בגדי האדם הינם כלי אשר יכול לכבדו או לבגוד בו
"הבגד עושה את האדם" – משפט זה שגור ומקובל למדיי בחברה המודרנית. אנו מודדים אדם במידה רבה [אם נרצה או לא]ע"פ לבושו החיצוני ובגדיו העוטפים אותו. במקום שאדם יימדד על-פי ערכיו ושוויו האובייקטיבי, אנו שקועים במציאות בה תג מחיר או סימן מסחרי מכתיבים את יחס החברה לאדם.
בספור סינדרלה הידוע אשר נכתב על ידי שארל פרו [1628-1703] לפי אגדה עממית, אנו נחשפים לתפקידו המשמעותי של הבגד בחברה. את הניידות מהקצה האחד הגבוה של החברה, אל הקצה הנמוך של החברה. מובן שניידות זו מלווה בקשיים, שחווה הגיבורה, כשהיא מטולטלת בין המעמדות. הבגד הוא הסמל לחוויה הקשה, או לחוויה הטובה שאליה נקלעת לכלוכית[פעם לבושה בסחבות ופעם בבגדה מלכות].
החברה המערבית, הטלוויזיה, הפרסומות דוחפות את האדם להיות מוטרד מחיצוניותו כדבר העומד בפני עצמו, גיזרתו, תווית הבגד אותו הוא לובש ועוד כהנה וכהנה כללים, המהווים אמירה העומדת בפני עצמה ואשר הוא צריך להשתעבד אליה ולא להיפך.
היהדות לעומת זאת,אינה דורשת מאתנו להתלבש בצורה מכוערת או דוחה, אלא היא מכוונת אותנו, שלא למשוך תשומת לב רבה מדי אל החיצוניות [ע"י לבישת בגדים פרובוקטיביים או צעקניים], באופן כזה שיסיתו את תשומת הלב מן האישיות האמיתית של האדם ומתכונותיו הפנימיות.
בגדי האדם הינם כלי אשר יכול לכבד אותו או לבגוד בו, ומכאן האזהרה לתלמיד חכם אשר משקף את רוח התורה, כי עליו לשקפה גם דרך מלבושיו, ואם יש רבב בבגדו הרי הוא מתחייב בנפשו. על האדם להחליט בבחירת בגדיו את מה ברצונו לשקף, את פנימיותו או את חיצוניותו.
בגדיו של אדם מעידים גם על השתייכותו לחברה מסויימת. כשאדם לובש בגד מסויים או יותר נכון לבוש בסגנון מסויים, הוא מצהיר אני שייך לאן שהוא. חייל שלובש כומתה חומה או אדומה, מכריז – אני "גולני" או אני "צנחן". כשבחור מסתובב עם כובע וחליפה, הוא מצהיר אני בחור ישיבה. כשאדם, גם אם עזב את הישיבה, מסתובב עם כובע וחליפה הוא מצהיר אני בן תורה. כשהוא מגיע למקום עבודה, בין אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות ושומר על לבושו המיוחד והמכובד, הוא מצהיר לאן הוא שייך.
היהדות נוקטת עמדה מאד נחרצת בענייני הלבוש, מתוך רצון להדגיש כי האספקטים החשובים ביותר הקיימים באדם הינם דווקא מאפייניו הרוחניים, כישוריו, חלומותיו וכוחות נפשו. האדם הישר והמתוקן נאבק להבליט את צידו הרוחני מתוך הבנה כי זהו העיקר בעולם זה, ומתוך כך יקפיד כי בגדיו לא יהוו ישות בפני עצמם אלא ראי לרוחניותו.
התורה מלמדת אותנו, כי סוג הבגדים אשר בוחרים אנו ללבוש, משקף את כבודנו ואת תפארתנו, את פנימיותינו ואת דרגתנו הרוחנית, אין הבגד רק כלי כיסוי אלא הוא כלי גילוי המגלה מי אנחנו, כדברי ר' זירא: "וירח את ריח בגדיו, אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו."[סנהדרין ].
עניין הלבוש מופיע לראשונה לאחר חטא האדם הראשון, חטא האכילה מעץ הדעת: "ותיפקחנה עיני שניהם, וידעו כי עירומים הם; ויתפרו עלי תאנה, ויעשו להם חגורות"[בראשית].מכאן שמציאות הבגדים היא מציאות של עיוות אשר יצר האדם בעקבות הפרת הצו האלוקי להישאר נאמן לטבעו, ולכן חש לפתע בושה בערוותו.
הוא הבין שכעת בגד בהדרכה העליונה לה זכה, וחיפש דבר מה לכסות על בושת חטאו. כאן הגדיר האדם את טבעו של הבגד, כמאפיין את הכיסוי על הבגידה באמת הטבעית והישרה [בגד=בגידה].כמו שנאמר: "יש נאה לבושו והוא אינו נאה ללבושו" [מדרש תנחומא].
וכך מצווה האדם לנהוג בהופעתו, צניעות אשר תחייב את הסביבה להתעמק בפנימיותו ולהכירו ע"פ אישיותו ולא ע"פ חיצוניותו.
אם כך, האם באמת הבגד עושה את האדם? צריך לומר שכן. בתקופת הסבא מסלבודקה המצב היה של תורה מונחת בקרן זווית וקרנם של בני הישיבות היה בשפל נורא. הנהיג הסבא בישיבתו שילבשו הבחורים חליפות ומגבעות בסגנון אירופאי, דבר שלא היה מקובל עד אז. וכל זה כדי לרומם את מעמדם. ולא רק בעיני העם, אלא גם בעיני עצמם. כי אין מה לעשות החיצוניות משפיעה על הפנימיות. וכשבחור ישיבה נראה כמו אחד מחשובי ארץ הוא גם מרגיש ככה וכשהוא מרגיש ככה הוא גם מתנהג ככה. וממילא כל הבן תורה שבו משתבח ונעשה חשוב יותר.
גם הרעיון בבגד מיוחד לשבת. כשאדם לובש בגד מכובד לכבוד שבת, הוא כבר לא אותו אדם של יום חול. הוא עצמו נהיה מכובד יותר. הוא נהיה אדם אחר, קדוש יותר, אדם של שבת. וא"כ הדרך בה הוא מכבד את השבת מכובדת יותר ונמצא כבוד השבת גדל.
על חשיבות הבגד מספר גם השיר שלפנינו:
שיר ערש /ביצוע של שלומי שבן
יש נביא בעירו
הנחתום מעיד על עיסתו
אדם עושה לחברו, ועוד איך
עושה.
איזהו הגיבור, זה הכובש
יפה השתיקה לעננים
והדרך לגיהנום רצופה
מאות גני-עדן קטנים.
אז שן, שן, בן קטן
אבא חשב על הכול ממזמן,
בשבילך.
כבד את אביך הטוב.
טוב, גם את אמך.
הסתכל בקנקן.
בפנים הם כולם אותו דבר
ודבר תמיד ישר מן החוץ אל הפה.
ומוטב תהיה ילד יפה.
שן, שן, כי הבגד עושה את האדם.
האדם עושה בגד ונרדם.
וחולם על כל מה שאמר להרדים
חלומות בני אדם ופחדים.
שן, שן, גור קטן
אבא כבר חשב על הכול ממזמן,
בשבילך.
כבד את אביך הטוב,
כבד את אמך.
כבד את אמך.
היא רק מנסה.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ,כתיבה,חוברות לכל נושא בתחום ההוליסטי ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
