אלי דורון, עו"ד – ירון טיקוצקי, עו"ד / eli-doron@taxlawyers.co.il
השאלה שעמדה לדיון בתיק עמ"נ 1007/04, אביטל אברהם נ´ מנהל הארנונה של עיריית קריית שמונה (טרם פורסם), היא האם נכס, ששימש בחלקו האחד בית קפה ובחלקו האחר בית מאפה, יחשב, כטענת המשיבה, כעסק אחד ותוטל עליו ארנונה על פי סיווגו כ"בית קפה", או שמא כטענת המערער, יש להתייחס לכל אחד משני חלקי הנכס כעסק נפרד, בהתאם לשימוש שנעשה בו ?
בנסיבות דנן, החזיק המערער בנכס, המחולק לשני חלקים על ידי קיר שיש בו פתח, אשר אפשר מעבר בין שני החלקים, ובפתח הותקנה דלת ניתנת לסגירה.
שטחו של כל חלק היה כמחצית שטחו של הנכס. בחלק האחד ניהל המערער עסק של בית קפה, בו היו מוצבים שולחנות וכסאות אשר שימשו את לקוחות בית הקפה, ואילו החלק האחר שימש את המערער כבית מאפה.
מוצרי בית המאפה נמכרו על ידי המערער, הן ללקוחות בית הקפה והן ללקוחות אחרים שקנו מוצרים אלה וצרכו אותם מחוץ לבית הקפה.
על פי רישום הנכסים בעירייה, הופיע הנכס תחת שני מספרים. רשיון העסק היה אחד (לשני חלקי הנכס) והוגדר כ- "בית קפה ומפעל לאפיית עוגות ושאר מיני מאפה (למעט לחם)."
העירייה סיווגה את הנכס הנ"ל במלוא שטחו כעסק של בית קפה והטילה עליו ארנונה בהתאם לסיווג זה, ובשיעור החל על סוג זה של עסקים.
בעקבות כך, השיג המערער למנהל הארנונה, אך זה האחרון דחה את השגתו. משכך, הגיש המערער ערר לועדת הערר העירונית, אשר החליטה לדחות את הערר ומכאן הערעור לבית המשפט.
לפי סעיף 8(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשמ"ג – 1992, סיווגו של נכס כלשהו, לצורכי הטלת ארנונה, מתבצע על פי השימוש שנעשה באותו נכס ולא לפי מידות אמה אחרות, כגון, היעוד של אותו נכס על פי תוכנית הבנייה החלה. כבר נקבע בפסיקה כי ההפרדה בחיוב הארנונה לגבי שטחים שונים, המשמשים למטרות שונות, לפי מהות השימוש בנכסים אלה, היא בהחלט סבירה (בג"צ 764/88, דשנים וחומרים כימיים נגד עיריית קרית אתא, פ"ד מו (1) 793).
במקרה דנן, לא חלק המשיב על עקרון זה, אלא שהוא טען כי מאחר ובית המאפה שימש גם את בית הקפה, בכך שמוצריו נמכרו בבית הקפה, הרי שיש לראות בעסק שהתנהל בנכס בשלמותו עסק של בית קפה.
לדעת בית המשפט, טענה זו היתה נכונה ואכן, יש לראות בעסקים הפועלים בנכס כעסק אחד, ולו רק משום שהשימוש בחלק מהנכס הנו שימוש נלווה אל השימוש העיקרי שנעשה בחלק האחר של הנכס, שמוש שהנו טפל יחסית לשמוש העיקרי, ולמעשה - מיועד לאפשר את השימוש העיקרי הנעשה בחלק האחר של הנכס.
אכן, במצבים הללו אין מקום לאבחנה בין חלקיו השונים של הנכס בכל הקשור לחיוב בארנונה, אלא שהמקרה שבפנינו הוא שונה, שכן מדובר בעסק של בית קפה, המתנהל בכמחצית משטח הנכס, ואשר יכול להתקיים באופן עצמאי ולהמשיך ולפעול מבלי שיהא בית מאפה שיתנהל בצמוד לו באותו נכס ויספק לו את מוצריו.
בנוסף, אין בעובדה שבית הקפה מוכר את מוצריו של בית המאפה כדי להפוך את בית המאפה, מניה וביה, לחלק מהעסק של בית הקפה, במיוחד כאשר מדובר בבית מאפה, שמוכר מוצריו לא רק בבית הקפה, אלא גם ישירות ללקוחות שאינם אורחים בית הקפה.
משכך, בנסיבות אלה, התקבלו טענות המערער ונקבע כי ישנה הפרדה בין שני העסקים וכי שניהם עצמאיים ובלתי תלויים זה בזה, ועל כן תוטל הארנונה על הנכס הנ"ל בהתאם לשימוש שנעשה בכל אחד משני החלקים של הנכס, וזאת לפי באופו יחסי לפי היחס בין שטחי שני החלקים בנכס.
דורון טיקוצקי עמיר מזרחי עורכי דין ונוטריון הינו משרד העוסק במשפט מסחרי - מיסויי
שאלות לגבי המאמר נא לשלוח למייל: eli-doron@taxlawyers.co.il
רמת-גן: רח' החילזון 12, (בית הקריסטל), 52522
טל': 6127446-03,
חיפה: שד' המגינים 58, 33264
טל': 8526693-04,
טבריה: רח' הירדן 100א' ת.ד. 1902, 14200
טל': 6717201-04,
רומניה: רח' דומינטה אנסטסיה 10/2 בוקרשט, רומניה.
http://www.adviser.co.il
שאלות נא שלחו למייל:
eli-doron@taxlawyers.co.il
( עו"ד מס הכנסה עו"ד / עו"ד מע"מ עו"ד / עו"ד חקירות מס הכנסה עו"ד )
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
