החומר DMAE מוכר לחלק מכן, כחומר שנותן אפקט מיידי של "מילוי" קמטוטים או של מיצוק העור. הוא משמש בתכשירים למריחה על השפתיים כדי לתת להן מראה מלא, ולמעשה בקרמים קוסמטיים רבים בחו"ל וקצת פחות ? גם בארץ.
איך הוא עובד?
בתור קוסמטיקאיות, אתן בוודאי סקרניות לדעת איך החומרים הפעילים שאתן עובדות איתם ? משפיעים על העור. מהו מנגנון הפעולה שלהם. למשל, החומצות ההידרוקסיות ? מנתקות את ה"דבק" בין התאים בשכבה הקרנית, ומאפשרים להם לנשור. יש עדות גם להשפעה שלהן ברמת הדרמיס ? עידוד היווצרות תאים חדשים. רטין A הוא מולקולת-איתות, הנקשרת לקולטנים בתאים, ו"נותנת להם פקודה" לתפקד כתאים בריאים וצעירים, מה שמשפיע על התחלקות מהירה וטובה יותר, ייצור תאים בריאים יותר, פיזור טוב יותר של המלנין ועוד.
כמו שאתן מבינות, כל חומר פעיל עובד בצורה מסוימת ויש כל מיני מנגנוני פעולה לחומרים. כיצד עובד DMAE?
שאלה טובה, שהתשובה עליה מורכבת. המנגנונים לא מובנים עד הסוף, והמחקר בנושא הוא רק בחיתוליו. נתחיל ממה שקורה בוודאות: החומר עובד. הוא גורם לאפקט של מוצקות העור, גורם לקמטוטים וחריצי גיל להתמלא, ואף קמטים עמוקים יותר משתפרים. הוא נחשב טוב לעור הסובל מ"נפילה"/צניחה, בפרט לעור בוגר.
בעבר התיאוריה ששלטה לגבי הפעילות של DMAE (ואותה אני גם לימדתי ועדיין מלמדת בשיעורים) היא השפעת החומר על הקשר בין העצב לשריר, מתחת לעור. הסבר קצר: כשאנו רוצים לכווץ שריר, למעשה הפקודה לכיווץ מגיעה מעצב הנמצא ליד השריר, ומפריש חומר. החומר הזה נקלט ע"י קולטנים על גבי תאי השריר, ובתגובה לחומר קורה כיווץ. לחומר הזה קוראים אצטיל כולין. עם הגיל, הגוף שלנו מייצר פחות אצטיל כולין (ולמעשה הרבה חומרים מיוצרים פחות' כולל קולגן ואלסטין, מולקולות לחות בעור, נוגדי חמצון טבעיים ועוד). הטענה היא, כי פחות אצטיל כולין בגוף גורם לירידה בקשר עצב-שריר ומכאן למראה פחות "מהודק" של ריקמת העור. אם נדבר על הפנים ? זה תורם את חלקו לריפיון שרירי הפנים. (המראה של ריפיון נגרם כמובן מעוד גורמים ? נזק לקולגן ואלסטין בעור, ועוד. הכוונה היא שהירידה באצטיל כולין תורמת לכך, ולא מהווה את הסיבה היחידה לצניחת העור). ובכן, ההיגיון הוא: אם נגביר את רמת האצטיל כולין בעור, נצליח לתרום להידוק שרירי הפנים.
איפה נכנס כאן DMAE? החומר DMAE הוא מולקולת מוצא לייצור אצטיל כולין. העור מייצר ממנו אצטיל כולין. ולכן טענו מי שטענו, שזאת היא הסיבה מדוע DMAE גורם למיצוק העור.
מה המדע אומר על כך? כידוע, המקור לאמת מאחורי פעולתם של חומרים פעילים איננה כתבות בעיתון או פרסומות, אלא מחקרים קליניים שנערכו במוסדות מחקר ; אוניברסיטאות, בתי חולים. המחקר הקליני איננו מוכיח את מנגנון הפעולה הזה. הוא אולי הגיוני בחלקו, וצריך לזכור שאנחנו לא מבינים לגמרי את תיפקודיו של DMAE בעור, אבל טרם קיבלנו הוכחה למנגנון הזה.
