרום למסרים אודות משקל רצוי ולבעיות בדימוי גוף בקרב מתבגרים.

 גורמים משפחתיים ? לחץ מצד ההורים להשגת ירידה במשקל יכול להוביל לבעיות בדימוי הגוף. נמצא כי בעיקר אימהות עלולות להוות מודל להתעסקות בלתי פוסקת במראה הגוף ולהתנהגויות אכילה מופרעות. בנוסף, באופן כללי, דווח במחקרים כי סביבה משפחתית לחוצה ויחסים מתוחים בתוך המשפחה הם גורם סיכון להתפתחות הפרעות אכילה.

קיימות אסטרטגיות שונות המוצעות במחקרים לשיפור דימוי הגוף. אחת האסטרטגיות הנפוצות הנה שימוש בפסיכולוגיה חינוכית המתבססת על שיפור ידע המתבגרים והילדים לתזונה, אכילה נכונה ובריאה ופעילות גופנית.

חלק מתוכניות המניעה עשו ניסיונות להעלות את הידע לדרכים רצויות ואפקטיביות לירידה במשקל, כגון הפחתת צריכת מזון עשיר בשומן. ישנן תוכניות המספקות אינפורמציה הקשורה להפרעות אכילה הכוללות סימפטומים, סימני אזהרה והאפקט השלילי של הפרעות אלו. המחשבה שמאחורי השיטה לחינוך הנה שהתנהגויות כגון אכילה זללנית ודיאטה רסטרקטיבית הן תולדה של חוסר מודעות לאכילה בריאה או לנקיטת שיטות לירידה נכונה במשקל. קיימת היפותזה שאספקת אינפורמציה אודות הפרעות אכילה יכולה לעזור לאינדבדואלים שסובלים מבעיות אלו לבקש עזרה כמו גם שהאינפורמציה תמנע מצעירים לנקוט בהתנהגויות אלו בשל הפוטנציאל השלילי שלהן.  אסטרטגיה נוספת הנה חינוך הקשור לאידיאל הרזון בחברה. גישה זו כוללת אנליזות של מגזינים ותוכניות טלויזיה והבנת תכנים הקשורים לרזון וחשיבותו להצלחה בחיים. גישה הזו מתמקדת בסטריאוטיפים של נשים וגברים בחברה והיתרונות באימוץ דימוי גוף בריא. בנוסף, המתבגרים יכולים להעלות אסטרטגיות למניעת הלחץ החברתי לרזון. אסטרטגיה נוספת הנה עבודה על ההערכה העצמית. עליה בהערכה עצמית יכולה להגן מפני התפתחות אי שביעות רצון מדימוי הגוף המוביל לעיתים קרובות להפרעות אכילה.

חשוב לציין כי אסטרטגיות אלו הן בעיקר מניעתיות ולא מטפלות באינדבדואלים שכבר סובלים מדימוי גוף פגום והפרעות אכילה. על מנת להעריך את אפקטיביות התוכנית, רוב התוכניות מעריכות בסופן את מידת שביעות הרצון מדימוי הגוף וכן מודדים התנהגויות המאפיינות הפרעות אכילה.   

המטרה - שיפור הערכה עצמית למניעת בעיות בדימוי גוף  בקרב ילדים ומתבגרים:

מחקרים דיווחו על מניעת הפרעות אכילה ע"י התפתחות הדימוי העצמי.  פיתוח ההערכה העצמית מהווה פקטור מגן מפני אי שביעות רצון מהגוף, עיוות בדימוי הגוף, הפרעות באכילה ובעיות באכילה.

בשנת 1984  Bayer  הציע הצעה להורים, מחנכים ומטפלים בתחום הבריאות:

" עזרו לאנשים צעירים להרגיש טוב בנוגע לעצמם ולקבל עצמם...הימנעו מלהניע מתבגרים להצטיין מעבר ליכולתם הן בתחום האקדמי והן במאמצים אחרים... ספקו למתבגרים אוטונומיה מספקת, ספקו להם בחירה, אחריות וכן יכולות ויסות עצמי לפעולותיהם"

באופן דומה, עבודה של Shisslak et al  (1987) מיקמה את ההערכה העצמית כאחד הפקטורים החשובים ביותר למניעת הפרעות אכילה.

" הערכה עצמית ירודה הנה בקורילציה גבוהה עם תבניות אכילה כאוטיות. לימוד שיטות אלטרנטיביות להגברת ההערכה העצמית יכול להפחית את הסיכון שבהתפתחות הפרעות אכילה".

תיאורטיקנים וחוקרים נוספים עקבו אחר הטענות הללו.

במחקר שנערך בשנת 2002 (Croll et al)  הוצע כי הפרעות אכילה בקרב צעירים בקורילציה עם ההתנהגויות הבאות: צום, דילוג על ארוחות, שימוש בכדורי הרזייה, שימוש בכדורים משלשלים, עישון סיגריות ואכילה זללנית. בקרב ילדים בני 7 נמצאו דיווחים על פחד מהשמנה, דאגות לגבי צורת הגוף ונסיונות להפחתת משקל. באופן ברור ? הדאגות לגבי תפיסת הגוף, התנהגויות להפחתת משקל ובעיות אכילה מעמידות את הצורך  לטיפול לטווח הקצר ולטווח הארוך מבחינה פיזיולוגית,פסיכולוגית ובריאות חברתית בילדים ובמתבגרים.

