תכירו. זאת הייתה הסבתא שלי. הסבתא הכי מיוחדת וטובה. הסבתא הכי מדהימה ונהדרת. אני שמחה על הזכות הגדולה שנתנה לי כשהסכימה להיות הסבתא שלי, גאה שיש לי מקום מכובד לספר,לחלוק ולשתף את כולם.
והיא כך תמיד אמרו כולם הייתה האישה הכי אבל הכי מדהימה בעולם. אפיין אותה סוג של שקט מעורר השתאות. אצילת נפש בהליכותיה הטובים שדמו להליכות בני מלכים, חוכמת החיים שלה לצד השמחה הבלתי נלאית עבורם הייתה מעוררת הערצה על אף ולמרות החיים הקשים שעברה.
היא הייתה אישה נמוכת קומה. תווי פניה רכים ועדינים, מאירים כל מי שהיה בקרבתה. דרך החרישים שנוצרו במצחה, אי אפשר היה להבין שהתאלמנה בגיל צעיר ובשל כך, עברה חיים כל כך כואבים, הקמטים שלה, נראו תוצאה מזיקנה לא מעבר לזה. שיערה היה ארוך וחלק והיא הייתה מקפידה לאסוף אותו לפקעת בעזרת סיכות סבתא שאין לי מושג עד היום כיצד הסתדרה איתן. בגדיה היו עשויים בד פשוט והצבעים שבחרה תמיד היו שקטים ורגועים, מעולם לא לבשה אדום היא לא אהבה להתבלט, לא אהבה להיות מרכז תשומת הלב של אף אחד. הבית שלה תמיד היה פתוח לכל מי שעבר בשכונה, הוא היה נקי, בוהק ומבריק, הייתי יכולה לראות את ההשתקפות של עצמי ברצפות שלה. הסדינים תמיד מתוחים על המיטות, והשמיכות המעטרות אותןישרות כמו פלס. פדננטית. פרפקציוניסטית. סבתא. סבתא שלי.
כילדים נהגנו לבלות את החופשות בביתה. כל ערב סידרנו מיטות כמו בצבא וישנו בנוהל גדודי. היא מעולם לא כעסה עלינו, למעט תקרית מצערת אחת, כשאחד הילדים קטף אבטיח שצמח באקראי תחת ביתה, היא מעולם לא השתוללה כשהרעשנו, תמיד היו לה דברים טובים בשבילנו, היה לה מזווה שם הייתה מחזיקה את כל ה"מנתקים" המתוקים שקנתה בשבילנו. היינו רבים מי הולך אליה. מי ישן אצלה. מי ישאר יותר משבוע. האוכל שלה היה הכי טעים הכי הכי. כל מנה שהכינה היה מעדן מלכים. אפילו חביתות אצלה היו טעימות יותר..
בפיה היו שגורות 3 שפות, צרפתית, תוניסאית ועברית והיא הייתה עוברת ביניהן כפי שילד קופץ משלולית לשלולית. 3 משפטים בצרפתית, 2 מילים בתוניסאית ומילה אחת בעברית. לנהל איתה דו-שיח לעיתים הרגיש הזוי לחלוטין, הייתי מדברת איתה על נושא מסויים ובאמצע הייתה חותכת אותי ושואלת אותי משהו שלא קשור לשום דבר, זה תמיד הצחיק אותי מעולם לא עצבן. בשנים האחרונות לחייה נראה היה שהתחילה לדבר יותר מכפי שהורגלתי. הרגשתי כאילו שהיא יודעת שזמנה קרב והיא צריכה להספיק לספר לי את כל הסיפורים החשובים, דרכי, היא הייתה סמוכה ובטוחה הם יעברו הלאה במשפחה.
היא הייתה אישה חכמה. עדיין מוצאת אותי משתמשת במשפטים שהיו כל כך שלה, "התעוררתי היום בחתיכה אחת" כשהייתה ישנה לילה שלם, או "דאבר-חלאק" כשהייתי צריכה להתייעץ איתה והיא ידעה שאין כמוני במציאת פתרונות היא הייתה פשוט זורקת אותי למים עמוק בליבה ידעה שאשחה הכי טוב שאני יכולה. שון-דבר זה הכי שלה, "לא עשיתי שון-דבר מהבוקר" כשבד"כ בשעה 10 בבוקר הכל היה מתוקתק אצלה.
אהבתי אותה הכי בעולם. אהבתי אותה עד השמים ובחזרה. אהבתי אותה משיער ראשי בקרקפת ועד לציפורני רגליי. אהבתי אותה עם כל נשימה אחרונה בלילה, ועם כל נשימה ראשונה בבוקר. וכל יום שעובר מעצים את הגעגוע ומחדד את החוסר נורא, היא חסרה לי אלוהים כמה שהיא חסרה לי. הקול שלה העצות החכמות, המילים הטובות, שלל הפירגונים והמחמאות. הסיפורים, התלונות, הקיטורים. הטיולים המשותפים שלי ושלה בשווקים, ימי השבת המפנקים כשלאף אחד לא הייתה סבלנות להקשיב לסיפורים והיינו נשארות לבד רק היא ואני. החיוכים מציפי החום, הידיים המבינות שלה - שליטפו את ליבי שחווה שברון בפעם הראשונה, שליטפו כל דמעה שזלגה כשאימי (ביתה) נפטרה, העיניים החכמות שלה חסרות לי נורא, האצבעות המרגיעות שלה אלה שמחו את דמעותיי כשהייתה בבית חולים קצת לפני שנפטרה, היא דיברה איתי בעיניים ואני הבנתי אותה והיא אותי בחזרה..
המבט החודר זה שהיה מצליח לגעת בתהומות נשמתי. הריח שלה, ריח לבנדר מהול ביסמין חסר וכל כך חסר..
וכך, בכל סתיו מיד אחרי היורה, כשהאוויר נקי אפשר כמעט להריח את סבתא שלי, אני מפנה את ראשי מעל צמרות העצים, מעלה מעלה וקוראת לה בשקט "סבתא תראי אותי!!"
--------------------------------------------------------------------------------
פלבוטומיסטית (שואבת דם ורידי), אם ל-4, נהגת ג'יפים לא שפוייה.
מאז שאני זוכרת את עצמי אני כותבת. שנים כתבתי למגרה עד שיום אחד המגרה התפוצצה אז עברתי למדיה..
כשאגדל, ואהיה מספיק טובה אכתוב ספר - הבטחה.
ylalush@gmail.com
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
