העם דורס צדק חברתי
המאמר הזה איננו ציני. הוא גם אינו תוכחה. אפילו לא בא לזרוע פסימיות. אבל זה שאין בו אופטימיות אינו נובע מהרגשת הכותב – אלא מביצוע קוראיו.
לעם במדינה דמוקרטית יש כח, הרבה יותר מאשר בדיקטטורות.
בדמוקרטיה יכול העם באמצעות פתק קטן שהנכה הקשה ביותר יכול להרימו ולשלשלו לקלפי- לקבוע את נבחריו שיצעידוהו לעתיד אותו הוא שואף.
בדיקטטורה חייב להישפך דם רב, וגם זה אינו מביא בהכרח לתוצאה טובה יותר – כי ההמשך טובל גם הוא בדם.
אבל שימו לב לעם היהודי שאפילו שיא גיניס קטן עליו בטימטומו.
תמיד נגד.
נגד השלטון.
נגד האופוזיציה.
נגד השכן.
נגד הנהג לידו.
נגד החבר.
נגד האישה.
נגד...
אומנם יש דבר אחד שהוא בעד, הכסף, אבל קצרה ידו מלהגיע אליו. לכן הוא כל הזמן כועס בדרך אל הבנק, וממשיך להיות נגד...
התוצאה ברורה: בין שני יהודים תהיינה תמיד 3 דעות, וחורבן בית המקדש על שנאת חינם לא נלמדה וכנראה לא תילמד כאן לעולם.
אז יבואו הפרופסורים ו/או המומחים הגדולים בכל תחומי חיינו, ויישבו בוועדה אמיתית (לא כזו שממנה נתניהו כל שני וחמישי) ויביאו הצעת החלטה שתביא את העם הזה לעלות על דרך המלך, ולא איכפת לי איזה מלך יראה לנגד עיניו כל אחד מאיתנו.
כדי שהתובנה הזו לא תישאר בגדר מאמר שאחרי קריאתו עוברים למאמר הבא, אני כבר מסיר אחריות מעל העם הזה שברור לחלוטין שלא חשובה מה תהיה החלטת אותה וועדה יהודית/ישראלית – הפילוג ימנע כל סיכוי להגשים מסקנותיה.
לוחם חברתי ברשויות ובכלל. מומחה תחבורה, מנהל ועורך מקומון לשעבר, מנהל מכירות. נשוי ואב לארבעה מופלאים. עיינו בבלוג שלי: http://cafe.themarker.com/user/264286/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
