בפועל , פערי החינוך בישראל נפערים במספר צירים : מתרחב הפער בין ילדים הגדלים בבתים מבוססים ועשירים - לבין ילדי שכבות העוני. גדל הפער בין ילדי המרכז והפריפריה . מעמיק הפער בין המצטיינים במערכת לבין הרגילים , המתקשים והכושלים. חוסר צדק חברתי מזדקר בין ילדי החינוך הממלכתי לבין אלו של "הזרמים הייחודיים " .
במשך שנתיים נהנו 70000 תלמידי היסודיים ב 34 רשויות מהשקעה אסטרטגית בתכנית ניסוי ( מבית מדרשה של ועדת דברת ) : הם למדו בקבוצות מפוצלות בכתות א' ב' , הם זכו ליום לימודים ארוך , הם קבלו ארוחת צהריים חמה , הם זכו - הודות לאיגום משאבים - להעשרה , קבוצות תגבור , יותר מוסיקה וספורט , יותר זמן מורה . גם מוריהם נהנו מהסכם תשלום מכובד , וזכו בפינות עבודה חדשות . מרבית ילדים אלה, לא כולם - הם משכונות או ערי מצוקה. תכנית הניסוי עומדת להיגנז כבר לקראת השנה הקרובה . למערכת לא היה אורך נשימה של יותר משנתיים למפעל מצמצם פערים מובהק .
ומהיבט אחר לחלוטין: במשך כ 20 שנה מימנו הורי היסודיים של המצטיינים בשפה האנגלית ( "דוברי אנגלית" ) - שעות רוחב נוספות ברמה מתקדמת , בחסות הפיקוח על האנגלית . תהליך זה הקל על העומס בכיתות הרגילות , וקידם את הילדים המצטיינים , הרגילים והמתקשים כאחד . לאחרונה - הודיע משרד החינוך כי הסדר זה לא יוכל להימשך בשל גביית כספי הורים ( המותרת למטרות אחרות וניתנת להתרה ) . אילו היו הורי אותם ילדים מתבשרים כי המדינה עומדת למלא את חובתה , ולממן את שעות ההוראה האלה - היה כאן מהלך מושלם לקידום המצוינות - וטיפול בפערים, כאחד . אולם פתרון הקיצוץ והביטול - הוא קל יותר למערכת .
אלו הן רק דוגמאות לתהליך רב משמעות .
ידיו של החינוך הממלכתי - הולכות ונכבלות . "חוק נהרי" מזרים משאבים אל מסגרות פרטיות וזרמים שאינם מכירים בליבת החינוך הישראלי . הצעת חוק חדשה נוספת עומדת לבטל את חובת הליבה הרעיונית המוסכמת במדינה דמוקרטית ויהודית . התוצאה של שני חוקים אלה תהיה אחת : זרמים וקבוצות גדלות והולכות בחברה הישראלית יהנו מההפקר . הולכת ונבנית עבורם פלטפורמה המאפשרת מתן שירותי חינוך נוספים - כל אלה האסורים על החינוך הממלכתי . כל המסגרות הלא ממלכתיות מנהיגות או ינהיגו יום לימודים ארוך , ארוחה חמה , הסעות אל בית הספר , כיתות קטנות . הן מגבירות את חוסר השיויון במערכת החינוך, גם כשחלק מהן טוענות לטיפול בשכבות מצוקה .
בין אנשי חינוך יש חילוקי דעות - האם הזרמים החרדיים , למשל - מגדילים או מקטינים את הפערים בחינוך - האם רשת "אל המעיין" פועלת בשירות הצדק
החברתי - אין ספק : בית ספר שאיננו ממזג תכנים תרבותיים עם דרישות החברה המודרנית להישגיות ותכנים של שנות ה 2000 - מרחיק את בוגריו, מראש, מחווית הצלחה בחברה הישראלית . בתי ספר אלו פועלים בחסות ובעידוד המדיניות הרשמית , וזו אף מתחזקת על ידי חוקים והחלטות חדשות . אם יימשך תהליך הבידול הזה - יעמיק עוד יותר הפער בין בוגרי החינוך הממלכתי והחרדי . ייעלם הסיכוי ליצירת הוויה ישראלית אחת המכבדת שונות . גם המשרתים בצה"ל - ימשיכו להגיע ברובם מהחינוך הממלכתי . מנגד, באורח פרדוכסלי : במובן הפוטנציאל הכלכלי , דווקא החינוך הממלכתי יישאר כשידו על התחתונה , עם מינימום שעות הוראה ומשאבים אחרים.
