מסע קסום אל עולם האהבה והנתינה 

עיונים בספר בראשית - פרשת לך לך

במרכז פרשת השבוע (לך לך) רואים אנו את אברהם אבינו ואת אישיותו הגדולה והמיוחדת, כאשר הוא עובר מניסיון אחד לשני וכל כולו מעשים טובים, אהבת הבריות ועשיית חסד של אמת.
נתמקד נא באחד האמרות בפרשה כאשר נאמר לו לאברהם "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך...ויקח אברם...ואת הנפש אשר עשו בחרן"... ומי הם? - אלה שהחזירו אותם בתשובה וקרבו אותם לבורא, גם אותם לקח אברהם.
למה לא נאמר כמו באברהם, כך גם אצל נוח (בפרשה הקודמת), הרי גם הוא היה צדיק, כפי שהעידה עליו התורה? ומהו ההבדל שהתורה מבדילה בין שתי דמויות אלו?
מבארים חז"ל: אברהם עשה נפשות ולא נוח. נוח התמקד בעצמו ופחות התערבב בחברה ושינוי מאווייה, אברהם אבינו כל כולו היה אהבת הבריות ולמען הזולת. נוח היה סגור בד' אמותיו, מה שאין כן אברהם אבינו היה כולו מעשה חסד והקרבה לזולת.
מהו יסוד השוני בניהם?
נקדים מעט: רבות נכתב אודות זה, הכיצד יש ביד האדם הכח להשפיע ובאיזה גישה עליו לנקוט כדי להשפיע? עשרות ספרים נכתבו מאת הוגי הדעות, פסיכולוגים ואנשי הרוח. התורה נותנת את עצת העצות.
"הוכח תוכיח את עמיך, ולא תשא עליו חטא" (ויקרא י, יז) - זוהי אחת מתרי"ג המצוות. ביאור אחד: אם ברצונך להוכיח את זולתך ולהשפיע, הדרך הטובה ביותר היא ראשית תוכיח את עצמך ולאחר שתהיה אתה שלם, תוכל גם להוכיח אחרים, כי אין דבר משפיע אלא אם יוצא הוא מהלב, מלב מתוקן ושלם.
ביאור נוסף: רצונך להשפיע? - תשפיע בדרך של אהבה, בהסברה ובנועם, בטקטיקה נבונה, שתאמר את מה שהזולת מוכן לשמוע ולא רק את מה שהינך רוצה להשמיע! - אם כך יהיה, מובטח לך שזה אכן ישפיע. וזהו הביאור , "הוכח" - באהבה, וממילא "תוכיח" - זה ישפיע לטובה.
הנקודה המרכזית בשוני שבין אברהם לנוח הייתה בנקודה הזאת, למרות ששניהם הוכיחו את העם, דאגו להם. אך אברהם היה בו משהו מיוחד - כולו היה אהבת הזולת, כולו מקריב חן וכולו למען הזולת, מה שאין כן, נח היה אומנם מוכיח, אך זה לא נקלט - כי היה חסר לו ב"אהבת" הזולת.
המדרש (ילקוט שמעוני, קכג') מביא סיפור עם עקילס הגר שנכנס לרבי אליעזר (הגדול). א"ל: מה זה מה שכתוב בתורה "ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה......", וכי זה כל השכר של הגר שנכנס תחת כנפי השכינה? השיבו רבי אליעזר: וכי קלה היא בעיניך דבר שנתחכם בו אותו זקן (יעקב אבינו) "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" (בראשית ...) - .... בא לו אצל רבי יהושוע. התחיל רבי יהושוע מנחמו בדברים "לחם" - זו תורה ..."שמלה" - זו טלית. זכה אדם לתורה זכה למצוות ולא עוד אלא שהן משאין לכהונה ובני בניהם מקריבין על גבי המזבח. "לחם" - זה לחם הפנים, "שמלה"- אלו בגדי כהונה גדולה. - הרי לנו 2 גישות ביחסם לזולת, בין שני גודלי הדור. רבי אליעזר היה איש אמת, ואמר את האמת שלו ולא משנה מי עמד לפניו. רבי יהושוע הייתה לו גישה שונה. הוא קיבל את הגר בחום ואהבה, ואף דבר אל לבו, בשפתו שלו.באהבה וחום שמר רבי יהושוע על הגר לבל ייטוש הוא את דרכו החדשה.

מטרת בריאת העולם והאדם

האדם הנקרא "עולם קטן" לאיזו מטרה הוא נברא? על מנת להעניק! כמו הסיבה שהניעה את הקב"ה מלכתחילה לברוא את העולם ואת האדם - הרצון לדאוג ולהרעיף מטובו. מכאן אנו למדים שמידת ה"נתינה" היא היסוד הבסיסי ביותר של הקב"ה!
אברהם אבינו הלך בדרכיו של הקב"ה, בכך שעסק בנתינה אינסופית. האוהל שלו, שהיה ממוקם ממש בליבה של צומת דרכים מרכזית וסואנת, היה פתוח אל ארבע רוחות השמים, כדי שעוברי האורח העייפים, יחושו מוזמנים להיכנס ולסעוד אצלו את סעודת המלכים שתמיד הוצעה להם. כך פעל גם בהיותו מהול בגיל 99 שנים. היינו מצפים, שבמצב כזה ישכב במיטה, לפחות כמה ימים לצורך התאוששות. אך במקום זאת, אברהם יושב בפתח האוהל, מחפש אחר אורחים שיבואו להתארח אצלו! שם הקב"ה מתגלה אל אברהם. אברהם רואה שלושה עוברי אורח, נוטש את הקב"ה, בכדי לקבל את פניהם של האורחים שהגיעו. תארו לעצמכם שאתם מנהלים דיון חשוב עם נשיא המדינה או ראש הממשלה, האם הייתם מעלים על דעתכם לומר לו: "חכה שנייה, יש פה כמה אנשים זרים שעוברים בסביבה. אני אחזור אליך מאוחר יותר!". מה גרם לאברהם לחשוב שנטישת השיחה החשובה עם הקב"ה, היא המעשה הנכון שיש לעשותו?
התשובה היא. אצל אברהם אבינו ה"אדם" הוא "צלם אלקים", ויש לאהוב אותו רק משום כך. עלינו כבני אדם להידמות להקב"ה - מה הוא גומל חסדים, אף אתה (בן אנוש תהיה גומל חסדים"). בני האדם נבראו בדמותו של הקב"ה. וכפי שהקב"ה נותן באופן אינסופי, כך גם צריכים לפעול בניו עלי אדמות. אברהם הגיע בעבודתו העצמית לשלמות במידה חשובה זו. לכן הוא נקרא אברהם - איש החסד.
הנתינה היא היסוד של כל מערכת יחסים בעולם. בין אדם לחברו, בין איש לאשתו. כאשר ישנה התמקדות ב"לקיחה" זה מזה, הדינאמיקה פועלת בכיוונים מנוגדים - תופעה שיוצרת מתח, לחץ וריחוק בין השניים. לעומת זאת כאשר שני אנשים מתרכזים בנתינה הדדית, מערכת היחסים ביניהם זורמת בשני כיוונים - מקשרת, מחברת ומגבשת את הקשר ביניהם. הנתנינה אף משפיעה עלינו - היא הופכת אותנו לאנשים רגישים ואכפתיים ורחמנים יותר כלפי הזולת.
טענה זו מובהרת היטב בפרשת וירא, דרך הסיפור על העיר סדום. מה היה החטא הנורא שהביא חורבן על העיר ותושביה? הגמרא (מסכת סנהדרין, דף ק"ט) מספרת שבסדום ייסדו חוק האוסר באיסור חמור הכנסת אורחים. אישה אחת, על כל פנים, שנכמרו רחמיה על אדם עני ונתנה לו פרוסת לחם, נענשה על כך בעונש חמור ואכזרי: כל גופה כוסה בדבש, והיא נטרפה ע"י אלפי דבורים שהתקיפו אותה (בפסוק: "...הכצעקתה הבאה אלי (צעקה של זאת שקבלה את עונשה במכת דבורים איומה עד מותה), עשו כלה, ואם לא אדעה..." (בראשית י"ח, כ-כא). סופם ידוע. האגואיזם והאנוכיות הביאה לחורבנם. במבט מעמיק, העיר כבר הייתה הרוסה עוד לפני שהקב"ה המטיר עליהם אש וגופרית. ללמדך, שכל חברה המוקיעה את חובת הנתינה לזולת, נמצאת כבר על הדרך הבטוחה לקראת ההרס העצמי שלה.זאת למדים אנו גם מעצם הבריאה:
בארץ ישראל קיימים שני ימים, שנהר הירדן מחבר ביניהם. ים הכינרת שנמצא בגליל, וים המלח שנמצא בדרום הארץ. כיוון שים המלח הוא המקום הנמוך ביותר בכדור הארץ (396 מטרים מתחת לפני הים), מים רבים זורמים לתוכו, אך אפילו טיפה אחת אינה יוצאת ממנו. חוסר היכולת שלו לתת מעצמו, העניקה לו את השם "ים המוות". העיר סדום ממוקמת לידו...

הגשמת הערך למעשה

כיצד באופן מעשי ניתן להפוך לאדם "נותן"? התשובה: להתחיל לתת! יש שיאמרו: "אני יכול לתת רק לאנשים שאני אוהב". זוהי אמירה מוטעית. הנתינה מובילה אותנו לאהוב את הזולת. כאשר אני נותן ומשקיע בך חלק מעצמי, בכך הופך אותך ליותר יקר עבורי וקרוב ללבי. זאת הסיבה שהורים אוהבים את ילדיהם יותר מכל דבר אחר; הילדים הם ההשקעה הגדולה ביותר שלהם. כך בכל דבר. כגודל הנתינה כן גודל האהבה וההתקשרות עמה.
ניתן ליישם זאת בעצות פשוטות. בביקור חולים בבית החולים הקרוב. בהזמנת חברים לסעודת השבת בביתכם, או בסיוע בניקיון, הדחת כלים וכד'.
אהרון הכהן, זכה לכהונה, בזכות האהבה הגדולה שלו, על כך, שהיה אוהב שלום ורודף שלום, מחבר ומגשר בין הנצים, ודווקא הוא זכה לברך את העם. וכיצד הוא מברך את ברכת הכוהנים? "ברוך...וצוונו לברך את עמו ישראל, באהבה". - ללמדך: ראשית, מי יכול לברך? - מי שיש בו את המידה הזאת של אהבת הזולת ובאופן הטהור ביותר, ושנית, איך לברך - שוב באהבה.
זה התנאי ההכרחי להיות מברך - כאהרון הכהן ובניו לדורי דורות, ולהיות מבורך כאברהם אבינו.
אין לך דבר דו כיווני, ברור וחד כמצוות נתינה, בו התורה הקדושה אומרת לך שאם תעניק לזולת ותתן לו מעצמך, תתוגמל על כך בהחזר כפליים. עובדה שרק במילה "נתן" ניתן לקרוא אותו ישר והפוך - ללמדך: שמי שנותן - הוא גם המקבל, כפל כפליים.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי