נשברתי. אני נדרש לאמת בעניין המחאה
היה לי את זה בבטן כל החודש מאז "התחילה המהפכה" – ושתקתי.
באמת שרציתי שאולי הפעם זה יצליח לעם הדפוק הזה.
אבל פה ושם החלו טיפטופים של עיתונאים ואחרים – לספר לנו מה שרבים מרגישים ויודעים.
השתיקו אותם.
גם אני שתקתי, ואפילו סיפרתי לכולם כמה טוב שהעם הזה התעורר.
אבל האמת שהציקה, פורצת כבר מהרבה חורים, מהרבה יודעי דבר, ואם לאחרים מותר לגלות את מה שבליבם, גם לי מותר.
המחאה הזו לא קמה כי דפני ליס החליטה בוקר אחד להקים אוהל מחאה לצדק חברתי בשד' רוטשילד.
ראינו את הבחורה הצעירה הזו נעה בחוסר שקט אתמול על הבמה ליד שלמה ארצי: היא בכלל לא הבינה מה היא עושה שם.
לא סתם קמה שדרת אוהלים "פתאומית" באמצע ת"א, ולא סתם זורם הכסף הרב הדורש להרים ערב כזה כמו הפגנת הרבע מיליון אמש, כמו את מיליון השלטים ועוד המון ציוד הזורם שם כמים. (אני יודע בדיוק כמה קשה להרים מחאה, ואת הקושי הבלתי אפשרי לתרגמה להצלחה ע"י חיבור התקשורת בצעדות). ענה לנו הבוקר בטלוויזיה אחד המארגנים של הכנס אתמול לשאלה מהיכן כל הכסף?: "אנחנו מקבלים תרומות מכל מיניי גופים... לא תמיד זה מגיע בזמן... ולכן אנחנו מממנים זמנית חלק מההוצאות". ברגע זה אני דומע עמוקות, ובין לבין עושה עווית בעייני הימנית, עם תוספת נגיעה ביד ליד העין "הדומעת".
השאלה הנוקבת יותר היא: למה התקשורת נותנת חסות בלתי מוגבלת דווקא למחאה הזו?!
כמה מחאות היו בעבר הרחוק והקרוב, שהתחילו עם טענות זהות וממוקדות לא פחות, ודעכו עוד טרם שמעו עליהם – כי עורכי מוקדי התקשורת בישראל פשוט התעלמו מהם?!
המון. גם כאן אני יכול לספר לכם על מחאות נהדרות שקמו ע"י מיטב הכוחות הלוחמים במדינה (באמת בהרבה נושאים, מקומות, והזדמנויות לעשות מהפכות אמיתיות) – והציבור בכלל לא ידע כי קמו!! זו גם הסיבה שהם נפלו!! כי אי אפשר לעשות שום דבר אמיתי במדינה הזו בלי גיבוי מוחלט מצד כמה פוצים היושבים על ברזי התקשורת בישראל!!
זה לא קרה – עד הפעם.
אני מצטרף לרבים שכבר הסירו מזמן את הכסות מעל מארגני ההפגנה "הספונטאנית" הזו.
באתי להביע בחילתי שמשהו מאוד לא שקוף קורה כאן הפעם.
גורמים עם אינטרסים ברורים שמקבלים חסות של גורמים בעלי השפעה על התקשורת (ועימה) – עושים לנו הצגה בהסתמך על העובדה שאנחנו מטומטמים ללא תקנה.
נכון. המחאה צודקת. אבל רק שיספרו לנו מדוע עלו כמה אוהלים בשד' רוטשילד, ומי עמד מאחורי היוזמה הזו? שיספרו לנו מה היתה המטרה?
שיספרו לנו מדוע התקשורת עבדה שעות נוספות כדי לשמן את "גלגלי המהפכה" הזו.
למה אחרים קודם לכן, בעיקר גברים – אם כי גם נשים (ויקי כנפו), זכו למקלחות צוננות, וזה במקרה הטוב. במקרה הפשוט יותר, הם לא קיבלו מינימום חשיפה, ונשרפו ברצונותיהם הטובים ככל שיהיו.
כעת החליטו בתקשורת שכל המהפכה הזו היא של הצעירים בלבד – ואני למשל (נעזוב את יהללך זר ולא – פיך) – ממש לא מורשה להכנס, כאילו בסלקציה לפני מועדון לילה נגד אתיופים וכהנה לא רצויים.
למה כתבתי את הדברים?
כי אני מאמין ביושר, בצדק ולדבר תמיד אמת.
אם כל הסיפור הזה המתגלגל לפנינו הוא תולדה של קומבינה אחת גדולה (ותהיה הסיבה לגיטימית או לא) – אז ביבי המושחת יכול לשבת בשקט ולהרגע: שום סכנה לא נשקפת לכסאו. כי גם בנקודה קריטית כזו של השינוי החברתי הכל כך נחוץ לנו, אסור לעשות בכאילו מהפכה, שרבים לא ממש מאמינים כי היא מתבצעת ביושר, ובאמת מתוך לבבות העם הזה. כי הסחף של האנשים לרחובות בא מלחץ תקשורתי אדיר, מתוספת בידור כמו שלמה ארצי (שכל הכבוד לו על השתתפותו), ומניצול מצוקות רבות כאילו לדרך של מציאת פתרון.
לדעתי (וכנראה שאינני בודד): שום דבר לא ייצא מכל העניין המחאתי הזה.
שום דבר.
יהיה רק יותר רע.
כאן אני נכנס למוטו חיי: כל מי שאומר "יהיה טוב" מרגיז אותי. לדעתי (שאמרתי אותה בכל עת), עכשיו טוב, ויהיה... רק יותר רע.
לא, אינני פסימי.
כן, אני אופטימי חסר תקנה.
עובדה: כתבתי כי זה איכפת לי.
אבל... עיניי בראשי, ומשהו מתגלגל לו מאחורי פדחתי.
בוקר טוב ישראל.
לוחם חברתי ברשויות ובכלל. מומחה תחבורה, מנהל ועורך מקומון לשעבר, מנהל מכירות. נשוי ואב לארבעה מופלאים. עיינו בבלוג שלי: http://cafe.themarker.com/user/264286/
>מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
|
כלים שימושיים למאמר: |



