פרט מעניין לדעת הינו שטבעת אירוסין שמים על צד ימין אך לאחר החתונה מעבירים את טבעת הנישואין לצד שמאל. השינוי המעניין בין הידיים לפי מקובלים רבים אינו מקרי אלא מסמל פעמים רבות תפיסה עמוקה ורוחנית.
סוגיית הענידה והאצבע המתאימה
אצל הרבה מאוד אנשים, תרבויות ומסורות, טבעות אירוסין נענדות ביד ימין, לרוב בשל האמונה כי זוהי טבעת זמנית עד לטבעת הנישואין שמקדשת ומסמלת את תהליך הקידושין עצמו. הרי ידוע שאין דבר כזה באמת טבעת נישואין אלא בפועל מדובר בטבעת קידושין. בזמן החופה הרב מבקש מהכלה שתראה את אצבע ימין למרות שביתר חייה היא הולכת לענוד את אותה טבעת על קמיצת שמאל.
אומנם לא כמו טבעות הנישואין, אבל טבעות אירוסין הן טבעות עם משמעות רבה להרבה מאיתנו. כאשר הגבר עונד לאשתו לעתיד את הטבעת הוא מבטיח לה הבטחה להיות לצידה ולאהוב אותה ככל שיוכל. כאשר הבטחה זו מתממשת והנישואין נמשכים למשך שנים רבות יש רצון להעביר את ההבטחה והמזל הטוב הלאה לילדים שנולדו. מתוך כך נולד הרעיון של טבעות אירוסין שעוברות מדור לדור, כשכל שנה ערך טבעות הנישואין עולה והמשמעות הרגשית שלו עולה בהתאם.
לפי הקבלה הענידה על צד ימין נעשית משום שימין זהו צד החסד, כמו המשפט 'ימין ה' ירוממה' בעוד ששמאל הוא צד ימין. זו הסיבה שרוב מצוות התורה מבוצעות עם יד ימין כמו הרמת כוס הקידוש למשל. מאחר ורוצים שתחילת הנישואין יהיו בצד של חסד ולא על צד של דין מעדיפים לענוד את הטבעת ראשית בצד ימין.
על פי ההלכה היהודית טבעת נישואין צריכה להיות מורכבת מחומר אחד בלבד, כשהנוהג המקובל הוא שימוש בזהב ליצירת הטבעות, למרות שכל חומר יהיה מוצר ליצירה, כל עוד הטבעת תהיה שווה משהו בסופו של דבר (יותר מפרוטה אחת אפילו) מפני שעל פי ההלכה, הטבעת היא סמלית בלבד, ותפקידה סמל את הברית מבלי לגרום לכלה לשנות את דעתה בגלל טיבה, מכירה או יוקרתה של הטבעת. הטבעת צריכה להיות מעוצבת בצורה פשוטה ללא אבני חן, יהלומים ועיטורים מוגזמים מתוך התפיסה כי אם הכלה מעריכה את שווי הטבעת היקרה ומסכימה להתחתן ממניעים שהם אינם טהורים ירדה הקדושה מן החופה והטקס אינו הושלם. לכן, המחמירים אף אוסרים שיהיה בכלל עיטורים על הטבעת ומסכימים לחתן רק על טבעת פשוטה וחלקה. טבעת הנישואין חייבת להיות לחתן כשהמקובל הוא לשלם עבורה במזומן כדי שלא יהיה מצב בו המוכר עדיין לא קיבל תשלום והטבעת לא בפועל ברשותו של החתן.
בנוסף, בוחרים באצבע המרה משום שזו האצבע שמצביעה על האדם שמקדש את האישה במהלך הטקס. זו הסיבה שלאחר מכן כאשר הטבעת עוברת לצד שמאל אין צורך להקפיד על אותה האצבע ומניחים את הטבעת על קמיצת שמאל.
מדוע מעבירים לצד שמאל?
את הטבעת מעבירים לצד שמאל מאחר שזהו הצד הקרוב ללב. לפי אמונה בתרבויות נוספות קמיצה שמאל היא אצבע שבתוכה יש ווריד שמגיע ישירות עד הלב, כך טבעת הנישואין תהיה קרובה ככל היותר לליבה של האישה. לכן, ביהדות צד שמאל זהו הצד שמניחים איתו תפילין, על מנת להיות קרוב כמה שיותר לפאן הרגשי במהלך ההתכוונות במהלך הנחת התפילין.
חוקים לטבעת נישואין לפי ההלכה
מעניין לדעת שאישה לא מחויבת לענוד את הטבעת לאחר החופה אך מנהג זה השתמר עם השנים ונעשה נפוץ ומקובל ביותר. בנוסף גבר אינו מחויב בטבעת ואם הוא בוחר שכן לענוד טבעת אין הקפדה על איזה צד הוא מחויב לענוד אותה או כיצד היא אמורה להיראות.
האם העיצוב מחוייב על פי ההלכה היהודית?
התשובה לכך היא שלילית, הרי עיצוב טבעות נישואין ואירוסים נעשה לרוב במקומות המייצרים תכשיטים בעצמם, היום זה כבר עסק של בוטיקים ומעצבי תכשיטים, ואנשים פרטיים המתעסקים בתחום ולא נקבע מעולם על פי הספרים מי רשאי להכין, לצייר או לעצב את הטבעת. משחר הימים טבעות נישואין ואירוסין היו טבעות פשוטות יחסית, בניגוד למה שמקובל היום - טבעות יהלומים מנופחות עם עשרות יהלומים, עשרות ומאות שעות עבודה לייצור טבעת מדהימה אחת.
הכותב הוא בעל בלוג טבעות אירוסין בקהילת הוורדפרס בעברית.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
