ויטמין A והעור - מאמר מקצועי 

ויטמין A והעור
(ניוזלטר שנשלח לקוסמטיקאיות מאתר הקוסמטיקה הרפואית ושיקום העור)

כולנו מכירות את המרכיב "רטין A", המופיע כתרופת מרשם. רטין A הוא החומר החזק ביותר שנמצא עד כה בשיקום והצערת העור. זהו החומר היחידי שאושר ע"י ה-FDA כטיפול לקמטים. רטין A הוא למעשה חומצה רטינואית, חומצה של ויטמין A. כיצד פועל ויטמין A בעור, ואיך נעבוד איתו?


החומר שמוכר לכולנו כ"רטין A" הוא תרופה, שבה החומר הפעיל הוא החומצה הרטינואית. בתכשירי קוסמטיקה לא נמצא חומצה רטינואית, אלא צורות אחרות של ויטמין A, כגון: רטינול, רטינל, רטיניל פלמיטט. חומרים אלה מתפרקים בעור - העור יודע להפוך אותם לחומצה רטינואית, וחומצה זאת היא שמשפיעה על התאים.

כיצד עובדת החומצה הרטינואית?
יש כאלה המתייחסים אליה בטעות כאל חומר שעושה "פילינג". החומצה הרטינואית איננה פילינג, למרות שהיא גורמת ליובש, אדומומיות ותחושת קילוף המזכירה פילינג. החומצה הרטינואית היא מולקולת-איתות. כלומר, מולקולה הנקשרת לקולטן שנמצא על ממברנת (קרום) התא והקולטן מזהה אותה ספציפית. קישור המולקולה לקולטן שלה "נותן לתא פקודה" להתנהג ולתפקד כמו תא צעיר ובריא, ולא כמו תא מבוגר או תא שניזוק מהשמש. מה המשמעות של הפקודה הזאת? בעור שטופל בחומצה הרטינואית נראה את השינויים הבאים: * תאי העור המיוצרים יהיו בריאים יותר, בצורתם החיצונית ובתפקודם. תהיה הגברה של ייצור הקולגן והאלסטין בעור, וכן של מולקולות האוגרות לחות - כמו גלוקוז-אמינו-גליקנים, חומצה היילורונית. הגברה של קצב תחלופת התאים (שנותנת אפקט הדומה לפילינג), וחידוש מהיר יותר של פני העור. העור המטופל נראה חלק יותר ומוצק יותר, בשל השינויים באפידרמיס ובדרמיס. הנקבוביות קטנות יותר ופחות בולטות. יש גם שיפור בקמטוטים קלים ובכתמים. אגב, התחלופה המואצת של תאים מסייעת ספציפית גם לאקנה. קילוף העור פותח נקבוביות, ועוזר לטשטש צלקות אקנה. גם ההפרשה של שומן מהנקבוביות מוסדרת באמצעות החומצה הרטינואית. ישנה הטבה בכתמי עור בשל חלוקה טובה יותר של הפיגמנט בעור. ויטמין A הוא גם נוגד חמצון טוב.
רטינול (או רטיניל פלמיטט) אינו יכול לתקשר ישירות עם העור, עד שהוא הופך לחומצה הרטינואית. בשימוש בתרופה (רטין A) נדרשים ריכוזים נמוכים יותר מאשר בשימוש ברטינול, כיוון שהתרופה רטין A היא למעשה חומצה רטינואית, ואילו רטינול ודומיו צריכים להפוך לחומצה רטינואית, כאשר לא כל החומר אכן הופך לחומצה אלא רק חלקו.