קיימת גם רלוונטיות של השימוש בטכניקת ההערכה העצמית לטיפול בילדים שמנים. בשל עודף המשקל והדאגות לגבי משקל הגוף, חל עידוד להורדת המשקל  ודיאטות, כאשר לחלקם יש סיכון להתפתחות הפרעות אכילה. ילדים ומתבגרים אשר עושים ניסיונות לירידה במשקל באופן קיצוני שירותו והנציחו את המעגל חסר הערך של הדיאטה --> היטהרות --> אכילה זללנית --> עליה במשקל.

התופעה של "ריבאונד הדיאטה" העוקבת לרסטריקציה במזונות אובחנה במחקר שנעשה בהתבגרות. נמצא כי בקרב בנות תיכון במגוון משקלים, אשר השתמשו בשיטות מוקצנות להוריד ממשקלן, היו אלו עם הסבירות הגבוהה ביותר לרדת ממשקלן בסיכון גבוה יותר להשמנה חוזרת.  עוד נמצא במחקר כי בנות שעשו דיאטה, הסיכון שלהן להשמנה היה גבוה יותר מאלו שלא עשו דיאטה באופן יחסי למשקלן בתחילת המחקר.

אחת המטרות למניעת בעיות אכילה ודימוי גוף ירוד הנה לעודד אכילה נכונה ומאוזנת ופעילות גופנית מבלי לקדם נסיונות לירידה במשקל ומעגל ה- diet-binge .

אלו המעורבים בתכנון תוכניות לימודיות לקידום אכילה נבונה ומניעת בעיות אכילה ? דיאטנים,מורים, אחיות בית ספר, חוקרים ומקבלי החלטות וכן משווקים ומפרסמים מוצרי מזון , צריכים לזכור את העיקרון הבסיסי ביותר ברפואה המודרנית  "ראשית- אל תזיק". ישנן אזהרות לגבי הפוטנציאל לעשות יותר נזק מאשר טוב בכל הנוגע לגישות של הימנעות מהפרעות אכילה. תוכניות למניעת השמנה עלולות לגרום בלא כוונה למודעות יתר לגבי משקל הגוף ולהעלות דאגות לגבי משקל ונסיונות לאיבוד משקל בקרב ילדים ומתבגרים.

תוכניות למניעת הפרעות אכילה, בעיקר אלו המכוונות באופן ישיר להתנהגויות כגון הרעבה או שימוש במשלשלים לשליטה על המשקל, הם אלה היכולים לעורר את עניין זה בקרב ילדים ומתבגרים בהיבט הסוגסטיבי. לדוגמא, נמצא במס' מחקרים כי נשים צעירות אימצו הרגלי עישון לאחר שקיבלו מסר על האפקט הפוטנציאלי לרזות בעקבות התנהגות זו. 

תוכניות הימנעות יכולות בהיסח דעת להציג באור זוהר ולתת לגיטימציה לדיאטות, אידיאל רזון והפרעות אכילה ע"י שימוש,לדוגמא, בתיאורי מקרה של מפורסמות חולות . גם מורים ומפרסמי מוצרי מזון עלולים להעביר מסרים של אנטי-שומן, דעות קדומות לגבי משקל, סטריאוטיפים לגבי דימוי גוף וצורת הגוף וכן פחד מאוכל ע"י כינויים של "אוכל טוב ואוכל רע", מיתוסים לגבי מזון ומסרים מפחידים לגבי משקל. אלו עלולים לקדם את הדאגות לגבי דימוי גוף ובעיות באכילה.הגישה של פיתוח הערכה עצמית מסייעת לרווחה הפסיכולוגית ומונעת התפתחות שלילית של תוכנית המניעה.

בניה של הערכה עצמית הנה הליך לוגי למניעה של בעיות אכילה ויצירת דימוי גוף מעוות או פגיעה בדימוי הגוף. המונח "הערכה עצמית" מתכוון לשיפוט שאנו עושים על הערך וה"שווי" הכללי שלנו. הערכה עצמית גבוהה מסתירה הערכה עצמית ריאליסטית בקריטריונים של הילד ויכולת הקשורה עם גישה של קבלה עצמית, כבוד עצמי  ושווי עצמי. הערכה עצמית נמוכה ידועה כפרדיקטורית לדאגות הנוגעות לדימוי הגוף, דיאטות, הפרעות ושיבושים באכילה.

פיתוח הערכה עצמית משפרת פקטורים אחרים הידועים בתרומתם לדימוי הגוף . לדוגמא- התפתחות של דימוי עצמי חיובי ותחושה חזקה של שווי עצמי יכולה לעזור לילדים ומתבגרים להפוך ליותר שבעי רצון עם צורת גופם וגודלם ובעלי עמידות לאידיאל גוף לא ריאליסטי הנפוץ במדיה. ילדים עם הערכה עצמית מפותחת יותר מסוגלים להתמודד עם בחינות, ביקורת, לחץ וחרדה , שקשורים לבעיות אכילה. התפתחות של דימוי גוף חיובי אשר כולל קשת רחבה של אספקטים של ה" עצמי " יותר מאשר מראה חיצוני, יכול לעזור לילדים להעריך את השוני במאפיינים שלהם וכן שוני אצל האחר.

התפתחות כזו של דימוי עצמי יכולה להפחית אובססיה של ילדים לפרפקציוניזם ואמונות שהוא חייב להיות מושלם או לשאוף למושלמות על מנת להיות מוערך, מקובל ואהוב. פרפקציוניזם קשור באופן חזק לבעיות בדימוי גוף ולהפרעות אכילה ולכן שימוש בטכניקות לפיתוח הערכה עצמית יכול לעזור לאנשים צעירים לקבל את עצמם יותר ופחות לשאוף לחיפוש העקר אשר המושלמות.