19 אוג' 2011
להכיל את אדוני הארץ
סיקור המחאה המטורף של העיתונות, ערוצי הטלוויזיה והאינטרנט שנימשך ללא הפסקה כבר מזה חודש וסופו אינו ניראה באופק ("לרוע מזלם" הגיע הפיגוע הרצחני בדרום), אין לו אח ורע בעולם. ניתנת האמת להאמר, התקשורת יצרה את סדר היום הציבורי, לא המחאה היא שיצרה עצמה. ללא הכיסוי ההזוי, אחוז האמוק הפוליטי-התקשורתי לא היתה המחאה כלל מתרוממת וקרוב לוודאי שהיתה מתה מיתת נשיקה זמן קצר לאחר שהחלה.
הכיסוי התקשורתי הוא החמצן המנשים את פעילי המחאה, כל עולמם של המוחים ומנהיגיהם מרוכז בעיקר סביב החשיפה למצלמות והכתבים, ולא בהכרח המחאה עצמה. התקשורת, ממומנת הציבור, בלא שמונתה לכך, בלא שקיים ולו שמץ של מנדט מהציבור בידה היא מנהיגת המחאה האמיתית והיא המנתבת את רווחתו או אסונו של הציבור בהקשר זה.
אין הכתוב בא לדון כאן אם המחאה הנה חיובית או שלילית. נציין רק כי להערכתנו ישנם אלמנטים חיובים וישנם שלילים במחאה ותחושתנו (המבוססת על ידע) היא כי מארגני ההפגנה הינם אנשים אשר שומר נפשו (דהיינו, יהודי, ציוני ודמוקרט), ירחק מהם וזאת בניגוד לרבים ממפגינים עצמם, עיקרם מהפריפריה ומיעוטם מבועת תל-אביב, הם המוחים בתום לב וביושר.
מאחר שאנו מעריכים כי המחאה נישענת על יסודות חיובים אך מטרותיה הנסתרות והמוצהרות מטעם יוזמיה ומרבית מנהיגיה הן בעיקרן שליליות (דהיינו, לא מדינת הרווחה היא המטרה אלא הפלת ממשלת נתניהו היא הסיבה הנשענת על תרוץ הרווחה), הרי הערכתנו היא כי גם מעיני התקשורת לא נעלמו כל אותם מטרות. מקורותיהם טובים לפחות כמקורותינו ואת שאנו יודעים גם הם יודעים דהיינו, הסיקור המטורלל של המחאה על ידי התקשורת בא לתמוך במטרות המחאה האמיתיות והיא כאמור הפלת ממשלת נתניהו והקמת ממשלת גוש שמאל קיצוני אנרכיסטי החובר לערביי ישראל.
כמובן שמכאן צומחות מטרות נוספות כגון הפיכת מדינת ישראל היהודית למדינת כל אזרחיה הפלשתינים תוך גרוש של כחצי מליון מתישבי יו"ש דהיינו, חורבן הבית השלישי. אך אנו כעת נתמקד בתקשורת באשר הארועים שסקטור זה היה מעורב בהם לאחרונה מרמזים על שקיעתה של הדמוקרטיה הישראלית במדרון חלקלק המוביל לשאול. דווקא המחאה העממית לכאורה, חשפה את השבר הגדול בחברה. כלל הציבור הדומם כבר אינו כה דומם ומתחיל, באופן מהוסס תחילה להביע דעתו וזו הינה חיובית למספר ממטרות המחאה אך שלילית ביותר כנגד מארגניה, תומכיה ומממניה. הציבור אינו טיפש והוא החל מוכיח זאת.
על מנת לשמור על תקינות השיח הדמוקרטי לא תויגה מעולם התקשורת כרשות רביעית מבין שלש הרשויות השלטוניות הקימות (המבצעת המחוקקת והשופטת), אלא נותרה כ"כלב השמירה של הדמוקרטיה" החופשית מכל אילוצים ותקנות שלטוניות. ההנחה היתה כי העיתונאים יחדיו עם מועצת העיתונות ישיתו על עצמם מעצורים מוסריים ואתים וייתרו בכך תקנות ממשלתיות עליהם (רגולציה) וזאת בשם חופש העיתונות, זכות הציבור לדעת וחופש הביטוי. תקווה זו ניכזבה אומללות. עיתונאים רבים נוטלים את המקרופון הציבורי ועושים בו כחפצם האישי על מנת להפיץ משנתם האידאולוגית והפוליטית אשר אינה משותפת עם מרבית הציבור.
