פחד קהל 

לרובנו היום יש פחד קהל הבנוי משלל סיבות, הסיבה המרכזית היא - הביטחון שלנו מול קהל והאם אנו רגועים במהלך הטקסט שאנו אומרים/מבטאים.

כדי להבין כיצד מתפתח פחד קהל - נתאר לעצמנו בחור שצריך לדבר מול קהל בסיטואציה שהוא לא מרגיש נוח איתה.
טבעי שהוא יחשוש להכשל באמירת הטקסט, הנאום או כל דבר אחר, וזו מחמת שיושבים מולו צופים שבוחנים אותו, וזו ההזדמנות שיש לו להרשים את האחרים. כך או כך, יתכן מאוד כי הוא ירגיש לחוץ. הבעיה היא - שכאשר הלחץ גבוהה במיוחד הדבר אף הורס בקריאת הטקסט ולוא דווקא מועיל, כיון שהלחץ יפגע ביכולת שלו לדבר ויגרום לו להיות פחות מרוכז ופחות טוב. 
כך גם במבחן - כאשר תלמיד נבחן תחת לחץ - אם הלחץ סביר ויועיל לו לקידום פתרון השאלות בזריזות או שמא הלחץ גורם לו לזיעת יתר, מרעיד את כולו וגורם לעירפול חושים, מה שיגרום לו ליצאת הריכוז מהמבחן ויכשיל אותו. 

חווית הכישלון של החלק הקודם - תגרום לכך שבפעם הבאה שבה הוא יצטרך לעשות מבחן, ובמקרה זה - לדבר מול קהל - תלחיץ אותו מעל ומעבר והוא יהיה לחוץ עוד יותר עקב המאורע הקודם. לא רק שקיים הלחץ הרגיל שלו - כעת הוא מבין שאם הוא לחוץ דייך הוא יכשל.
כעת הוא יעשה לחוץ מהיותו לחוץ - והלחץ יגבור. כך היווצרות זו תגרום לו ליפול וליסוג עוד ועוד מעמדתו וזה פוגע ביכולתו לעמוד מול קהל ולעיתים אף לרדת מהפרק.

למרבה המזל - היאוש אינו מצדיק! הדבר יכול להעשות גם בהיפוך וכל מה שצריך זה דרך שיתניע אותו ליעד הנכון - 

האם אתה כעת רוצה לפתור את הפאניקה שעומדת מאחורי פחד מקהל? האם אתה כעת נחוש מספיק בכדי לפתור את הלחץ ולגרום לעצמך להיות נינוח מול משהו שחשבת שיהיה מיועד לכישלון? 
איך מתמודדים עם פחד? צריך לעמוד מולו - כנ"ל בנוגע ללחץ!

בכדי להפסיק לפחד ממים - צריך לזרוק את עצמך למים ולהתחיל ללמוד לשחות.
כך גם בנוגע לפחד מול קהל - תזרוק את עצמך מול קהל ותלחם על שלך...
ניסיון - זה אחד הדברים בלהתגבר. עם הניסיון שאתה רוכש והביקורות שאנשים נותנים סביבך אתה יודע מה לשפר בעצמך ומה לא.

לא דיי בכך - כאשר אנחנו מול קהל אנו מרגישים מוקטנים, יש עלינו מאין מבחן שמפעיל עלינו לחץ ואנו רואים את אותו קהל כגדולים מאיתנו, כמשהו נשגב, אם נעזוב לרגע את הרעיון ש"כולם צופים רק בי" נראה שהלא - הם כמותנו בשר ודם, אנשים רגילים ופשוטים מחיי היום יום, אשר אנחנו פשוט יושבים ומאין "מדברים איתם או אליהם".

מה גם - האדם חייב להתחבר לרגש שלו - להתנתק מהסביבה!
תדמיינו לכם שכעת אתם בבית שלכם על במה לבד, מתרגלים ועושים חזרה להצגת תאטרון - אין סביבכם אף עיניים, אתם בשיא הרגש מתחברים לדמות עד כלות וגורמים לעצמכם לקפוץ, לצחוק או מאידך לבכות, כך גם כשאתם בקהל - לנתק את עיניכם מהקהל ולדמיין שהם לא שם, הם פשוט אוויר, הכל סובב רק סביבכם עם הטקסט והמילים הכיפיות שאתם כ"כ אוהבים בתפקיד - הכל שלכם!

רק מה - עדיין אל תאבדו קשר עין עם הקהל או המצלמה - תלוי בסוג האודישן! כי אם מאבדים את הקשר עין לכלי החשוב והמרכזי - יש לנו חיסרון.

באשר לחרדה מאלו שעומדים ממכם - הם לא יותר טובים ממכם! תדעו תמיד שאתם תמיד הכי טובים ומושלמים עם כל הפגמים הכי קטנים, ולהם יש גם וכפול ממכם פגמים, נסו לשאול עצמכם - מה כ"כ מפחיד בזה שצופה בכם? ותבינו - שכלום! הוא בדיוק כמוכם. האם החשש הוא הבוס? או אתם הבוסים של עצמכם - אתם הטובים מספיק, וטובים ביותר למשימה שהחלטתם לקחת. 

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי