הבנק הגדול של אלוהים,והקטנים של בני אנוש- הרהורים אחרי יום כיפור 

.הבנק הגדול של אלוהים והקטנים של בני אנוש.

מאת: צבי גיל הרשימה מתפרסמת בעת ובעונה אחת באתר המחבר :זרקור"

ערב יום הכיפורים התפרסמה ידיעה בעמוד הראשון של "הארץ" שחל גידול של 50% במספר האסירים שחוזרים בתשובה.בגוף הידיעה סופר בין היתר כי "בשבועות האחרונים לקראת יום כיפור עולים משמונה בתי כנסת במתחם (כלא) מעשיהו קולות תפילה:סליחות לקראת הימים הנוראים ותקיעות שופר.באגף הדתי שוהים כעת כ 70 אסירים בהם כאלה שהורשעו בעבירות קשות כרצח,אונס ומעשים מגונים.".הרב הראשי בשרות בתי הסוהר,הרב משה טולדנו, מצוטט כמי שמגדיר את הנהירה אל המדרשות כ"צימאון רוחני". הדיווח אפשר לומר גובל, באמפתיה.מנהל כלא מעשיה,תת גונדר רמי עובדיה, סבור שלפעילות האגפים התורניים יש ערך שיקומי עליון.

אלמלא הכתבה הייתה מתייחסת לאנשים שהחוב שהם חבים לחברה בכלל ולקרבנותיהם בפרט ושהואשמו בחטאים המוזכרים בוידויי יום הכיפורים,אפשר היה לחשוב שמדובר במנזר בודהיסטי מבודד בהרי ההימלאיה,שם הבידוד גדול יותר ולא באים עיתונאים לסקר את תפילותיהם.מה גם שכליאת אדם,היא לא רק לשם בידודו,אלא גם לתכלית של הרתעה.יכול החוטא לומר את מה שדווקא חז"ל עמדו עליו "אחטא ואשוב,אחטא ואשוב,אין להם מחילה".במילים אחרות מי שחושב שכל ימות השנה הוא יכול לפרוץ גדרות של חוק,מוסר,דת וכו' שכן ביום הכיפורים הוא פורע את חובו-טועה.

הדבר החסר בכתבה זאת,ודווקא ערב יום הכיפורים,הוא היכן הכפרות והסליחות לא על חטאים שבין "אדום למקום" כלומר בין אדם לאלוהים,אלא בין אדם לאדם.הרי זאת היא הפשיעה הראשונית. היכן הפיצוי,הנפשי,וגם החומרי שהם חבים לאלמנות,ליתומים,לאחים ולקרבנות של מעשיהם הנפשעים.היכן החוב לאדם שאת פתיל חייו קטעו.מדוע לא עורך הרב טולדנו ביקור מאורגן בבתיהם של המשפחות השכולות,או למצער בבתי העלמין שם קבורים הקרבנות.הרי החטא שלהם הוא בראש וראשונה כלפי האדם.זה יכול היה להיות שעור משולב בתרגיל,כמקובל במערכת חינוכית.

אלא שלצערנו, הדת שוב משמשת מקלט לחוטאים, ועוונות שחורים ואדומים, כשלג מלבינים.האם לא שמתם לה כי רבים מן הנאשמים המובאים בפני בתי המשפט בעוון חשד לרצח או קשר לרצח,חבושים כיפות.ואני תוהה.מתי החלו לחבוש כיפות,לפני או אחרי,וכל אפשרות אין בה להוסיף כבוד לדת.

בבנק של אלוהים החוב הזה הוא "כסף קטן".אצל היושב במרומים יש חשבונות דמים אדירים ש"הופקדו" כתוצאה מאסונות טבע,רעידות, הוריקנים, צונאמי, שקטלו רבבות ועוד נהרות של דמים מעשי אנוש כמו בתקופות מלחמות העולם והשואה אשר חיסלו עשרות מיליונים ביניהם ששה מיליון מבני עמו הנבחר, משום היותם בני העם הנבחר.אצל בני אנוש יש בלוקים עם חשבונות ופתקים כמו במכולת קטנה.

בכך אין בכוונתי להמעיט מן הערך החינוכי הרחב שיש ללימוד תורה,גם מן ההיבט החיובי וגם משלילת ההיבט השלילי כמו מניעת מעשים רעים בין כותלי בית הסוהר.אבל מן התיאור בעיתון,ומן ההתבטאות של האסירים והסוהרים,זה מצטייר כערך בפני עצמו.וזה דבר פגום מכל הבחינות,ובראש וראשונה במסגרת ההתייחסות ליום הכיפורים.

הפילוסוף היווני הגדול,סוקרטס, נדון למוות בעוון הפרת חוק. הוא יכול היה להימלט מן הכלא אך הוא סרב מכיוון שהוא הפר חוק,שבעיניו היה אמנם פסול,אך היה חוק.לפני הוצאתו להורג הוא התבטא( ואמירה זאת מיוחסת אח"כ לישו): סלח להם, אמר,הם לא יודעים מה הם עושים.ספק אם סוקרטס היה אומר את זה היום.
צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי