- שתיקת הכבשים של ה"מזרחיים" בארץ
- זמרים מזרחיים צועקים געוואלד
- רשות המיסים: "לא רודפים זמרים מזרחיים. הזמרים המזרחיים פשוט מופיעים יותר באירועים פרטיים. הטענה שאנחנו רודפים מזרחיים- הבל הבלים"
- המפסידים הגדולים מהעלאת הריבית - זוגות צעירים מזרחיים מהפריפריה
- להעיף מהכנסת ולשלול אזרחותם של ח"כ ערביים התומכים בטרור נגד ישראל
- תושבים ערביים בתל אביב-יפו: חלוקה לגילים - גרף המציג את החלוקה לגילים של התושבים הערביים בתל אביב- יפו בשנת 2006
- 4 פועלי ניקיון ערביים נפגעו קל מהתקפת שני גברים יהודיים
- השאיפה של כולנו להיות "ציוניים"
- מוקד לדיווח על מורים אנטי ציוניים
- בן אליעזר במפגש עם תעשיינים צרפתיים
- שחרור בני ערובה צרפתיים שהוחזקו בשבי
מה המשותף למשפטים בדוגמאות הנ"ל?
כולם מייצגים שמות עצם בזכר רבים - חלקם מציינים עמים (רבים של מזרחי, ערבי, יהודי, צרפתי), וחלקם מציינים קבוצות שייכות (רבים של ציוני).
כאשר מדובר בכינויי ייחוס לעמים בזכר רבים (אמריקנים, מצרים, יוונים, אנגלים וכדומה) או במילים המציינות קבוצות שייכות בזכר רבים (חרדים, ציונים, מוסלמים, יהודים, נוצרים וכדומה), הם מתפקדים כשמות עצם, ומציינים אותם ביו"ד אחת.
כאשר כינויי הייחוס וקבוצות השייכות מתלווים לשמות עצם המציינים בני אדם בזכר רבים (מורים, תושבים, נערים, מהגרים, פועלים, תעשיינים, בני ערובה, זמרים) מדובר בצירופי תמורה שהאקדמיה ממליצה לכתוב אותם ביו"ד אחת: מורים אנטי ציונים (ולא אנטי ציוניים), תושבים ערבים (ולא ערביים), תעשיינים צרפתים (ולא צרפתיים), זמרים מזרחים (ולא מזרחיים).
האקדמיה זהירה בדבריה, ואפשר להבין מכך שאין זו שגיאה לכתוב "תושבים ערביים" או "זמרים מזרחיים", בדומה ל: נער קטנוני - נערים קטנוניים (ולא "קטנונים"), תושב מקומי - תושבים מקומיים (ולא "מקומים"), ילד עצבני - ילדים עצבניים (ולא "עצבנים") וכדומה [בשמות תואר המסתיימים בנו"ן סופית יש להוסיף יו"ד אחת בזכר רבים: עובד עצלן -עובדים עצלנים (ולא עצלניים) וכדומה].
לעומת זאת, כאשר שמות העצם ברבים זכר אינם מציינים בני אדם (מוסדות, מנהגים, מסמכים, גורמים, סלטים), שמות התואר המתלווים אליהם יצוינו בשני יו"דים: מוסדות חרדיים, מנהגים יהודיים, גורמים ציוניים, סלטים מזרחיים.
לסיכום:
1. כינויי ייחוס לעמים ומילים המציינות קבוצות שייכות מתפקדים כשמות עצם, ויש לציין אותם ביו"ד אחת: יהודים, חרדים, סינים, ציונים, חילונים וכדומה.
2. צירופי תמורה בזכר רבים המתייחסים לשמות עצם המציינים בני אדם, כגון "מהגרים מוסלמים", "זמרים מזרחים", נכתבים ביו"ד אחת.
3. שמות תואר המתלווים לשמות עצם ברבים זכר, שאינם מציינים בני אדם, כגון "גורמים מוסלמיים", "סלטים מזרחיים" נכתבים בשני יו"דים.
אז אל תתייחסו לזמרים מזרחים כמו לסלטים. לעמוד תיקון שגיאות וטעויות
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