מה עוד יכול להיות ההסבר?
מחקר חדש, שפורסם בחודש מרץ 2007 ב- British Journal of Dermatologyמראה, כי האפקט המיידי של DMAE הוא הודות לוקואוליזציה (התנפחות) של תאים. ההתנפחות הזאת, לפי המחקר, היא תהליך לא-בריא לתא, שגורם פגיעה כלשהיא ביכולתו להתחלק. המחקר עורר עניין בקרב חוקרים ורופאים בתחום, ולצערנו הגירסה המלאה של המחקר איננה זמינה באינטרנט. מה שזמין הוא התקציר (בכל מחקר מדעי ישנו תקציר ;כחצי עמוד המתאר את המטרות, השיטה הממצאים והמסקנות).
לפני שנתקדם בדיון, אתן לכם הצצה קטנה לעולם המחקר, ולמקורות המידע מהם אני (וחוקרים נוספים) לומדים בעצם מה קורה. מחקרים בכתבי עת מדעיים הם המקור היחידי לידע אובייקטיבי שעבר את כל ה"סינונים" הנדרשים לפני פרסומו. כל מקור מידע אחר עלול להיות נגוע בחוסר-אובייקטיביות, והלימוד ממקורות אחרים עלול להטעות אתכן.
אביא לכם כאן את תקציר המאמר החדש עליו דיברתי. לאחר מכן אביא מאמר נוסף, שפורסם גם כן בכתב עת מדעי, שפורסם שנתיים קודם, ומנסה לרמז על המנגנון הראשון עליו דיברתי. המחקר הזה נתמך כספית ע"י חברת ג'ונסון אנד ג'ונסון. למאמרים כאלה אני נותנת ציון-אמינות נמוך בהרבה, ומשתמשת בהם רק כחומר-רקע כדי לקבל כיוון. ג'ונסון אנד ג'ונסון היא יצרנית, בין השאר, של קוסמטיקה. כך שיש להתייחס בשיקול הדעת הראוי למחקרים במימונם.
מחקר ראשון
Br J Dermatol. 2007 Mar;156(3):433-9
The antiwrinkle effect of topical concentrated 2-dimethylaminoethanol involves a vacuolar cytopathology.
Morissette G, Germain L, Marceau F.
תרגום
האפקט נוגד הקמטים של DMAE כרוך בהתנפחות פתולוגית של תאים
מקור המאמר: כתב העת British Journal of Dermatology, מרץ 2007.
מחקר חדש מצא, כי פעילות החומר הקוסמטי DMAE - 2-dimethylaminoethanol אמין שלישוני המצוי בריכוז גבוה במספר תכשירים נגד קמטים מבוססת, ככל הנראה, על וקואוליזציה (התנפחות) של תאים.
המינון שבדקו החוקרים היה 337 מילימול/ליטר (3%) . השערתם הייתה, כי DMAE, בדומה לאמינים אחרים, יגרום לפתולוגיה (פגיעה/חוסר תקינות) כלשהיא בתאים בשל השמירה על ריכוז זעיר של החומר בעומק ספציפי של שכבות העור. הם שיערו כי התרחבות והתנפחות התאים בשל החומר המצוי בתוכם, היא בעצם הסיבה להשפעה המהירה מאד שאנו רואים במריחת DMAE. היא זאת שגורמת למראה המלא, המוצק והחלק יותר שנראה לאחר הטיפול.
במחקר נבדקו תאים בשתי צורות:
1. מה שנקרא in vitro: בתאים שגודלו במעבדה, בתוך צלוחית.
במסגרת זאת נבדקו פיברובלסטים (תאים משכבת הדרמיס בעור) מעור ארנבת, ותאי אפיתל
(מהאפידרמיס) של עור אנושי.
2. מה שנקרא in vivo: ניסוי בבע"ח. החומר נמרח על אוזן של ארנב. (אגב, בתחילת תקציר המאמר מוזכר שזאת האוזן הפנימית ואילו בתיאור התוצאות נאמר שזאת האוזן החיצונית. כך שלא ברור היכן בפועל נמרח החומר, ואציין רק שהאוזן הפנימית בארנבים מהווה איבר מאד רגיש).
תוצאות:
הפיברובלסטים, שגודלו בצלוחית, הגיבו ל-DAME בהתנפחות מסיבית, למשך חצי שעה עד 4 שעות. גם החומר טרי אתנול אמין (להבדיל מדי אמינו אתנול אמין-DMAE) גרם לתוצאות האלה. טרי אתנול אמין משמש מזה עשורים כחומר בסבונים, שמפואים וקרמים.
כאשר הוסיפו חומר המדכא התנפחות תאים - bafilomycin A1 ? ההתנפחות נמנעה. היא נמנעה גם כאשר התאים שטופלו ב-DMAE נשטפו.
עוד דבר שמצאו החוקרים היה ציטופותולוגיה קלה (פגיעה קלה) שהופסקה ע"י השימוש בחומר bafilomycin A1. הפגיעה התבטאה בעצירה בהתחלקות התאים, והשפעות קלות וזמניות על הפלואידיות (ploidy, הנתון הגנטי המתייחס למס' הכרומווזמים מאותו סוג) בתא.
האפידרמיס באוזן החיצונית של הארנב התעבה משמעותית, ונראתה נפיחות צלולה סביב גרעיני התאים, שהצביעה על וקואוליזציה (התנפחות) בתגובה לריכוז 3% DMAE.
תאי אפיתל אנושיים, שגודלו בצלוחית, הגיבו בוקואוליזציה גם כן, והיא הופסקה לאחר שהוסיפו bafilomycin A1 (החומר שמדכא התנפחות ).
מסקנות:
ההשפעה נוגדת-הקמטים שרואים כתוצאה משימוש ב-DMAE יכולה לנבוע מציטופתולוגיה הקשורה בהתנפחות תאים, בתגובה לאמינים אורגניים מרוכזים (כמו DMAE ו-טריאתנול אמין).
מחקר שני
Am J Clin Dermatol. 2005;6(1):39-47
The role of dimethylaminoethanol in cosmetic dermatology.
Grossman R.
תרגום:
התפקיד של DMAE בדרמטולוגיה קוסמטית
מקור המאמר: American Journal of Clinical Dermatology, 2005
מוצרי הטיפוח לאנטי אייג`ינג הפכו לחלק חשוב של שיגרת יומנו. אנו סוקרים במאמר זה את הנתונים על אחד מהמרכיבים הפעילים באנטי אייג`ינג - DMAE - די מתיל אמינו אתנול, שנוסה לאחרונה במחקר כפול-סמיות (מחקר עם קבוצת ביקורת, בה החוקרים והנבדקים לא יודעים מי קיבל איזה טיפול). DMAE הוא אנלוג (חומר דומה, כימית) לויטמין B - כולין, והוא למעשה פרקורסור (מולקולת מוצא) של אצטיל כולין. התפקיד של אצטיל כולין כשליח-עצבי ידוע מזה זמן רב, אולם לאחרונה הולך ומצטבר ידע נוסף עליו: הוא מולקולה דמויית-ציטוקין שמווסתת תהליכים ביולוגיים בסיסיים כמו - התחלקות תאים, התמיינות שלהם ותנועה שלהם בריקמה, וכן הפרשות ברמה פארקרינית ואוטוקרינית. למעשה, התפקיד המווסת הזה עשוי לתרום לפעילות התת עורית של DMAE. במחקר נבדק DMAE בריכוז 3% בג`ל שנמרח על פני הנבדקים יומיום למשך 16 שבועות. החומר היה בטוח מבחינת השימוש והראה יעילות בשיפור חריצי גיל במצח וקמטי הבעה, וכן צורת ומלאות השפתיים וההופעה הכללית של עור בוגר. השפעות אלה לא פחתו במהלך הפוגה של שני שבועות בטיפול. מגמות של שיפור נראו גם בהופעה של קמטים גסים, עיגולים שחורים מתחת לעיניים, קמטים מעל לשפה, צניחה של עור הצואר ומוצקות הצוואר. המריחה הייתה נסבלת לעור, ללא תופעות לוואי של אריתמה, קילוף, יובש, עקצוץ, צריבה - יחסית לקבוצת הביקורת. לאחר מכן המחקר הורחב למחקר open-label : מחקר בו גם הנבדקים וגם החוקרים יודעים מי מקבל איזה טיפול. כאן התוצאות הראו שמריחה לטווח ארוך של ג`ל DMAE למשך שנה הייתה קשורה עם פרופיל בטיחותי גבוה. המיצוק, שנצפה בניסויים, נבדק באמצעות מיכשור הבודק חוזק מכני של העור. מחקרים בתאים במעבדה שנערכו על לימפוציטים (תאי דם לבנים) הראו ש-DMAE מהווה חומר נוגד-דלקת, אם כי השפעתו הזאת היא קלה. יש עוד לחקור ולברר את מנגנון פעולתו, אבל הנתונים מראים כי העור מהווה אתר פעיל של ייצור אצטיל כולין, של אחסונו, הפרשתו וחילוף החומרים שלו, וכן העור מושפע ממנו. יש קולטנים מוסקריניים לאצטין כולין בקרטינוציטים, מלנוציטים ופיברובלסטים. כן יש קולטנים ניקוטיניים בקרטינוציטים. יש מקום לחקור את התפקיד של אצטיל כולין ושל DMAE כמשפיע על ייצור אצטיל כולין בעור וכמשפיע על התיפקודים של אצטין כולין בעור. כך, שהתפקיד של DMAE בדרמטולוגיה כולל השפעה אפשרית כנוגד דלקת והשפעה (שהוכחה) על מוצקות העור עם השפעה אפשרית על המתח השרירי שמתחת לעור. מחקרים נחוצים כדי להעריך את היעילות היחסית של DMAE לעומת חומרים אחרים במוצרי טיפוח: נוגדי חמצון, חומצות אלפא הידרוקסיות וכו`.
* * *
אלה הם שני המחקרים, ויש לציין שאין הרבה מחקר על DMAE ככלל. הנושא נמצא די בחיתוליו מבחינת הבנת פעילותו על העור.
האם המחקר החדש (הראשון) אמור להדאיג אותנו?
כבר הספקתי לראות "חגיגות" על הממצאים שלו - כתבה במעריב טענה שלא כל הנוצץ זהב וש"מה שבא בקלות הולך בקלות", רופא אחר (בארץ) כבר החליט שהחומר מסוכן לשימוש.
האם צריך להזהר מ-DMAE?
אפשר להרחיב ולומר דברים רבים, חלקם לא ידברו אליכם כי הם ברמה טכנית מידיי ומצריכים ידע ברפואה/ביולוגיה. אבל הנקודות שאפשר לדבר עליהן, הן:
בגלל שהגירסה המלאה של מאמר 1 איננה זמינה עדיין, קשה ללמוד מהם על השימוש ב-DMAE כקרם קוסמטי. ההשפעות של DMAE תלויות ב-PH, בנשא, באופן המריחה, בריכוז ועוד. הנתונים מעניינים, וצריך לעקוב אחריהם, אבל מוקדם מדי להסיק לגבי השימוש הקוסמטי. (מי שעדיין מודאגת יכולה להקפיד לא לעבור מעל ריכוז של 1%).
במאמר נכתב שהתוצאה שהתקבלה דומה לתוצאת הטיפול בטריאתנול אמין. טריאתנול אמין משמש במוצרי טיפוח מזה עשורים. הוא יכול לגרום דרגה נמוכה כלשהיא של נזק בכמה אנשים (וגם על כך יש ויכוח) אבל הוא לא באמת טוקסי בעור בריכוזים נמוכים.
