סדרת הכתבות בטלויזיה (ערוץ 10 – מיקי רוזנטל), תחת הכותרת "הכתם שנשאר", הוא מסמך משפטי חברתי בעל חשיבות רבה.
עשרות אנשים שנעצרו, נחשדו בעבירות שעשו כותרות ענק בכל כלי התקשורת, והסתיימו בקול דממה דקה או בסגירת התיק, לא התאוששו מכך מעולם. ללא פיצוי, ללא בקשת סליחה או הבעת חרטה וללא אזכור תקשורתי, השאירו אותם פצועים ודומעים בשטח.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
אם מישהו יעשה סקירה, מעבר לשמות שהוזכרו בכתבה בערוץ 10, ימצא עוד עשרות אזרחים פגועים, נפשית, כלכלית, מפרסום שמם בכותרות ענק בכל כלי התקשורת, עם מעצרם, חקירתם, שלפעמים נמשכת חודשים ואף שנים.
כאשר התיק נסגר, החקירה לא מניבה פירות – הפרסום נדחק לעמוד 7-6 למטה באזכור מינימאלי באותיות קטנות, באזור שהקורא הממוצע כמעט ולא מגיע אליו.
למרות שהחוק תוקן בנושא זה – ומועצת העיתונות דנה והחליטה בסוגייה זו מספר פעמים, שעל כלי התקשורת, הכתובה ואלקטרונית, לפרסם באופן פרופורציונלי ובמקום בולט – גם את סגירת התיק, שחרור ללא העמדה לדין, זיכוי של חשודים/נחקרים, נאשמים שזוכו – ההוראה לא מתבצעת.
יש חוק, יש החלטה של מועצת העיתונות – ויש מציאות תקשורתית שלא מבצעת ההנחיות וההמלצות, כי לעורכים כנראה לא כדאי או לא איכפת או אין מקום, אין זמן לעקוב אחר נושאים שעבר זמנם.
על רקע נתונים אלה – האזרחים שנפלו במלכודת, לא מצליחים להתרומם, להתגונן, ולהסיר את הכתמים שנדבקו בהם, בעל כורחם.
זה לא נכון לגבי כולם – כי בעלי שררה, בעלי קשרים וממון, מוצאים דרכים אפקטיביות להביא את דבר שחרורם, זיכויים, לידיעת הציבור, באותה דרך בה הושמצו והוכתמו.
בעלי ממון וקשרים – שהתקשורת רוצה ביקרם או שבעלי/עורכי העיתונות ואתרי האינטרנט מוכרים להם, קשורים איתם בקשרי עסקים כמו מודעות, או חברות מקבלים את נפח הפרסום המתאים לעומת האזרח הקטן והממוצע, באותן הנסיבות.
יתירה מכך – בעל ממון, יכול מעשית לפרסם את דבר הזיכוי או סגירת התיק, ע"י קניית מודעה בעיתון או באינטרנט, שזה חוקי מעשי ומאד יעיל.
תעקבו בעיתונות – או תזכרו במקרים בעבר ותראו שיש כאלה שמקבלים טיהור ציבורי, תקשורתי ויש רבים אחרים שלא יגיעו לכך, בשל מגבלות שפרטתי לעיל.
מה היכולת והאמצעי להתגונן
אחת האפשרויות העיקריות – היא נקיטת אמצעים משפטיים במסגרת "חוק לשון הרע", הנותן הגנה לאזרח ששמו נפגע, שלא בתום לב, ע"י כלי התקשורת, שזה כולל פנייה לפרסם תיקון, הכחשה, או התנצלות או פנייה לבית משפט, לבקש סעד משפטי. הצרה היא – שהדבר כרוך בהוצאה כספית לא מבוטלת ומי שאין לו אמצעים, מוטב לו לא להיכנס להרפתקה זו. ניתן גם להתבסס על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ולתבוע פיצויים בתביעה אזרחית את רשויות אכיפת החוק והמדינה – אם היתה רשלנות ויד קלה על האישומים.
האם ניתן להתגבר על "מחלה" זו
אני בספק גדול. מחד, אין זה בריא ויעיל להגביל פרסומים על מעצרים, חקירות, סגירת תיקים בחקיקה.
