המילים הראשונות של משה בספרו 'שכלול היכולת' הן: "אנחנו פועלים לפי דמות הגוף שלנו". השיטה היא בעיקר שיטה של עבודה עם הדמיון ועם הדימוי. בעבודתנו אין אנו מתבוננים באדם בשביל לקבוע דיאגנוזה של המצב הגופני, אלא כדי להרגיש איך האדם מרגיש בעצמו את תנוחתו (העקומה או הלא-עקומה), וזאת דווקא בגלל מתח השרירים שלו, שמשדר לו את המידע ליצירת ההרגשה המסוימת שלו: "אם לא מרגישים – מיותר לתת הנחיות", אומר פלדנקרייז (בשיעור 19 בשיעורי אלכסנדר ינאי).
לכן נקודת המוצא שלנו היא לא בהערכה של "נכון" או "לא נכון". מי שלא למד לקרוא תווים ומביט בפרטיטורה, אינו יכול לדמיין לעצמו מה מסתתר מאחורי התווים, וזה נראה לו כמו הירוגליפים. מי שלמד, שומע בדמיונו את המוסיקה שהתווים מייצגים. בשיטת פלדנקרייז המורה למד דרך ההתנסות העצמית שלו לקרוא מתוך סימני גופו של זולתו את תחושתו העצמית של אותו אדם.
והכוונה לא רק לדימוי הגוף, אלא לדמות עצמו של האדם בתודעתו, של הגבולות שלו, של מה שהוא יכול או לא יכול לדמיין לעצמו שהוא מסוגל או לא מסוגל לעשות. פלדנקרייז אינו מתמקד בגוף ובשרירים כשלעצמם, אלא רואה בהם סימנים, את הגילוי החיצוני של התחושה הכללית של האדם, בהיותו אישיות עם רצונות ושאיפות ש"השרירים שלו" מעכבים את הגשמתם. "בריאות משמעותה להגשים את החלומות הנסתרים ביותר שיש לאדם", אמר פלדנקרייז. ואכן (בדומה לשיטות סיניות אחדות) שיטת פלדנקרייז היא דרך לשחרור ההתכוונות מהעכבות הגופנית כדי לפתוח את הדרך להגשמת הכוונות.
פאול דורון ואלי גיא, פרטים מלאים באתרי.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
