מאת: נסים גבאי gabbai@012.net.il
תלונה רטורית זו נשלחת ברגעים אלה למפכ"ל משטרת ישראל ולשר לביטחון פנים מר דיכטר.
הפעם זה יותר מרציני.
העובדות בסיפור שלפניכם מבוססות על אירוע אמיתי עד להחריד.
השורה התחתונה מצביעה על מציאות בלתי אפשרית לאזרח הקטן, כאשר חייו הפכו הפקר ומסוכנים באופן ממשי, ואין גוף השומר עליו מכל רע בעת צרה מקטנה ועד גדולה.
לא שנולדתי היום.
נולדתי חצי שנה לפני המדינה, ועוד בשטח שלימים נקרא רשמית ע"י בן-גוריון: "ארץ ישראל".
הכל התחיל מאירוע "שיגרתי" במחוזותינו.
עבדכם הנאמן משמש כיו"ר הוועד בבניין המשותף רב הקומות בו הוא מתגורר בנתניה.
אתחיל בסוף... ואציין עובדה שתנטרל כל ספקולציה: 95% מדיירי הבניין תומכים בי (ובאשתי העוזרת לצידי) להישאר ולנהל את כל תחזוקת הבניין. הדברים הגיעו למצב שכמעט ופרשתי, ורק חתימותיהם ודברי השבח של הדיירים (על שני דפים עמוסי מילים חמות שניתלו בלובי) הביאוני להחלטה לא מלהיבה להמשיך ולשרת נאמנה את הדיירים והבניין.
מכאן יהיה קל לעבור לעובדות האירוע המצער האישי שקרה לי אמש (10.10.07) ואשר לאחריו הוביל אותי לכתיבת המאמר הזה שמנתח בעיה ציבורית קשה הקשורה לביטחון הפנים במדינת ישראל... שאיננו.
לפני כשנה הגיעה משפחה חדשה להתגורר בבניין. את האישה אני מכיר זה שנים רבות מעבודתה באחד המוקדים הפוליטיים בנתניה, והבעל... זה כבר סיפור אחר: לא מכיר ולא רוצה להכיר.
מסתבר שהדייר החדש הזה הגיע עם מטען מוזן שלילי חזק בכל הנוגע לעבדכם. האיש הטיח בי לאורך החודשים את "ידיעותיו עליי" כנראה משמועות זדוניות שהאכילו אותו מי מאלה שלא אוהבים אותי מהשד יודע איזה "תקל" פרטי או ציבורי, ומה שקרה הוא... הטרדה מתמשכת נגדי תוך איומים וצעקות שאינני ראוי להיות בוועד הבניין.
"אני מכיר אותך" צעק. "אתה גנב !!".
עבדכם הנאמן שכל חייו לא עשה לביתו רק כדי לעזור לאחרים, אשר מעולם לא היה חייב אג' לאחר, ואשר חי בצנעה (ובאושר עילאי) אבל הרחק אפילו מרמת משפחה ממוצעת... שמע את הדברים... ואלוהים היה צריך לשמור על האיש באותו רגע... מזרם הקללות שהוא חטף...
המשך תלאותיי אמש.
להלן "סגנון" איומיו של האיש כלפיי: לרצוח אותך... להעלים אותך... לגמור אותך... ולבסוף... אחרי הרצח... לחתוך אותך לחתיכות קטנות...
פנים רבות לה לאהבה...
איפה התחילה הבעיה... כשהאיש עבר לפסים מעשיים: "עכשיו אתה יורד איתי למטה... ושם נסגור העניין...".
הגיעו השכנים... ואפילו השכן השרירן שהיה קצין בכיר בצבא הרוסי... וזה האחרון העלים את המאיים במעלית... וכאילו בא לציון גואל.
לא גואל... ונשאר רק גועל.
התקשרתי מיד למוקד 100 של המשטרה, והמוקדנית (אחרי שניסתה ו/או הרגיעה אותי) קיבלה את תלונתי ובקשתי לניידת שתגיע מייד לבניין.
כעבור כעשר דקות... צלצול טלפון מהמשטרה: "המאיים עדיין לידך? (תרגום: אתה עדיין חי?), לא? אז תגיע בבקשה לתחנת המשטרה בעיר, שם יטפלו בתלונתך".
כמי שמכיר את המדינה, ואת מה ש"גיליתי"... לא התווכחתי... וטסתי (במהירות סבירה...) לתחנת המשטרה.
בתור להגשת התלונות היו לפניי 4 איש.
השוטרת בדלפק שאלה למטרת בואי, ולאחר שהסברתי לה כי באתי להגיש תלונה (בסה"כ) על איום ממשי ברצח... ביקשה שאמתין.
ראיתי כי כל הממתינים רושמים תלונותיהם על דף שקיבלו... ורק אני המתנתי ללא דף... הבנתי שאני במצב "רציני" מהם, וכי הכוונה לקבל ממני התלונה באופן ישיר.
אחרי 25 דקות שאף אחד מהעומדים בתור לא נכנס... שאלתי את הדלפקית: "מה קורה?".
"יש לנו רק חוקרת אחת... וזה ייקח זמן" ענתה.
כעבור 5 דקות נוספות, יצא המתלונן שהיה ספון עם החוקרת להגשת תלונתו... ואיתו יצאה גם שוטרת שעזבה את המקום... יחד עם הדלפקית.
כל העומדים בתור היו בטוחים כי בתוך החדרים להגשת התלונות ישנה עדיין אותה חוקרת יחידה המקבלת תלונות.
כעבור כחצי שעה שלא זז שום דבר בתור... נכנסתי לראות מה קורה בחדרי החקירות... ונדהמתי לא נדהמתי: שממה !! לא חוקר/ים ולא מתלונן/ים.
ניגשתי לשוטר בקבלה הראשית של תחנת המשטרה, והתשובות שלו מיסמרו אותי סופית עם פה פעור: "אין כח אדם". "מה אין אף אחד בחדרים?". "לא, אי אפשר לדבר בטלפון עם מפקד התחנה (הוא לא היה במקום)". "גם הקצין התורן בשטח". "כן, מפקד התחנה מודע לכך שאין שוטרים ואין שרות לאזרח". "בבקשה, תעשה עם זה משהו, כולנו איתך". "אפילו תורנים בודדים שיש לנו, מוזעקים לערים אחרות כדי לתגבר בעניינים שאפילו לא בתחום מקצועיותם"...
כאשר חזרה החוקרת... ולאחר מסירת תלונתי... שאלתי אותה: "תגידי לי בבקשה. ניידת לשלוח אליי ברגע קריטי שעלול היה להסתיים במוות אין לכם. גם חוקרים שיקבלו התלונות בתחנה אין לכם?!".
החוקרת (והדלפקית שהצטרפה לשיחה) אמרו בפה אחד: "אתה צודק. זה בלתי אפשרי. כל שוטרי התחנה איתך. הלוואי ותעשה עם זה משהו". "אין כח אדם, וכולנו יודעים שהשוטרים מכניסים המון כסף לקופת המדינה אבל ההחלטות בנדון אצלם".
רבותיי, כל המוסיף גורע.
מומחה תחבורה, עיתונאי, מנהל שיווק, ופעיל ציבור נגד עוולות ציבוריות.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
