גדלות האדם 

עיונים בספר בראשית - פרשת בראשית

הימים הנוראים כבר מאחורינו. החזרה לשגרת היום יום מתחילה לה בספר בראשית, פרשת השבוע. פרשה המשלבת בתוכה את גדלות האדם מחד ומאידך גם את אפסיותו. מחד, הוא מקבל את הזדמנות חייו, כאשר הוא מקבל מאת הבורא מה שאף המלאכים בשמים לא קבלו, הוא שולט על כל הנבראים, מאפיין אותם בתכונותיהם לעומק ולפי זה קורא להם בשמם - שם המגדיר בתמצית את מהותיהם, מטייל לו בגן העדן, בלי דאגות פרנסה, בלי קשיים, הוא ספון בצל הבורא וכיציר כפיו נהנה הוא ממעדני המלך - הבורא, בכבודו ובעצמו... לשון המדרש: "בשעה שברא הבורא את האדם, סובב אותו בגן עדן ואמר לו: ראה! איזה עולם יפה בראתי לך, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי".
והנה למרות כל זאת, הוא מועד, חוטא ומגורש בבושה מגן העדן. ספר בראשית ובפרט פרשת בראשית אינו פשוט כלל ואינו מתפרש כפשוטו, כי כולו סודות עליונים, וגדולי המפרשים ניסו ודשו בו, אך את המעט הגישו בפירושם לתורה. כי קשה היה להם לפענח את בריאת העולם והאדם וכל ההשתלשלויות שמסביבו, כאשר גם להם היו אלה סודות כמוסים. אך נקודה אחת נדלה מהפרשה שלפנינו.
גדלותו ועוצמתו של האדם הינו משום היותו נזר הבריאה. הוא משלב בתוכו שני כוחות, הגוף (הפיזי) והנשמה (הרוחנית). כך גם מצבו. יכול הוא להגביה ולעוף כמלאכים ממש, ויכול הוא לרדת לפי פחת לדרגה של אדמה. זה גם פירוש כינויו "אדם" - לשון אדמה (בצירה - אדמה למלאכים) או אדם - לשון אדמה (בפתח) - להידמות לאדמה.
ככזה, ניתנו בידו כוחות גדולים בשליטה על הנבראים עלי תבל. הנה לנו דוגמא מאלפת לכך:
ביום השלישי לבריאה נבראו הצמחים וכל עשב השדה. וראה זה פלא, כפי שכותבת התורה, "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, וכל עשב השדה טרם יצמח, כי לא המטיר ה' אלוקים מטר (גשם) על הארץ, ואדם אין לעבוד את האדמה" (בראשית פרק ב, פסוק ה). מפרש רש"י במקום: "לפי שאדם עדיין לא נברא, ואין מי שמכיר בטובתן של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם, התפלל עליהם, וירדו וצמחו האילנות והדשאים" . זאת אומרת: כי עד שהאדם נברא ביום השישי, לא היה מי שידאג לצמחים, כי הם נבראו וצמחו עד גובה האדמה, ומשם לא הרימו ראש עד שלא ירד עליהם הגשם. ולמה לא ירד הגשם? כי לא היה מי שיתפלל עליהם = זה האדם. וזה הביאור בפסוק "כי לא המטיר...".
לימוד גדול למדים אנו מכאן, אומרים חכמי המוסר. כי גם אם מגיע השפע לאדם מאת ה', גם אם נחתם הוא לשנה פורייה בכל המובנים, בריאות אושר ופרנסה... כל עוד שלא נתפלל עליהם באופן ספציפי ומפורש, זה לא יגיע!
* * *
את אותו יסוד רואים אנו בפרשת נח, כאשר הוא מכין את דורו במשך 120 שנה. בונה תיבה שבה ינצלו הוא ובניו החיות, העופות, הרמשים וכל הנבראים זוגות זוגות ... נח שוגה, עד כדי כך שאסון המבול נכתב על שמו, כמאמר הנביא (בהפטרה) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליך..."(ישעיה, נ"ד, ט). ונקרא כך "מי נח" - שבגלל נח ירד המבול. מה הביאור בזה?
פירשו זאת חז"ל, שהרי רואים אנו לאחר המבול, שנח מקריב קרבן, כנאמר בפסוק: "ויבן נח מזבח...וירח ה' את ריח הניחוח, ויאמר, לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם..." ויברכם...פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה..." (בראשית, מפרק ח', פסוק כ' עד פרק ט' פסוק ז') - שאם נח היה מביא את הקורבן לפני המבול והיה מתפלל על העולם (קרבן הוא התפילה, וכיום התפילה במקום הקורבן כידוע, עקב כך שאין לנו בית המקדש) - לא היה המבול מגיע לעולם. רק לאחר שהקריב קרבן נשבע ה' "לא אביא עוד מבול...". זאת הטענה כלפי נח, למה אתה נח לא התפללת קודם לכן, שהרי היית מציל מיליוני נבראים - על כך נתבע נח והמבול נקרא על שמו - "כי מי נח לי..."!
והביאור הוא כפי שהסברנו. כי הקב"ה נתן כח בידי האדם שבכוח תפילתו הוא מוריד את השפע מן ה"כוח" אל "הפועל", וכל עוד לא התפלל האדם עלי אדמות, אי אפשר להוריד את השפע הזה לעולם. זהו חוק והנהגה שחקק אותה הבורא כחוק היקום.
נתבונן נא, נורא הדבר!
הרי לנו גדלותו של האדם וכוחה של התפילה, עד כמה יכולה היא לשנות גורלות ולהביא לשינויים.
* * *
מכאן תשובה לנו על השאלה, למה יש צורך להתפלל 3 תפילות ביום אם נגזר עלינו כבר גזר דין לכל ימות השנה בימים הנוראים?
- כי רק לאחר בקשה ותפילה מידי יום תוכל השפע ההוא שנגזר עלינו לצאת מן הכוח אל הפועל.
ספר בראשית נקראת "ספר הישר" - לישר לבו של האדם ולתת לו יסודות לפני... קבלת התורה ומצוותיה שהם בספר שמות. יסודות שלמדים אנו כאן, הם נצחיים לדורי דורות ולכל נשמה מישראל.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי