עם ישראל המוחא – צריך לצאת למסע הופעות בחו"ל
עוד מעט כבר לא יהיה היכן להפגין כאן. בת"א מיצינו. באזורי הארץ השונים, או טו טו ממצים. מה נשאר?
התחלתי להבין את העם הזה.
שנים על גבי שנים הוא מסרב לקום מכורסתו ולהלחם על זכויותיו.
הפוליטיקאים הישראליים המתאימים כמו כפפה ליד מגדלי הכרס הרוטנים, התאים עצמו מצויין לסיטואציה: נחרבש להם כל מיניי קישקושים, נגנוב לביתינו, ואין ולא יהיה לנו לעולם צורך לתת דין וחשבון למישהו.
לקב"ה?!
שטויות. נציגיו עלי אדמות, ש"ס, כבר מנהלים את מערכת הגניבה בחסות כל ההבנות עימו.
פתאום יצאה לה מחאה, שחלק יודע כיצד הצליחה, חלק לא... אבל מה זה משנה: יש מחאה ציבורית.
מה מבקשים?
הכל.
אם היתה רשימת דרישות של 7 עמודים... היא כבר עברה את דף ה-1000, ובקרוב יהיה זה הספר עב הכרס המועמד לגיניס.
הבינה הממשלה שקונילמלים מנהלים את הקמפיין, ונרגעו חבריה.
התעצבנו המוחים, ועשו עוד כינוס בכיכובו של שלמה ארצי, וזה הצליח להביא עוד כמה עמודי חדשות כולם בויכוח על מספר המפגינים...
עד שגם זה מיצה את עצמו.
הפגנה נוספת גדולה יותר כבר לא כל כך אפשרית, ואם כן, אז מה ייצא מזה?!
החליטו לצאת לסדרת הפגנות אזוריות.
כל אזור ימצא לו מקום מרכזי לערוך את "הפגנת מוצאי השבת" – והנה לכם עוד תעסוקה לעוד ערב של מחאה.
תשאל את מארגני המחאות: "נגד מה או מי אתם מוחים?".
בד"כ תקבל 17 תשובות שונות, והכל תלוי במספר המארגנים.
הפחד איננו מלבטא את "מטרת המחאה", אלא חו"ח לפגוע במפגין ליד – שמא זה אינו תואם את הדרישות שיש לו.
מכאן נראה לי שהדרך לחפש אמרגנים להמשך גלגול המחאה הציבורית הזו – לא רחוקה.
יידרשו אמרגנים שיודעים להרים הופעה, והמסר כבר לא הכי חשוב – כי במילא בממשלה כבר מזמן הפסיקו להתרגש מהאש שתפסה בשדה הקוצים... ואולי הדרדרים.
רוצה להזכיר לכם: פעם היינו בייאוש ענק נוכח ממשלה/ות שלא ספרו אותנו. לא ידענו, לא רצינו, לא יכולנו – להרים מחאה, וכשזו קמה, קמנו גם אנו ונסענו לחו"ל. "מה יש", טוענים ממלאי אולמות היציאה לחו"ל בנתב"ג, "כשנחזור, נמשיך להפגין...".
לוחם חברתי ברשויות ובכלל. מומחה תחבורה, מנהל ועורך מקומון לשעבר, מנהל מכירות. נשוי ואב לארבעה מופלאים. עיינו בבלוג שלי: http://cafe.themarker.com/user/264286/
>מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
|
כלים שימושיים למאמר: |



