הבוס לא קדוש – צאו מהקורבנות (נכתב במין זכר – אך מתייחס לשני המינים הן מצד הקורא/ת והן מצד הבוס/ית שלו/ה)
פעמים רבות אתם מגיעים לפ"ע עם הבוס, וכשהוא שואל "מה נשמע?" – פתאום הכל אצלכם בסדר. אין תלונות. לא משנה העובדה שרגע לפני כן נכנסתם למשרד של הקולגה שלכם והתלוננתם כמעט על כל דבר אפשרי או בלתי אפשרי שמצאתם בבוס שלכם והתנהלותו מולכם או בכלל.
כן. זה קיים. ולא רק אצלכם. אם אתם מנהלים, או עובדים – כל אחד מאיתנו לבטח הגיע לסיטואציה דומה. למה? למה אנחנו לא מעיזים לומר לו הכל בפנים? למה אנחנו לא באים ושוטחים בפניו את כל שעל ליבנו?
קצת על ערך ההגינות
חישבו על מצב שדיברתם על מישהו שלא נוכח בחדר מילים שלא בטובתו. חישבו שאולי נכח בחדר מישהו ממקורביו, שאתם בטוחים במאת האחוזים שלא יספר לו.
אתם עוברים במסדרון המשרדים יום אחרי... אותו גורם שלא נכח עושה לכם פרצוף של נעלב.
החשש עולה בכם כי מישהו סיפר לו. איך אתם מתנהגים אליו? מתחנפים? לא מתייחסים? נעים לכם? לא...
עתה גם המנכ"ל שמע על הטענות שלכם כלפיו – ומזמן אתכם לשיחה משולשת עמו על מנת לפתור את הבעיות ביניכם – באיזה מצב זה מעמיד אתכם?
העמידו לרגע את עצמכם בתור אותו בנאדם. לכלכו עליכם מאחורי גבכם. כיצד אתם מרגישים?
חישבו שפרקתם עול על המנכ"ל עצמו אצל קולגה, ובעת שמצא לנכון להתחנף לבוס – הלך הקולגה וסיפר לו. איך אתם מרגישים עכשיו?
קחו לתשומת לבכם: ערך בסיסי בכל תרבות הן עסקית והן לאו – הוא ההגינות והתקשורת הפתוחה.
הערך הזה אומר, במילים אחרות לגבי המקרה לעיל: לעולם אל תעבירו ביקורת על אדם אחר, מבלי שהוא נוכח!
אם אתם ממש ממש רוצים לפרוק, ניתן לשנות זאת ל:לעולם אל תעבירו ביקורת על אדם אחר אם אינכם מתכוונים ומסוגלים לומר זאת בפניו. כך לפחות תצאו הוגנים כלפיו.
הקורבנות – "מחלה שקשה להיות מודע לה"
ה"חולה" בקורבנות הוא אדם אשר מאשים את האחר/את השוק/את המדינה או כל גורם אחר במצבו. מוכר לכם? אתם מוזמנים לחייך. אני בטוח שגם אתם הייתם אי פעם במצב הזה.
אז קחו לתשומת לבכם – את המילה אחריות. אחריות אומרת – שלא משנה מה "עושים לך" – לך יש את החופש לבחור את התגובה – ומה שבחרת לעשות – הוביל אותך למצבך. אם מקללים אותך – אתה יכול לבחור להיעלב. אתה יכול לבחור שלא. אם מכים אותך, אתה יכול לבחור להכות בחזרה. אתה יכול לבחור לחייך ולהגיש את הלחי השנייה. אבל קח אחריות על מה שבחרת. גם גנדי אמר: "הם לא יכולים לפגוע בנו, אם לא הרשינו להם".
"חולה קורבנות" ניתן לזהות די בקלות דרך מילותיו. יש בהם הרבה מכל מי שנמצא סביבו, פרט להוא עצמו. הוא ישתמש הרבה ב"אתה", "את", "הוא", "היא" ו"הם" – נקרא להם ה"חוצונים". הוא פחות ישתמש ב"אני" אם בכלל.
הקשיבו לעצמכם בימים הקרובים. זהו האם יש בכם את המחלה. אחת התרופות הטובות לריפוי מהמחלה הזו, היא לשאול את עצמכם: "ובמי זה תלוי?"
כמובן, שהתשובות הראשונות שיעלו במוחכם – יהיו מלאות גם הן בתחילה באותם "חוצונים". והפתרון יהיה לשאול את עצמכם שוב ושוב, תוך כדי שתחשבו על כך טוב טוב: "במי זה באמת תלוי?"
התשובה האמיתית תמיד תהיה – בכם עצמכם.
הקולגה שלכם לא סובל אתכם ולכן פוגע בכם? שאלו את עצמכם איפה אתם לא הייתם בסדר כלפיו. לא מנקודת מבטכם – אלא מנקודת מבטו הוא. שאלו את עצמכם האם היה בכם אי פעם האומץ לשבת מולו ולהקשיב. באמת להקשיב. ולשוחח עמו באופן מכובד על מנת להבין. מבטיח לכם שלאחר שאתם תבינו (ותתנו לו לפרוק) – הוא יהיה פתוח להקשיב לכם ולמצוא את הדרך ליישר את הדברים.
השוק נחלש ולכן אתם לא מביאים עיסקאות? שאלו את עצמכם מה אתם יכולים לעשות בנדון. אני לא מצפה שתשנו ותניעו את השוק. אני מצפה שתשאלו את עצמכם: "האם כיסיתם את כל שוק המטרה?", "האם אין עוד לקוחות פוטנציאליים?", "האם אין שווקים אחרים טובים יותר כרגע שניתן לתקוף?" "האם אין מוצר חדש שניתן לייצר או נציגות נוספת שניתן להביא וכתוצאה מכך להניב יותר עסקאות?" "האם מיציתם את כל יכולותיכם?" או שאתם פאסיביים ונותנים לשוק לקבוע את גורלכם...
הבוס שלכם לא מחמיא לכם מספיק? לא מפדבק אתכם מספיק? שאלו את עצמכם מה עליכם לעשות כדי לשנות זאת? האם שיחה גלויה עמו, בה תגידו שאתם אנשים שמתומרצים מפידבקים, וכדאי שיבין זאת על מנת שאתם תהנו והוא יהנה מהתפוקה שלכם – תהיה מבזה עבורכם?
אני מבטיח לכם שלא.
יש כאן תהליך לא פשוט שיש לעבור. תהליך של מעבר מתלות בסביבה – לעצמאות. זה לא קורה ביום אחד. זה דורש מכם להביט פנימה לתוככם, להודות בהרבה דברים שלא רציתם לעולם להודות בהם. להסיר חומות גדולות שבניתם עם השנים. לפעמים קשה מאוד לעשות זאת לבד. לשם כך ישי מאמנים אישיים, פסיכולוגים או חברים – שיהיו מסוגלים לשקף בפניכם מצבים ולעזור לכם למצוא את הדרך.
תקשורת פתוחה
אדם שיושב מול המנכ"ל ואומר לו "הכל בסדר" למרות שהוא מלא בבטנו עד אפס מקום – משקר לעצמו ולמערכת. הוא פחדן. הוא קורבן.
קיים בכם פחד שיפטר אתכם לאחר שישמע את הדברים? קיים בכם פחד שיעניש אתכם? שיראה בכם "TROUBLE MAKERS"?
אני לא מתכוון שיש להפוך את השולחן ולהטיח בו דברים. שוב – זה יהיה אקט של קורבן שמאשים שוב את ה"חוצונים" ולא את עצמו. אני מדבר על להיות הרבה יותר גדול מזה – ה"איך" הוא כל העניין:
עמדו מולו והאשימו את עצמכם.
"יש בי בעיה, אני לא הצלחתי להבין למה...."
"יש לי עניין אישי, פסיכולוגי כפי הנראה.... אם אין לי פידבקים זה מוציא לי את הרוח מהמפרשים..."
"יש לי בעיה עם "הנחתות". האם, אם היו דורשים ממך לעשות משהו שאינך מאמין בו, היית עושה אותו טוב? אתה לא חושב שהיית יכול לשבת איתי כמה דקות ולנסות לרתום אותי?"
"כנראה שבלימודיי האקדמאים פיספסתי את השיעור שדוגל בראייה האסטרטגית שלך. תוכל ללמד אותי?"
שימו לב איך לקיחת אחריות משנה את התמונה. אני לא מכיר מנכ"ל אחד שלא היה מקבל מילים כאלו כראויות לשיחה פתוחה ומניבה.
אין מנכ"ל בעולם שלא ישמח על לקיחת אחריות של מי מעובדיו. אין מנכ"ל בעולם שייפגע מכך שמישהו יבוא ויציף בפניו תמונה כפי שהוא רואה אותה, ובאופן לא קורבני ומאשים. להיפך – מנכ"לים לעיתים כל כך בודדים וחסרי ישע מחוסר עובדים שמסוגלים לכך. הם משתוקקים למישהו ש"יכוון אותם" כיצד לנהוג כלפיו על מנת שיוכלו להניע אותו. הם משתוקקים למישהו שיהיה מסוגל, בדרך אפקטיבית לשקף עבורם דברים על מנת שיוכלו לפעול נכון יותר.
אותם אנשים אחראיים, אם לא שמתם לב עד היום – הם אלו שמקודמים לתפקידים בכירים יותר. לא אלו המתקרבנים והמאשימים...
חישבו על זה.
יהונתן כסיף - בעל ניסיון עשיר בהקמת עסקים ליוויים וניהולם תפעולית, שיווקית וכספית בשוק הישראלי ובשוק הבינלאומי. יהונתן עסק בניהול ופיתוח צוותים, פיתוח מערכי שירות ומכירות בארגוני הייטק וארגונים קמעונאיים. ליהונתן ניסיון רב בהדרכה פרטנית, קבוצתית וצוותית בחברות, ארגונים עסקיים ומוסדות ממשלתיים. מנחה מוסמך של קורסים מבית פרנקלין קובי: "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד", ניהול זמן ועוד
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
