דו"ח המבקר על השריפה בכרמל, מצית מחדש אצל המשפחות השכולות את "אש התמיד" של הכרמל.
המחדלים, הליקויים, הכישלונות וההחלטות השגויות, הן כה רבות ומהותיות שצריך "סופרטנקר" כדי לכבותן ולתקנן.
אם יש מושג כמו "מוות מיותר" – מוות הסוהרים באוטובוס על הכרמל, היא דוגמא קלאסית וטרגית כאחת.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
אבות הכישלון – של מערך הכבאות, ממשלות ישראל בעבר ושרי הפנים בממשלות אלה.
אריק שרון – כראש ממשלת קדימה, ביטל את הקמת "טייסת הכיבוי" – וממשלת אולמרט/ציפי לבני, המשיכה בקו זה ולא עשתה דבר לחיזוק, תיקון ושיפור מערך הכבאות.
את הירושה הזו – העבירו לממשלת הליכוד – וגם היא לא עשתה דבר רציני, כולל שר הפנים התקשורתי אלי ישי.
בתקשורת, בכל הענפים והערוצים – מנסה אלי ישי להתגונן, מתחפר בעמדתו שהוא "עשה", "פעל" והציל את הכרמל מחורבן.
מצאה חן בעיני תגובת אלי ישי בעיתון ידיעות (15.8.11) – ישי: "מה ציפיתם, שאקח כבאית ואסע לשטח?" ובכן, בזה הוא צודק.
אנחנו ציפינו – שהוא יכין מספיק כבאיות, כבאים, חומרים לכיבוי שריפות, מערך משוכלל, מודרני, מתקדם של כבאות, שיוכלו להתמודד עם מצבי חירום. את זה אפשר לעשות במשרד ממוזג, או תוך כדי נסיעה במכונית עם נהג, שומר ראש וטלפון נייד.
כבר במלחמת לבנון השניה – מערך הכבאות לא עמד במבחן, ובדו"ח המבקר הקודם התריעו על כך, אך דבר לא נעשה.
תהליכי העשייה בארץ – מתנהלים בכבדות, בחוסר יעילות וכך כשיש מצב חירום או אסון, מתחילים לעשות ולהזיז עניינים.
רק כאשר בכבישים מסוימים או צמתים בעייתיים, נהרגים מספיק אנשים, הרשויות מתעוררות לפעולה. כך גם בתחומים אחרים – במקום להסתכל קדימה, שומרים על העבר וחוסכים הוצאות עד לאסון הבא.
השר לביטחון פנים – הממונה על המשטרה ושב"ס, גם הוא לא יכול לצאת נקי מהכישלון הקולוסאלי בכרמל ופעולת המשטרה והאישור לאוטובוס הסוהרים, להמשיך בנסיעה, אינו נקי מספקות.
גם שר האוצר – נושא באחריות בגזרה שלו, בכל הקשור להעברת תקציבים במועד ובסכומים שנקבעו, למרות שטענתו לעיכוב בביצוע הרפורמות במערך הכבאות יש בה ממש.
אחריות ראש הממשלה – כעומד בראש המערכת, היא מובנית במסגרת תפקידו כעומד בראש הפירמידה ואחראי מיניסטריאלית לפעולות הממשלה והשרים, גם אלה שאינם יעילים, עצלנים, מתרשלים ומתחמקים.
אין מה לעשות – מי שרוצה להיות ראש ממשלה, צריך לקחת את כל האפשרויות החיוביות והשליליות בחשבון.
האם בעקבות הדו"ח הקשה – תתחיל מלחמת שרים לגבי האחריות, הפעילות ונשיאה בתוצאות הסבירות היא גבוהה מאד.
האם יהיו שינויים מהותיים, תקציביים במערך הכבאות, בסבירות נמוכה יותר, אך בנסיבות המקרה, השינוי חייב לבוא ולהיראות – ובמקצת השינויים כבר נעשו – וגם זה לטובה.
לאן לשייך את מערך הכבאות?
יש להוציא את המערך מתוך משרד הפנים. הוא לא שייך לשם, לא חלק אינטגרלי מהמשרד ומתפקד כסרח עודף.
יש להקים מערך הגנה לאומי ארצי – במסגרת עצמאית בתוך משרד הביטחון, בהרכב פיקוד העורף, מערך הכבאות, מערך מל"ח, בתיאום עם צה"ל, משטרה וגורמי הביטחון האחרים.
בראש המערך הלאומי החדש – יש להעמיד שר, מתוך השרים ללא תיק, שבטלים ממעש, או לפחות סגן שר כפוף לשר הביטחון.
אם אכן יש איומים עתידיים – איראן, חזבאללה, על אלפי הטילים, לרבות חמאס עזה, ויש"ע, או מהומות לקראת סוף ספטמבר אוקטובר – ממליץ לפעול מהר ובאופן אלגנטי, כדי למנוע מהמבקר דו"ח קטלני ובוער נוסף, ומהציבור נזקים ומפגעים המוניים.
המשפחות השכולות – דורשות מסקנות אישיות, בחלונות הגבוהים. דו"ח המבקר – בין השיטין ובפרשנות שלו מצביעה על האחראיים.
האם שר מעורב יתפטר ויקח אחריות – לא בארץ, זה מתאים ליפן. אצלנו – זה פוליטיקה וקואליציה. אבל – נחיה ונראה, אולי בכל זאת יקרה נס.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