הארועים החולפים והדיווח התקשורתי המוטה חדות לעבר גחמות אשיות של עיתונאים, חסר המידה וההגיון תוך שהלכה ולמעשה מכתיבים הם בעקיפין את סדר היום הציבורי מעל ראש הכנסת והממשלה יחייבו את הציבור לחשבון נפש (לא התקשורת על עיתונאיה, הם מעולם לא היו מסוגלים לבקר את עצמם בעודם מצטיינים בביקורת האחר). הלכה ולמעשה נוצרה על כתפנו רשות שילטונית רביעית החזקה יותר מכל הרשויות האחרות יחדיו. רשות זו נוספת על הרשות השיפוטית אשר מזה כשני עשורים ניכסה לעצמה את השלטון דה-פקטו על מדינת ישראל ומאחר כי מן המפורסמות הוא כי התקשורת והרשות השופטת הינן בעלות ברית אמיצות, הרי ששתי רשויות אלו שולטות למעשה על כולנו בלא שהסכמנו לכך, בלא שבחרנו בהם ובלא שהללו חייבים לנו דין וחשבון על מעשיהם וכשליהם.
עקב אכילס העיקרי של התקשורת במקומותינו הינה המונוליתיות האידאולוגית שלה. מרבית העתונאים המאכלסים את ערוצי התקשורת לגווניהם משתייכים כעובדה בהשקפתם הפוליטית לשמאל עד השמאל הקיצוני (משאל בקרב העיתונאים מסוף 2007 מצא כי כ- 75% נהעיתונאים מגדירים עצמם שמאל עד שמאל קיצוני) ודיווחיהם המוטים לכיוון השמאלני תוך העלמת ידיעות לא נוחות להם ותוך השתקת וסתמת פיות המתנגדים להם, מאששים עובדה זו. ניראה כי בשם האידאולוגיה השמאלנית בה מחזיקים אותם העיתונאים, מתירים הם לעצמם לעבור על כל חוק, נוהל, נוהג ומוסר הקיים בחברתנו ביודעם היטב כי יקבלו גיבוי גורף מבת בריתם האחרת, הרשות השופטת. ניכר בהם העיתונאים כי הכרת כוחם על הציבור העלתה את מי אפסיהם לראשם.
כמובן שאנו חוטאים כאן בהכללה שאינה תמיד הוגנת, קיימים גם אנשים טובים בתקשורת אך קולם מהוסה והם יונקים מהדד האחורי של שליטת התקשורת במדינה. כל המעיין ב"מדד רול לעיתונות הוגנת" (קישור מצורף להלן) יבחין מיד מי הוא מי.
נוצרה אנומליה מדאיגה. אנו איננו יכולים לסמוך יותר על התקשורת במקומותינו. אנו עומדים חודים, הלנו הם אם לצרנו. האם יבוא יום והתקשורת נוספה גם היא על אויבינו, תעסוק בהרפיית ידינו לנוכח אויב בשער דהיינו, האם מצב אמיתי הוא כי יחברו הם לאויבינו כנגד כלל העם בשם אידאולוגיה אוניברסלית ליברלית עולמית המאררת את עקרונות קיום הלאום ובפרט הלאום היהודי? אלו אינם דברים בעלמא, התנהלות חלקים בתקשורת בעת מבצע "עופרת יצוקה" מצביעים על הלך רוח אנטי-ישראלי, פרו-פלשתיני בקרב חלקים בתקשורתנו לנוכח פני האויב. מי ערב לנו כי התופעה לא תתרחב ותתפשט ותקעקע בעתיד כל חלקה טובה בקרבם?
ומאחר כי זה המצב, הרי התיחסותנו לתקשורת ההמונים הישראלית חייבת בשידוד מערכות נירחב במדה ושמירת ערכי וצביון הדמוקרטיה הישראלית יקרים לליבנו. קיימות מספר דרכים לתיקון המעוות
אין חוסר בחוקים, בפשטות- הם אינם נאכפים
ספר החוקים הישראלי עמוס כבר לעיפה בחוקים ותקנות הבאים להסדיר התנהלות תקשורתית במקומותינו. מועצת העיתונות האמורה לפקח על תקינות הדיווח העיתונאי באמצעות תקנות האתיקה העיתונאית גם היא אכן קיימת. בעייתנו אשר אינה מסתיימת דווקא בנושא העיתונות אלא פושה בכל אתר ואתר מחיינו הינה חוסר אכיפה, למצער מוחלט, באשר לעבירות מוסר, פשע, עוון, עיוות מקצועי הנערכים על ידי עיתונאינו מעשה יום ביומו.