מדיניות החינוך בישראל נוהגת איפה ואיפה ביחס לתוספות משאבים והעצמת החינוך על ידי מקורות שאינם ממלכתיים . הממסד הפוליטי , וועדות החינוך של הכנסת מקפידים על קוצו של יוד בכל הקשור להיקפי השתתפות ההורים בסל התרבות , פעילות מורשת וטיולים ועוד. באותו הזמן נהנים הרשתות הפרטיות , העמותות המוכרות , והזרמים שמפעילים כוח ולחץ פוליטי - מיכולת בלתי מוגבלת של גביית כספי הורים , תקני תקציבים מועדפים, גיוס תורמים . פער המשאבים הזה מותיר את מערכת החינוך הממלכתית בחולשתה , בעיקר באזורי מצוקה , או אזורי מעמד בינוני נמוך .
במבט כולל ( ויש כמובן יוצאים מן הכלל ) - זרם החינוך הממלכתי , הנאמן לליבה החינוכית של ישראל, המאמץ מדיניות של מתן מענה דיפרנציאלי לכל ילד - נתון בין שתי זרועות מלקחיים . האחת , זו הבונה העדפות ברורות לזרמים וכוחות לא ממלכתיים - ויוצרת פער גדל בינם לבינה . השניה , זו המגבילה יותר ויותר את הזרם המרכזי בחינוך הישראלי מגיוס משאבים נוספים מההורים או המגזר השלישי .
לרבים מהקוראים תיראה הקביעה ביחס להגדלת השתתפות ההורים בסל משאבי החינוך - בגידה בערכי היסוד של חינוך ממלכתי המונע בתוקף חוק חינוך חובה . המציאות היא אחרת . ללא השתתפות ההורים , בית הספר לא יצליח אפילו לעמוד במשימות היומיום שלו , שלא לדבר על הגשמת חזון ורעיונות חדשניים . זה עצוב - אך זה ריאלי לומר כי כל עוד המדינה לא תיקח אחריות על השקעות במצוינים, בהעשרה מוסיקלית מגן עד יב' , בטיפוח מנהיגות צעירה , במימון מנגנון מווסת של מלגות וסיוע לילדי השכבות החלשות - רק משאבים נוספים יוכלו להבטיח המשך קיומם של בתי הספר .
בישראל של שנת 2007 - הקמת רשתות חינוך פרטיות היא עניין של זמן . דרדור רמת המשאבים לבתי הספר ( 20 קיצוצים מאז 2001 ) , מכרסם במעמד החינוך הממלכתי , ובאימון של ההורים בו . דרך פרצות בחוקים , ואולי גם דרך בג"צ - יצליחו קבוצות חזקות של הורים להקים חינוך חלופי - שהוא בעצם חינוך בעיקר לעשירים. מה שעלול לקרות - הוא מה שקרה לפני 20 שנה למערכת בתי הספר הציבורית באזורים שלמים של שיקגו, וושינגטון - קריסה והבלטת הפערים בחברה . הדרישות כיום מהחינוך הן גבוהות יותר מאי פעם .
רק איגום חכם של משאבי מדינה מוגברים , השתתפות הורים , מגזר שלישי ורשויות מקומיות - עשוי לאזן את הפערים וליצור מערכת צודקת יותר . ללא מדיניות כזו - מערכת החינוך הממלכתית בסכנת קריסה אמיתית .
ראש מינהל החינוך בעיריית חולון ,
בעל תואר מוסמך בתקשורת , מאוניברסיטת קלארק , בוסטון ,
ותואר ראשון בהיסטוריה כללית ומדע המדינה , האוניברסיטה העברית .
מייסדם של בתי הספר התיכוניים "מור" מטרו ווסט ו"אביב" ברעננה .
מחבר ספרי לימוד בתורת האזרחות ,
בשליחות : שימש כשליח קהילתי בקהילה היהודית של סינסינטי , אוהיו .
וכמנכ"ל בית הספר היהודי "מגן דוד" , מקסיקו - סיטי .
לשעבר , חבר מועצת העיר בכפר סבא .
בעל תואר מוסמך בתקשורת , מאוניברסיטת קלארק , בוסטון ,
ותואר ראשון בהיסטוריה כללית ומדע המדינה , האוניברסיטה העברית .
מייסדם של בתי הספר התיכוניים "מור" מטרו ווסט ו"אביב" ברעננה .
מחבר ספרי לימוד בתורת האזרחות ,
בשליחות : שימש כשליח קהילתי בקהילה היהודית של סינסינטי , אוהיו .
וכמנכ"ל בית הספר היהודי "מגן דוד" , מקסיקו - סיטי .
לשעבר , חבר מועצת העיר בכפר סבא .
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