מאידך גיסא – ההפקרות בתחום זה, המביאה אנשים לכדי ייאוש וסף מעשים קיצוניים – חייבת להיפסק ע"י ריסון עצמי של גורמי האכיפה והתקשורת.
האם צריכים לפרסם מעצרים וחקירות של אנשי ציבור, פוליטיקאים וידוענים
לדעתי – כן. אין אפשרות והיגיון למנוע זאת. גם מטעמים מעשיים וגם טעמים ציבוריים תקשורתיים.
אבל יש פרסום ויש פרסום – וכאן נכנס אלמנט של ריסון עצמי, שמירה על "כבוד האדם וחירותו", שמירה על האדם, המשפחה, הפגיעה הכלכלית והמוניטין ושמו הטוב. שהרי כבר אמרו חכמינו – "טוב שם טוב משמן טוב".
רק לאחרונה פורסם מחקר – לפיו המשטרה שבסמכותה עפ"י החוק, לשחרר בערבות חשודים/נחקרים, בתחנת המשטרה – לא משתמשת בסמכות זו מטעמים ביורוקרטים וטעמי נוחות.
במקום זה – הם מביאים את האזרחים לבית משפט, משחררים אותם בערבות ומטילים את העבודה, הניירת והאחריות על בית המשפט.
אבל זה רק נימוק אחד ומשני – הנימוק העיקרי – להביא את האזרח בבוקר, להוביל אותו "בשדרת הפרסום התקשורתי" במסדרונות בית המשפט, עם צלמים וטלויזיה, ולפעמים גם עם אזיקי רגליים וידיים, לא מגולח, עייף, מקומט עם מבט מבוייש, לעיני כל הציבור, חבריו, משפחתו וילדיו.
האם זה תמיד נחוץ – לא! האם זה נעשה תדירות – כן!
הדלפות מגמתית ותחרותיות
שלא תהיה אי הבנה בנושא, ההדלפות קיימות ובאות מכל הכיוונים. כדי להראות פעילות משטרתית ואכיפת החוק, תחרות בין המחוזות, התחנות וקציני החקירות, אגו אישי וחיפוש של קידום. כך גם ההדלפות מגופים אחרים ומנימוקים דומים.
התקשורת מצידה – חוגגת. הסיפורים החמים תופשים כותרות ומוכרים עיתונים.
הסנגוריה – חייבת להתגונן בכל האמצעים הלגיטימיים. בעלי ממון – שוכרים אנשי יחסי ציבור, האזרחים האחרים נעזרים גם בסנגוריה שהופכים לדוברים ויח"צנים, לעת מצא ולא רק משפטנים טהורים ומקצועיים.
האם זה טוב ומקצועי – לא! האם זה קיים והכרחי – כן! – בנסיבות העניין.
"חזקת החפות" – ו"חזקת הספק הסביר"
שני האלמנטים האלה, הם בליבה של ההתנהלות המשפטית הפלילית, בכל העולם המערבי הנאור.
האם זה קיים ומיושם במערכת אכיפת החוק שלנו, לצערי – לא! בצורה מלאה.
השופט מיכה לינדנשטראוס – כיום מבקר המדינה – כתב שני ספרים בנושא – במסגרת מחקר השוואתי, בעיקר בין המערכת הישראלית וזאת של ארה"ב.
המסקנות שלו – מצערות ביותר, מתברר שלמערכת אכיפת החוק שלנו – שני היסודות הבסיסיים האלה לא חלחלו מספיק ולא באים לידי ביטוי, במציאות המשפטית בישראל.
מסקנה – "חזקת החפות" ו"הספק הסביר" – לא נמצאים בסל הבריאות של מערכת אכיפת החוק בישראל.
הדוגמאות לסיטואציות שפירטתי לעיל – הן רבות למדי.
ניקח לדוגמא – את משפטו של עו"ד ד"ר ויינרוט, שקיבל פרסום וכותרות ענק – בשל אישיותו של הנאשם, מעמדו והעבירות שהואשם בהן. ואני מתייחס כרגע לפרשה בלי קשר לתוצאה. ונזכור גם את הכיסוי התקשורתי הפרוע, בפרשת ביבי נתניהו והמתנות. ביבי נתניהו והמוביל עמדי, הנשיא קצב, אולמרט, חיים רמון, ראובן ריבלין והרשימה ארוכה.
ד"ר ויינרוט – ביקש במהלך עדותו, בבית המשפט המחוזי בת"א, להפעיל לגביו לא רק את "חזקת החפות" – אלא להפעיל חזקה חדשה והיא "חזקת האינטליגנציה".
חזקת האינטליגנציה – פירושה להפעיל שכל ישר, אינטואיציה, ניסיון משפטי, להפעיל בצורה יצירתית ולא שגרתית את התאים האפורים במוח, להשוות בין העובדות לנסיבות ולמציאות המתהווה ולא ללכת שבי אחר נוסחאות שחוקות וישנות ובמיוחד לא "להתאהב" – בגרסה אחת הנראית לכאורה בולטת לעין.
צירוף כל הנתונים האלה שפורטו לעיל (והרשימה לא סגורה), הם הם שמרכיבים את "חזקת האינטליגנציה" שיכולה ליצור ביחד ובמשולב עם "חזקת החפות" - את חזקת "חכמת החיים" המשפטיים.
אבל לצורך הפעלת חזקה חדשה זאת – צריך אנשים אינטליגנטים, בעלי יושרה, בעלי תורה ודעת הן בתחום המשפטי והן בתחום הפסיכולוגיה האנושי והמוסרי, ולדעת לשלבם בתיאורית המעשה של המשפט הפלילי.
אינטליגנציה – לא לומדים, רוכשים, היא אינה מצויה בספרות המשפטית, היא תוצאה של השכלה, ידע, אינטגריטי, אומץ וערכי מוסר.
עו"ד ויינרוט עובר עכשיו תקופה קשה ולפי עדותו והצהרתו הוא טען כי כנראה לאורך הדרך הוא "חטא" ועכשיו עליו לשלם בדרך של סבל וייסורי נפש.
ועכשיו תארו לעצמכם את עשרות האנשים שגם אם לא הגיעו לשלב של בית משפט – סבלו ונפגעו קשות, אישית, כספית, מוניטין, חברה ומשפחה. חבל, כמה חבל.
לסיכום:
חזקת החפות וחזקת האינטליגנציה, צריכים ללכת יד ביד "כעמוד האש" לפני מחנה המשפט ולפני השופט היושב בדין. השופט, בחכמתו הכשרתו המשפטית, צריך לראות את בני ישראל שמאחורי עמוד האש הבאים לפניו לשטוח טענותיהם ומצפים למשפט צדק.
אסור לנו – להמשיך במצב המשפטי אותו תיאר כב' השופט מיכה לינדנשטראוס, נשיא בית המשפט המחוזי לשעבר ומבקר המדינה בהווה, בשני ספריו על המשפט הפלילי בארץ ובארה"ב.
כפי שהדגשתי לעיל, בספריו – על חזקת החפות – ועל הספק הסביר, הוא הגיע למסקנה המצערת ששני העקרונות הנ"ל, לא חלחלו דיים למערכת המשפט שלנו, לא לבתי המשפט ולא לפרקליטות.
הערות:
רק בימים אלה – התפרסמה כתבה לפיה אדם ישב במעצר 5 חודשים בחשד לאונס – כשהתברר שהנשים העלילו עליו, מפחד הבעלים והחברה, בה הן חיות. מי יפצה את האיש על החרות, הכתם, הפגיעה והסבל?
ראה גם מאמרי בנושאים אלה בהרחבה באתר זה:
1. "חזקת החפות" – ו"חזקת האינטליגנציה".
2. השפעת התקשורת על השופטים.
3. "חזקת החפות" – לא "בסל הבריאות" המשפטי שלנו.
4. משפטו של יוסף ז'.
5. חקירות המשטרה לפי המודל האמריקאי.
6. אשם מעבר לכל ספק סביר – האמנם?
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
