כמעט והגעתי לקונגרס החברתי הראשון
כאיכפתניק חסר תקנה לשינוי פני החברה הקלוקלת הישראלית – רציתי מאוד להאמין שהקונגרס החברתי הראשון שיזמו מנהיגי המחאה הציבורית של קיץ 2011 – הוא נדבך חשוב לשמוע ולהשמיע דעות אופרטיביות שכה נחוצות לנו בתקופה האחרונה.
בימים האחרונים התלבטתי רבות אם להגיע לכנס הזה. ביום ששי (היום) קמתי מוקדם, סיימתי כל ענייני, והכינותי עצמי לנסיעה לת"א. ממש ברגע האחרון כשפעמיי מנתניה דרומה – החלטתי לעשות את מה שנראה לי הכי נכון: לחזור הביתה.
מדוע חזרתי בי – כאשר לא פספסתי מעולם שום כינוס שסימן לעצמו מטרה של שינוי?!
• את הכנס ארגנו דפני ליף וחבריה, והוא נועד לצרכי שימור ההנהגה הנוכחית של מחאת האוהלים ברוטשילד. מה רע בכך? בהמשך.
• שיווק הקונגרס הזה סיפר על האפשרות לכל אחד להביע דעתו בכל הקשור למחאה הציבורית, ואף להציע דרכים להמשך המאבק. בפועל: רק דפני ליף אמורה לנאום בפתיחת הקונגרס – ולאחר מכן אמורות להתכנס קבוצות במעגלי שיחות. משמע: הכניסיני תחת כנפך דפני ליף.
• מה אני באמת רוצה מדפני ליף, או נכון יותר – למה אני לא סובל אותה ואת דמותה המקשטת את המחאה הציבורית הזו?!
א. היא לא שרתה בצה"ל, ותירוציה כיום הם שקר אחד גדול לכסת"ח.
ב. היא חתמה על עצומה כנגד המדינה בגלל הכיבוש.
ג. היא טוענת למחלת האפילפציה כנתון לאי כשירותה לשרות בצבא – כאשר נכים קשים ממנה בהרבה משרתים בצה"ל.
ד. דמותה הרחיקה רבים שהחלו מוחים עם ניצוצות בעיניים, וכאשר ראו מי הבובה שהתקשורת ליוותה מהשניה הראשונה כדמות המחאה – פרשו בייאוש.
ה. היא מסמלת בצורה בוטה את השמאל הקיצוני בישראל, ועם כל הכבוד לכל דעה – לא חלק אחד עם האידיאולוגיה שלו הוא שיסחף את כל העם למחאה חברתית.
ו. היא מעולם לא התהדרה בהבנה ו/או תובנות ברורות לכאילו מאבקה, ולמעשה התנהגה כמו ילדה מופרעת בגן שהילדים מפריעים לה בחיים כפי שהיא רוצה לחוות אותם.
• בישראל יש צורך בשינוי חברתי מהותי, אבל הוא לא יקרה בלי שכל העם ייצא מגדרו כגוף איכפתניקי אחד מלוכד. כאשר מתברר שמחאה גדולה שפרצה בעיקר בגלל רצון התקשורת להצלחתה – נמצאת בדעיכה כאשר הממשלה לא מנידה עפעף בהבינה שמולה בסה"כ אופוזיציה המבקשת לרשת את שלטונה – נדמה כי כגודל הציפייה כך גודל האכזבה.
• אזרח כמוני (ועם עוד לא מעטים החושבים כך) יודע באופן מוחלט שפתרון השינוי החברתי העמוק המחוייב בישראל יעבור אך ורק דרך הקלפי, ולכן השתתפות בכנס כזה שלבטח אינו כולל את כל מגזרי המשק והחברה הוא במקרה הטוב ברכה לבטלה – ובמקרה הרע עזרה לשימור ההנהגה הנוכחית שבהונאה ענקית הרעילה את העם בדבש טבול בציאניד.
• למרות המצב הלא מחמיא לנו בזירה הציבורית הנוכחית חייבים להמשיך ולהאמין בעתיד ובשינוי – כי למעשה הבסיס לתקווה נשאר חזק ואיתן. בדיוק כמו בבורסה: בימים אלה חווים אנו בקטסטרופה כלכלית המתפתלת ברחבי השווקים הפיננסים בעולם, אבל ללא שום ספק – גם גל עכור זה יעבור ונחזור כמו תמיד לצמיחה ושגשוג אמיתי שישליך גם על הבורסה כאן ובעולם בכלל.
לוחם חברתי ברשויות ובכלל. מומחה תחבורה, מנהל ועורך מקומון לשעבר, מנהל מכירות. נשוי ואב לארבעה מופלאים. עיינו בבלוג שלי: http://cafe.themarker.com/user/264286/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
