פרשת "ראה"
מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"
"כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך, בארצך, אשר ה' אלוקיך נותן לך, לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידיך מאחיך האביון" (דברים ט"ו/ז').
אריכות הפסוק מעוררת תמיהה. הביטוי "באחד שעריך" נראה לכאורה מיותר. כמו כן, נשאלת השאלה: מדוע מציין הכתוב: "בארצך, אשר ה' אלוקיך נותן לך"? האם מצוות הצדקה היא מצווה התלויה בארץ?
דרך הסיפור הבא יובהר העניין:
עני אחד חיזר על הפתחים, כשהבגדים שעל גופו מרוטים ומלוכלכים ורגליו יחפות. באחד הימים הגיע לביתו המפואר של עשיר גדול. הרצפה בחדרי הבית היתה מרוצפת בשיש לבן בוהק והעני שנכנס לתוך הבית השאיר אחריו את סימני רגליו המלוכלכות. כשראה זאת העשיר כעס מאוד והורה למשרתיו לגרשו החוצה. התחנן העני על נפשו וביקש לומר לו מספר מלים, וכך אמר: בתפילת שחרית, בפסוקי דזמרה, אנחנו משבחים את ה' ואומרים בכל יום ויום - "ברוך מרחם על הארץ, ברוך מרחם על הבריות". עלינו לסגל לעצמנו את מידותיו של הקב"ה ולקיים בעצמנו את "מה הוא רחום, אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון". אני רואה שאכן אתה מקפיד לקיים את מידותיו של הקב"ה ואתה "מרחם על הארץ" - על יופיין של מרצפותיך. אנא ממך, המשך ברוח טובה וקיים גם את החלק השני - "מרחם על הבריות". עני שכמותי רעב ללחם ואין לי מה ללבוש, רחם עלי ותן לי מעט כסף לצדקה. העשיר חש בושה כששמע את דבריו הקשים של העני והעניק לו כסף רב.
הסיפור מבהיר לנו את אריכות הדברים בפסוק הנ"ל ואת משמעות נתינת צדקה בכל מקום.
התורה מלמדת אותנו, שכל אחד מאיתנו הוא בבחינת "עשיר" לעומת אדם "עני" ממנו. העשיר, שה' זיכה אותו בדירה נאה, בשדות ובכרמים והוא חס על רכושו ע"י הפעלת עובדים המנקים ושומרים על רכושו, בנוסף לעמל שהוא משקיע בעצמו כדי לשפר ולהדר את דירתו וקרקעותיו. כך עליו גם לחוס על העני, שגם הוא בריה שנבראה בצלם אך לרוע מזלו הוא בלוי סחבות ורעב ללחם.
כך אומר הפסוק: "כי יהיה בך אביון מאחד מאחיך" - האביון הוא אחד מאחיך - הוא כמוך, אך הוא מחזר על הפתחים, וכך הוא נקלע "באחד שעריך", לבקש ממך צדקה. בשעה גורלית זו, לאותו עני, עליך להביט על כל הטוב שה' העניק לך - "בארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך" - ולשאול את עצמך - כמה אני חס על "הארץ", על הרכוש? כמה כוחות אני מקדיש כדי לשמור עליהם? עליך להסיק מכך שיש לפתוח את הלב אל העני: "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידיך מאחיך האביון". אם באותה מידה שאתה מרחם על הארץ כך גם תרחם על הבריות, הקב"ה יגמול לך מידה כנגד מידה בבחינת "כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים".
דוד דרומר
חבר בעמותות "רוח טובה" "החוויה היהודית"מנהל קשרי חברה וקהילה ב"קמפוס מופת למדעים", כאחראי על מיזמים חינוכיים ,קשרי קהילה ומשימות לאומיות בפרוייקט "מצליח" -מצויינות לימודית חברתית, פר הנוער הודיות וקמפוס תו"מ לטכנולוגיה מנהל אתר "תורה" http://www.torah.in/he> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
