באחד הימים האחרונים ישבתי מרותק לפניה היפות של גאולה אבן מראיינת את השר בגין ג'וניור על דא ועל הא, כלומר על כל מה שמעניין את הצופים שעדיין נותרו לערוץ שמשדר נושאים הקשורים לזומבים, ומיועד רק להם.
בזחיחות בלתי אלגנטית האופיינית לאיש האקדמיה האפרפר הזה, שאיכותו היחידה מתבטאת בהיותו בן לראש ממשלת עבר, אשר דעתו נטרפה עליו במהלך הכהונה, מה שלא הפריע לאומה הישראלית המפוארת והרציונאלית בעיקרה, לתת לו להמשיך למשול ועוד בעיתה של מלחמה שעד עצם היום הזה מנסים היסטוריונים לפענח את הסיבות לשם מה לכל הרוחות יצאנו אליה.
האיש, כולו רציו ואידיאה, זיחח בחיוך ציני קלוש לגאולה היפה, את עיקרי אמונתו הפוליטית, לפיה כל מה שצריך כדי שהאזור ישקוט לנצח ויכותת את חרבו לאת ואת תותחיו למריצה, כמו שצייץ אביו ברוב פאתוס בעת נאומו ההיסטורי לצד אנואר סאדאת בכנסת ישראל ב – 1977, הוא שהפלסטינים ירפאו מן המחלה שאחזה בהם, (שאיפות העצמאות והלאומיות), ויתרגלו לכיבוש הישראלי.
האיש, גיאולוג במקצועו וזומבי גמור בהלכותיו ביום יום, מאמין באמונה שלמה שריפוי כזה אפשרי ואף מוכן, בהדר ז'בוטינסקאי שכולו נוטף אמפטיה בלתי אפשרית, לעשות את כל שלעיל ידו, כדי שיקרה כך.
ואז הייתה לי אאריקה!
פתאום הבנתי את הימין ואת האידיאולוגיה הימנית, שהסוד שלה שהיא בעצם לא אידיאולוגיה אלא סוג של הזיה סכיזופרנית, שבינה ובין המציאות שחיים בה בני אדם עם אוטונומיה מחשבתית ורצונות משלהם, אין שום קשר.
לך תסביר לסכיזופרן שהאמת שלו זו הזיה שנובעת מקצר במוח.
כל פסיכולוג יסביר לך, שזה MISSION IMPOSSIBLE.
אי אפשר לרפא סכיזופרן, אפשר, (וכך נעשה), רק להפוך אותו לזומבי.
כמובן שסכיזופרניה מלווה בפתולוגיה נוספת, של נרדפות, או פרנויה, שבה החולה משוכנע שהוא נרדף וכל מיני ישויות מאוד מתוחכמות ורעות, מאיימות על קיומו באינטנסיביות בלתי נסבלת, ושם נסגר המעגל והחולה מתנתק מן המציאות והוא חי בעולם סגור שבונה, עולם של הזיות, בלתי חדיר להגיון ולמציאות לנצח.
והגלישה מכאן לאירועי הימים האחרונים ממש מתבקשת.
ראו את התזזית שאחזה פתאום במנהגינו הדגולים, שמתרוצצים אנא ואנא, עד ניו יורק וושינגטון הרחוקה, וזאת אחרי שגרבצו בנחת ובחייכנות לבבית במשך שנתיים והבטיחו להרבה מאוד אידיוטים שניאותו לשמוע, כי שום דבר לא יקרה בספטמבר ובכלל, כי ישראל לעולם חוסן, ומי שלא מאמין, שייסע לאושביץ, כדי לקבל בטחון וחיזוק לאמונתו, שזה אמנם כך.
ותגידו אתם, האם תרגילי הכוננות בכל פינה בארצו של מרזל וגביר,
הקיפוץ החגבי וההיסטרי עם שריון ונשק מכף רגל עד קודקוד, של כיתות כוננות הזויות בכל ההתנחלויות,
בעוד בפלסטינה מתקשטים בדגלי שלושת הצבעים, ומנסים להסות,
לא מזכיר לכם, את התנהגותו של החולה במחלה הזאת, שסעת אליבא האקדמיה ללשון, שבאופן מוזר, בעת האחרונה, ממציאה מילים מאוד מפחידות.
כותב, מבקר ומייחל.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