יש בגדול שתי צורות של DMAE, שאחת מהן היא מאד בסיסית ולכן עלולה לגרות את העור ולגרום לו התנפחות (כמו עוד חומרים עם PH מאד גבוה). זאת הצורה האמינית. ויש צורה שנייה, שהיא DMAE bitartrate, הקשורה למלח של חומצת יין. צורה זאת היא בטוחה, לא מגרה, עם PH קרוב לנייטרלי. יש הטוענים כי זאת צורה שנותנת תוצאות פחות טובות. אבל הנקודה היא - שבמאמר לא הוזכר איזו צורה שימשה את החוקרים, וייתכן שהתנפחות התאים קשורה בתגובה לגירוי שעוררה הצורה האמינית - המגרה. כל בסיס כזה יכול היה לעורר התנפחות.
השימוש בתרביות תאים (תאים שגודלו בצלוחית) מאפשר קבלת תגובה חזקה לכמות קטנה יחסית של חומר. אין כאן בעיית חדירות והגעה לאתר היעד. בתכשירים, אותם ריכוזים שנוסו במעבדה לא בהכרח מספיקים לחולל אפקט דומה.
הערה כללית:
ישנן פורמולות בהן מערבבים DMAE עם חומרים נוספים. לא כל חומר עובד טוב עם DMAE. למשל, החומצה האסקורבית (ויטמין C) לא טובה בשילוב עם DMAE, כי חומצה אסקורבית עובדת ב-PH נמוך, ו-DMAE בשתי גירסאותיו, ובמיוחד בזאת הבסיסית, מפריע לפעילות של שניהם. כשאתן בוחנות פורמולה, בידקו את ה-PH שלה (רצוי שיהיה נייטרלי) ובידקו באיזו צורה מדובר, העדיפו את ה-bitartrate על פני הצורה האמינית שמגרה את העור. שילוב עם חומצה אלפא ליפואית כן יכול לעבוד (למרות שהיא חומצה) כי זאת חומצה חלשה, ופעילותה פחות מושפעת מה-PH של התכשיר.
בסיכום:
החומר DMAE הוא מעניין, כיוון שהוא נותן תוצאה טובה ומיידית על העור. יש לזכור ש-DMAE הוא גם נוגד חמצון טוב. האם הוא מסוכן לעור? לא ניתן לקבוע עם הנתונים הקיימים. באיזה ריכוז להשתמש? הייתי ממליצה - לא יותר מ-1% בשלב זה אם מדובר בשימוש לטווח ארוך. זהו פתרון טוב לימי הקיץ, בהם אפשר בהחלט לעשות הפסקה עם רטינול, לתת לעור לנוח ממנו וגם לחסוך את הסיכון שבריאקציה שלו עם חשיפה לשמש. יש מקום להמשיך לעקוב אחר ממצאים בנושא, וכמובן שאעדכן אתכן בדברים חדשים ובעלי משמעות עבורכן.
רונית שגב היא ביולוגית וחוקרת-עור, המתמחה בהזדקנות העור והחומרים הפעילים בשיקום והצערת העור. בעלת חברת ביופור, העוסקת בפיתוח וייצור של תכשירים לעור וקוסמטיקה רפואית (סדרת Derma Cell). מרצה בקורסים לקוסמטיקאיות רפואיות ומטפלים. ביופור נושאת את דגל האיכות והשקיפות בתחום הקוסמטיקה הרפואית, ושמה לה למטרה להביא לידיעת הציבור כיצד באמת שופטים תכשיר קוסמטי. באתר החברה עשרות מאמרים מקצועיים על הצערת העור, פיגמנטציה, אקנה, נגעים בעור - והפתרונות הקיימים. כן מספרת לנו החברה בכנות על הנכון והלא נכון בקוסמטיקה, מהם הטריקים של יצרנים ומה הם לא רוצים שנדע, מה אפשר ומה אי אפשר להשיג באמצעות מריחת קרמים.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