יש לשדד כל המערכות במועצת העיתונות ולהפכה לגוף מבקר ומתווך הוגן לאמיתו.
כיום, מועצת העיתונות קיימת דה-פקטו על מנת לחפות על עוולות והטיה עיתונאית המתנהלת בראש חוצות. יש לפרק את מועצת העיתונות ולבנותה מהמסד. נציגי ציבור חייבים להוות בה את הרוב (לא עיתונאים) וההקפדה על קיום האתיקה העיתונאית חייבת להיות מוחלטת. על תקנון האתיקה העיתונאית להפוך לחוק מדינה.
עיתונאי שימצא כי התרשל או ניכשל בקיום חובותיו העיתונאיות לציבור כפי המוגדר בתקנות האתיקה, יענש. החל מנזיפה, שלילת רשיונו, השעיה וכלה במאסר בבית הכלא. המועצה חייבת לקבל שיניים ולעבור למצב אפס סובלנות על חטאי עוון ופשע כלפי הציבור. התרשלו הנאמנים במועצת העיתונות להפעיל סמכותם, יענשו גם הם בכל מגוון הענישה הקיים בספר החוקים.
במאה העשרים ואחת אין כל מניעה לקיים פיקוח ממוחשב סטטיסטי לגבי הטיה פוליטית של ערוצים הנהנים מתמיכה ציבורית. ערוצים ומגישים שיחטאו בכך יינזפו ובמדה ויחזרו לסורם יישלחו לנקות מחראות. עדיין לא הפנימו? יפוטרו. שוב, אפס סובלנות.
חוסר התחרות היא אם כל חטאת
מירב ערוצי התקשורת המודפסת והמשודרת הינם ערוצים חד אג'נדתים, חד-פוליטים, המקדמים במרץ רב את משנתם הפוליטית של עובדיהם. אין פסול בכך במדה והמדובר בערוצים פרטיים. קיימת בגידה ברורה באמון הציבור במדה והמדובר בערוצים ניתמכי הציבור.
מאידך גיסא, הטלת תקנות נוספות על הרבות כבר מספור (כנאמר לעיל) הינה מיותרת ומזיקה. הפיתרון נעוץ בתוספת ערוצים המבטאים דעות שונות על הרווח כיום בתקשורת ולכך אין טוב ונאות מאשר הקמת ערוץ(ים) המבטאים את רחשי לב כלל הציבור.
תפקיד זה חייב להיות מוטל על כתפי הממשלה (כל ממשלה) החרדה לקיום ההליך הדמוקרטי בנינו. משרד התקשורת יוציא מכרז(ים) למשקיעים לבוא ולהקים ערוצים מתחרים כדוגמת ערוץ "פוקס" האמריקני בעל הנטיה השמרנית. המשקיעים קיימים, חסרה היוזמה מצד נציגינו הנירפים, מוכי "התקינות הפוליטית" בשלטון.
כפי שאנו דואגים בשם התקינות הדמוקרטית לקיום אופוזיציה לממשלה בשלטון מתוך הבנה כי חד אג'נדתיות הינה מסוכנת למשטרנו הדמוקרטי, כך גם בנושא התקשורת, אלו "שומרי הדמוקרטיה", אשר בה המונוליתיות הרעיונית האנטי-דמוקרטית מדרדרת אותנו לתהומות.
תחרות היא שם המשחק. כפי שכלכלתנו לא תתקדם בלא שיעור מסוים של תחרותיות בין הפירמות במשק ובמדה וזה אינו מסתיע אנו פותחים את השוק ליבוא מתחרה בצמתים כלכליים בעייתיים דהיינו, התיקרויות מעל הסביר לצרכן, כך גם בענף התקשורת, יש לפתחו לתחרותיות אשר תהווה משקל נגד למונוליתיות השמאלנית בעיקרה הפושה בתקשורתנו.
כפי שחיוני לתקינות הדמוקרטיה שלנו כי למול ממשלת הליכוד הימנית תתיצב אופוזיצה שמאלנית על מנת לאזן ולמתן תהליכים שונים וטוב שכך, כך בדיוק נימרץ חיוני כי למול גוש התקשורת השמאלני, יתיצב גוץ תקשורת ימני אשר יאזן את הדיווחים ויעלה זוויות ראיה שונות, למען זכות הציבור לדעת.
מדד רול לעיתונות הוגנת לחודש מאי 2011
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
