על מרקיז ומרקיזה וגם סוסה.

בשנות השבעים שרו העופרים שיר על מרקיז שמתקשר למשרתת ושואל לשלומה של המרקיזה.

בסדר, היא עונה וכאן מתחילה להשתלשל סאגה, שמתגלגלת מצרה לצרה, עד להשלמת הטרגדיה הכי אבסולוטית שיש, של המרקיז והמרקיזה.

והשיר הולך כך:

הלו! הלו! ז'קלין החמודונת
כאן אדונך, מרקיז דה פנטלון
כמו בכל יום עני לי טלפונית
נו מה חדש שם בארמון?

אין שום חדש מרקיז, הכל בסדר!
כן, באמת, אין שום חדש
חוץ מדבר מה קטן, חסר כל ערך
כן משהו פעוט ממש!

סוסך הטוב והיקר
פשט רגלים ונפטר...
אך חוץ מזה, מרקיז, הכל בסדר!
כן, חוץ מזה אין כל חדש.

הלו! הלו! ז'קלין החמודונת
אני נדהם מצער באמת:
אולם הסבירי לי בטלפון: איך
גווע סוסי הטוב ומת?

אל תתרגש, מרקיז הכל בסדר!
כי, באמת, אין שום חדש
חוץ מדבר מה קטן, חסר כל ערך
כן משהו פעוט ממש!

סוסך הטוב היום גווע
כשנחרבה כל האורווה..
אך חוץ מזה מרקיז, הכל בסדר!
כן, חוץ מזה אין כל חדש.

הלו! הלו! ז'קלין החמודונת
אני עודי המום כל כך
אורווה יפה כמו זו שבארמון איך
הפכה להיות "עורבא פרח"?

אל תתרגש, מרקיז, הכל בסדר!
כי, באמת, אין שום חדש
חוץ מדבר מה קטן, חסר כל ערך
כן משהו פעוט ממש!

כי האורווה פרחה ביעף
כשהארמון כולו נשרף...
אך חוץ מזה, מרקיז, הכל בסדר!
כן, חוץ מזה אין כל חדש!

הלו! הלו! ז'קלין החמודונת
בשם האל עני לי חיש, עני:
מה?
האומנם נשרף כל הארמון? איך
נשרף פתאום כל ארמוני?

שאשתך שמעה פתאום
שהתרוששת כך פתאום
ושבתך זו היפה
אתמול עם ערב נחטפה
היא התאבדה ללא מילה
וגם הפילה בנופלה
את הנרות על המרבד...
הארמון מיד נשרף.
קיר האורווה אז התמוטט
וכך סוסך נפל ומת...

אך חוץ מזה, מרקיז, הכל בסדר!
כן, חוץ מזה אין כל חדש.