הבסיס לכל הברכות 

מאז שקבלנו את התורה במעמד הר סיני, היא הביאה שפע וברכה רבה לאנושות כולה ובראש וראשונה לאדם - הנקרא נזר הבריאה, בכך, שהיא "בונה" אותו ואת אופיו. הבה נשים לב. התורה מתחילה בספר בראשית, כאשר המצווה הראשונה מתחילה התורה רק בפרשת בא שבספר שמות במצוות קרבן פסח. והשאלה מתבקשת, מדוע מרחיבה התורה כל כך במעשי האבות בספר בראשית, מבריית אדם הראשון ובסיפור מפעל חייהם של האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב, מה שלעיתים התורה לא הרחיבה אף במצוות חשובות שהם מיסודות היהדות כמו שבת, תפילין, ציצית ועוד? ומדוע לא החלה התורה ישר מציווי המצוות?
להבנת העניין נקדים הקדמה קצרה.
הגמרא במס' שבת (דף לד) מביאה את מעשה הגוי אשר בא לפני הלל הזקן וביקשו: "למדני את כל התורה כולה על רגל אחת" והלל השיבו כדרכו בנועם "מה ששנוי לך לחברך לא תעשה". רבי עקיבא אף הגדיל לעשות באמרו: "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה". ביאור הדברים ניתן להסביר על פי דברי רבי חיים ויטאל (תלמידו המובהק של האר"י ז"ל) שכותב בספרו שערי קדושה (חלק א' שער ב'): כי יסוד היסודות בבניית האדם (לפני כל דבר) היא, עבודה ותיקון המידות וכי ה"פגם במידות חמור יותר ממעשה עבירות, וזאת משום שהמידות הן יסוד לקיום המצוות..." - כי גם התורה, מצוותיה וערכיה, הם רק ההכנה לאדם בשביל לתת לו הכלים לתיקון המידות, (תורה = לשון הוראה = ליישר את האדם ולתקן דרכיו), ואהבת הזולת הוא הבסיס והראש בעבודת המידות וכך משתמע מהגאון "החזון איש" זצ"ל, כפי שתמצת זאת באחד ממכתביו: "המוכן לוותר לזולתו, מוכן ומסוגל הוא לוותר גם להקב"ה..." .
אם כן הבסיס לקבלת התורה הוא עבודת המידות ובראשה חסד אהבת הזולת (במובן העמוק שלה, בחסד ונתינה בלי ציפיות לקבל ממנו, רגישות לזולת, דאגה כנה ואמיתית ואהבת אמת...).
על פי דברינו נוכל להבין לעומקו את המסופר בתלמוד (מסכת כתובות דף סב ע"ב) על רבי רחומי אשר הקפידו עליו מן השמים על כך שלא חזר לביתו כהרגלו בערב יום הכיפורים, עקב כך שהוא היה שקוע בלימודו, ודמעת אשתו שהצטערה על כך מאוד, גרמה למותו, על ידי קיר שהתמוטט עליו בעת לימודו - כי לימוד תורה של אדם ללא רגישות לזולת (אף שזה נעשה בשגגה. כי היה עליו להקפיד להגיע לביתו ולא לצער את אשתו), חסר הבסיס לעלייה, ואף חסר בלימוד התורה עצמו. (ראה 24,000 תלמידי רבי עקיבא, תלמידים שכל אחד מהם היה בדרגה של רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס, ומתו בתקופה שבין פסח לחג השבועות על שלא כבדו זה את זה. ולפי דברינו יובן, כי לפי דרגתם היה חסר להם הבסיס של אחד מהדברים שהם עמוד היסוד של כל בניין התורה - כיבוד הזולת (אף אם לא זלזלו, אלא לא פרגנו - כי היה חסר להם בכיבוד הזולת...).
גם מידת הכרת הטוב הינה מידה בסיסית, עד כדי כך, שהתורה מצווה לא לקבל את העמוני והמואבי כגר גם אחרי 10 דורות, "על אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים בצאתכם ממצרים" - וחסר להם המידה הבסיסית להתקבל כגרים ולהיות חלק מעם ישראל.

* * *
ידוע הכלל הגדול ביהדות כי "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" - כגודל הפוטנציאל הגלום באדם, כן גודל הפוטנציאל של הצד השלילי שבו להכשילו. בכדי לשמר על האיזון ולתת לאדם את חופש הבחירה. יחד עם זאת, כידוע הקב"ה נתן לו לאדם כלים להתמודד מול הניסיונות הנקרים בדרכו, ורק ניסיונות שיש בכוחו להתמודד מולם מביא אותו הקב"ה על האדם. כגודל הקושי בדרכו, כן יראה טובה והצלחה בחייו. כמו שביארו זאת המקובלים באותיות שפע ופשע כאשר הם אותם האותיות, ללמדך כי המפתח הוא בידי האדם - כמה יהיה הוא מוכן לקבלת השפע, וככל שיגבר על קושי ויעבור את המשוכה הנקראת בדרכו, כן ירווח לו ויזכה לשפע והצלחה.
הרי לנו הבנה לשינוי המיוחל - אשר היא צריכה להיות בבסיס נשמת האדם, ולא רק בריבוי מעשים טובים, כי מי ששם את כל יהבו על המעשים בלא שינוי מהותי "בעצמו", הריהו כבור ללא תחתית, והרי הוא בגדר "נבל ברשות התורה" - שאומנם יעשה מעשים טובים, ויקיים את המצוות, אך בו עצמו ובאישיותו לא יחול השינוי והוא ערום ורחוק מלהיות כלי מוכן לקבלת השפע והברכה!
ביד האדם לשנות את גורלו לטוב ולרע. לזה ניתנים לו ההזדמנויות להתחלות חדשות. בידו לקנות הישגים רוחניים וגשמיים של שפע וברכה לדורי דורות. רק עליו מוטלת החובה להתרומם מהחומריות הסובבת אותו, להביט אל על ולהתרומם מעט. כך יראה שפע וברכה.
במיוחד יש להתחזק בימים אלה של חג הסוכות ועד חג שמחת תורה הבאה עלינו לטובה, שמסוגלים לקבלת השפע ליחיד ולכלל באופן מיוחד משאר ימות השנה. עלינו לנצל זאת ביתר שאת, בהכנה עצמית ובעבודה אישית ראויה, ובכך נזכה ש"זמן שמחתנו" בל חג הסוכות ייהפך לחיים של שמחה ואושר לכל ימות השנה.
בידינו הדבר, אמרנו!

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי