ערי המקלט לרוצחים בשגגה
משה רבינו ציוה לפני הכניסה לארץ ישראל לקבוע שלוש ערי מקלט בארץ ישראל ושלוש בעבר הירדן: "והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם ונס שמה רצח מכה-נפש בשגגה... את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען ערי מקלט תהיינה... לנוס שמה כל-מכה-נפש בשגגה".
לפי התורה,עיר מקלט היא עיר אליה צריך לברוח אדם אשר הרג אדם אחר בשוגג. הקמת ערי מקלט בארץ ישראל הינה מצוות עשה. מצווה להבדיל ערי מקלט בארץ ישראל ומצווה להגלות את ההורג בשגגה לעיר מקלט.
ערי מקלט הינם ערים אשר נועדו למגוריו של רוצח בשגגה. אלו ערים הקולטות את הרוצח בשגגה ומגינות עליו מפני גואל הדם. אלו ערים שנעשו מקום מפלט לאדם אשר רצח נפש בשגגה ומטרתם להגן עליו מגואלי הדם של הנרצח. הרוצח בשגגה שהה בעיר המקלט עד למשפטו. אחרי שנשפט והוכח כי אכן רצח בשגגה ,היה נשאר לגור בעיר המקלט עד מותו של הכוהן הגדול, ושם היה מוגן מגואל הדם של הנרצח.
השהייה בעיר נועדה לשתי מטרות:
-הצלת ההורג מפני נקמתו של גואל הדם. הבריחה לעיר מקלט היא חובה, גם כשלא נשקף איום כלשהו על ההורג.
-עונש על כך שהרג אדם כתוצאה מחוסר זהירות.
ערי המקלט נקראו "ערי המועדה"- והם היו מקום מושבם של הכוהנים והלווים תופשי התורה, כי עליהם הוטל לדרוש ולחקור על מעשה הרצח אם בזדון או בשגגה היה, ולכן במזרח עבר הירדן הבדיל משה שלוש ערים: בצר בחלק ראובן, רמות בגלעד בחלק גד, וגולן בבשן בחלק מנשה. בארץ כנען הובדלו שלוש ערים : קדש בגליל בהר נפתלי, שכם בהר אפרים וחברון בהר יהודה.
מלבד שש ערי מקלט שנקבעו, גם ארבעים ושניים ערי הלווים קלטו את הרוצח בשגגה. הלוויים הוכשרו לקלוט את הרוצח בשגגה על מנת לחנכו, אחר שבחטא העגל תיקנו את מעשה לוי בשכם, שבגינו גזר יעקב 'אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל' .בזכות שנענו לפניית משה לפגוע בחוטאים, וחרבם שימשה לדבר מצווה, נהפך להם דבר יעקב מעונש לברכה; הם נפוצו בארץ כדי להורות תורה לישראל, נוסף על שירותם במקדש. [כדי שיתפנו למלא נאמנה את שלל תפקידיהם, שוחררו הלוויים מעול הפרנסה, וחלף עבודתם זכו במעשרות, אך לא בנחלה].
ההבדל שבין ערי מקלט לערי הלווים היה בזה, שערי המקלט קלטו הרוצח גם אם הגיע אליהן שלא בכוונה, והרוצח ששהה בהן לא שילם שכר עבור המגורים בעיר, ואילו ערי הלווים קלטו רק את מי שברח לשם על מנת לקבל מקלט, והרוצח נותן שכר לבעל הבית.
בימי המלך המשיח,לפי הרמב"ם, יוסיפו שלוש ערים נוספות על השש .
אדם הראשון נתחייב מיתה ,והקדוש ברוך הוא ברחמיו המיר עונשו בגלות, מפני שבכול גלות ישנו סממן של מיתה, ובייחוד, לאדם הראשון שחי בגן עדן, שגירושו משם היווה מיתה לדרגתו הקודמת. גם רוצח בשגגה אשר באמת היה חייב מיתה ממש מיד גואל הדם, אלא שהקלה עליו תורה במיתה חלקית, בהגלייתו לעיר מקלט שם הוא מאבד את פרנסתו וכבודו הראשון שהיה לו במקומו הקודם.
הגמרא [מכות] אומרת, שהמצב שבו אדם הורג אדם אחר בשגגה, יש מאחוריו חשבון שהקב"ה עושה עם שניהם. ההרוג חייב מיתה וההורג חייב גלות, ולכן הקב"ה מסובב את הדברים שהאדם החייב גלות יהרוג בשגגה את החייב מיתה.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ,כתיבה,חוברות לכל נושא בתחום ההוליסטי ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