מהן הבעיות בשימוש בחומר?
הנושאים העיקריים שיש להתייחס אליהם הם: גירוי העור, ריכוז אפקטיבי, והתרגלות העור לחומר. על הריכוז האפקטיבי נדבר בהמשך. גירוי העור הוא נושא חשוב, שרלוונטי לטיפולים רבים שאנו נותנות ללקוחות. רטינול (ושאר הנגזרות) עלולים לגרום לגירוי העור בימים הראשונים לשימוש. גירוי של מספר ימים הוא טבעי ולעתים אין מנוס ממנו. אולם - גירוי מתמשך בעור עלול לגרום יותר נזק מאשר תועלת. גירוי ודלקת מחוללים רדיקלים חופשיים בעור, שגורמים להאצת הזדקנות העור. לכן, אנו עלולות לצאת מופסדות לטווח הארוך, ולהזיק לעור יותר מאשר להועיל. יש לדאוג להסביר זאת למטופלות, ולהפסיק את השימוש באם העור איננו סובל את נוכחות החומר הזה. לאחר הרגעת העור, אפשר לחזור באופן הדרגתי לשימוש כל עוד לא מתפתח גירוי. נושא התרגלות העור לחומר הוא חשוב לא-פחות. בתחום התרופות, ישנו מונח הנקרא "המרווח התרפויטי". זהו טווח של מינונים, שהנמוך ביותר הוא המינימום הנדרש בכדי לחולל השפעה (להשיג ריפוי) והגבוה ביותר הוא המכסימום שכדאי לתת. למה הכוונה המכסימום שכדאי לתת? אינטואיטיבית, רבים חושבים שתוספת מינון היא תוספת תועלת. ובכן, זה נכון עד מינון אופטימלי מסוים. מעל למינון זה, אנו מקבלים בעיקר תוספת תופעות לוואי. ורק תוספת מזערית של אפקט, תוספת שאיננה שווה את המחיר. לכן, הנטייה שיש לפעמים לקוסמטיקאיות להגביר מינונים, היא מצד אחד מובנת, אך מצד שני איננה גישה נכונה. כשהעור "מתרגל לחומר", הפתרון איננו הגברה בריכוז או בתכיפות השימוש, רק כדי להרגיש שהעור עדיין מעקצץ ואדמומי ולכן "מגיב". התגובה הזאת איננה בריאה לעור, וכפי שציינתי הגירוי הזה גם עלול להזיק. אז מה עושים? כדי להסביר מה עושים כדאי להיכנס קצת יותר לעומק לנושא של "התרגלות העור לחומר". התופעה של התרגלות הגוף לחומרים ולתרופות איננו מובן לנו עד הסוף, אך חלק מהמנגנונים של התרגלות כן מוכרים לרפואה. לדוגמה, הנושא של שינוי במספר הקולטנים. כאשר הגוף "מופגז" בתרופה, באופן רציף, והתרופה פועלת על קולטנים, הגוף בתגובה מייצר פחות קולטנים. מספר הקולטנים על גבי התאים הוא דינמי ולא קבוע. הוא יכול להיות מושפע מגורמים רבים, והגוף מתמרן ומייצר קולטנים כתגובה לאירועים שונים. העמסה של תרופה גורמת לירידה במספר הקולטנים. אם נקטין את המינון של אותה תרופה, או נפסיק לתת אותה, יגיב הגוף בהגברה של מספר הקולטנים. כאן כבר תוכלו לשער ולנחש מה קורה כאשר משתמשים בחומצה הרטינואית לאורך זמן ובמינונים גבוהים. בכדי להחזיר לעור את הרגישות שלו לחומר, כדאי להקטין מינון ואף לעשות הפסקות בשימוש (הקיץ הוא עיתוי מושלם לכך). כידוע, החומצה הרטינואית פועלת על העור כל עוד היא נמרחת עליו. התוצאות היפות שהשגנו אינן "מחזיקות מעמד" לאורך זמן, כמו שנכון לומר גם על החומצות האלפא והבתא הידרוקסיות, וחומרים נוספים. לכן, יש לדעת לבצע את ה"תנודות" האלה בריכוזים ובאופי החומרים הפעילים - בצורה נבונה ולעבור מדי פעם לקטגוריות שונות של חומרים פעילים בכדי לשמר את המראה המטופח של העור, ועם זאת גם לשמר את הרגישות של העור לחומרים שעושים עבורנו עבודה טובה.

מה ההבדל בין רטין A, רטינול, ורטיניל פלמיטט?
כפי שצויין למעלה, החומר היחידי המתקשר ישירות עם הקולטן הוא החומצה הרטינואית. זהו חומר שאיננו נמצא בקרמים קוסמטיים אלא בתרופות (רטוויט, איירול, רטין A ועוד). החומרים שאנו נפגוש בקרמים הם: רטינול, רטינל, רטיניל פלמיטט, רטיניל אצטט. נתייחס לשניים השכיחים ביותר: רטינול (הנפוץ ביותר) ורטיניל פלמיטט. רטינול הוא אלכוהול, והוא שלב אחד לפני החומצה הרטינואית. רטיניל פלמיטט הוא אסטר (אסטר=חומצה+כוהל) של רטינול. כלומר זה רטינול המחובר לחומצה - חומצה פלמיטית. לכן הוא קרוי רטיניל פלמיטט. מצד אחד הוא יציב יותר, ופחות מגרה את העור. מצד שני - הוא צריך לעבור עוד פירוק נוסף (שלב פירוק אחד יותר מאשר רטינול) לפני שהוא הופך לחומצה רטינואית, ולכן הוא פחות פוטנטי (פעיל) ונדרש ממנו ריכוז גבוה יותר בכדי לקבל את אותה רמת פעילות. אפשר להעדיף אותו בבעלי עור רגיש יותר. רטיניל אצטט הוא מאד לא נפוץ, הוא רטינול הקשור לחומצה אצטית, ובעל אותה דרגת פעילות (כמעט) כמו רטיניל פלמיטט. עם אילו ריכוזים נעבוד? ובכן, כאשר רופאים רושמים רטין A הם משתמשים בריכוזים נמוכים יותר ? בין 0.025% ל-0.05%, אם כי ישנו גם ריכוז של 0.1% רטין A. הריכוז הגבוה האחרון לא נמצא במחקרים כיעיל יותר באופן מובהק יחסית ל-0.05%, ונלוו אליו יותר גירוי ואדמומיות . כך שהתועלת איננה מצדיקה את המחיר. בתכשירים הקוסמטיים כדאי להתחיל מחצי אחוז במטופלות שעורן איננו מורגל בחומר, ולעלות בהדרגה אם יש צורך לאחוז אחד. אפשר במקרה הצורך, לפי האבחנה שלכן ושיקול דעתכן, לתת 2%. ריכוז זה עלול לגרום גירוי במטופלות מסוימות. שילוב רטינול עם חומצות אלפא ובתא הידרוקסיות הוא שילוב מנצח, ויש סינרגיה טובה בין החומרים. כמו שאני תמיד מלמדת, אפשר לעשות הרבה שילובים ו"משחקים" עם חומרים פעילים, ואין צורך לקנות (או למכור ללקוחות) הרבה קרמים בכדי להגיע לסוגים שונים של אפקטים. אפשר למשל לערבב מעט רטינול עם קרם הגוף בכדי לשדרג אותו ולהקנות לו פעילות נוספת. אפשר לשים כמות קטנה גם בקרם הלחות, כמות כזאת שלא תגרום לרגישות לשמש אך תיתן תוספת של נוגד חמצון פעיל וחומר הממשיך את הפעילות שהתחלנו במריחה הלילית של החומר הפעיל.


מגמות וחידושים

במאמר שפורסם בשנת 2005 ב-British Journal of Dermatology , דווח על שימוש בנגזרת חדשה ולא מגרה של רטין A: רטינואיל גלוקוזמין. הממצאים היו מבטיחים, מהבחינה שהושגו תוצאות טובות ללא גירוי העור. לצערי, לא ראיתי שחוקרים נוספים חזרו על הממצאים האלה. המחקר נערך על עכברים, והיה מעודד אם היינו רואים אילו תוצאות מתקבלות בבני אדם. מציאת צורה לא-מגרה של ויטמין A יכולה להוות התקדמות משמעותית בשימוש בחומר החשוב הזה. במידה ותהיינה התפתחויות בכיוון הזה של מחקר, כמובן שאעדכן אתכן.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי