הוגה הדעות הצרפתי הנודע, ז'אן-ז'אק רוסו, כתב ב"אמנה החברתית" שלו, כי במשטר האידילי אותו הוא מתאר, אין מקום כלל למפלגות. כל זאת מכיוון שבתוך "חבר בני אדם" שמתכנס יחדיו, מאבד האינדיבידואל את יכולת החשיבה האישית שלו ומתחיל לחשוב כמו הקבוצה.
החשיבות של ההגנה על העצמאות המחשבתית עוברת כחוט השני בכל הגותו של רוסו, ששאף לשמור עליה בכל מחיר כמעט.
כך כותב רוסו: "כדי שיוכל הרצון הכללי לבוא לידי ביטוי, צריך שלא תהיינה בתוך המדינה חברות חלקיות (מפלגות - א.ב), ושכל אזרח ואזרח יחווה את דעתו אך ורק על פי מה שהוא חושב בעצמו"[1].
בהמשך מציין רוסו, שאם כבר נגזר הגורל וישנה התארגנות מפלגתית, אז "צריך להרבות במספרן ולמנוע אי שוויונן"[2].
כיום, אינני כבר קרוב לשלוש שנים חבר פעיל בשום תאגיד פוליטי, ואני יכול להעיד בחזקת ב"דידי הווה עובדה", כי יש המון אמת בדבריו של רוסו בעניין זה.
חברות במפלגה, גם כשעסקינן באדם חזק ומגובש מאוד מבחינה רעיונית, מביאה אותו בסופו של דבר, מטבע הדברים, להתפשר פה ושם על עמדותיו ורעיונותיו. אפילו אדם המקים מפלגה בדמותו ובצלמו, אינו יכול להתעלם לחלוטין, ולנטרל עצמו לגמרי מדעת רוב חברי מפלגתו. הוא חייב להיות קשוב אליהם, גם אם בסופו של דבר הוא מקבל את ההחלטות בעצמו.
סגנון לואי ה-14 של "המפלגה זה אני", מתקיים במקרה הטוב, רק במדינות כמו הרפובליקה הדמוקרטית של צפון קוריאה.
אין מפלגה מושלמת שיכולה להחזיק ולשקף את כל דעותיו של כל אדם בכל מגוון הנושאים, ולכן חבר מפלגה נאלץ כפשרה להיסחף אחר דעת הנהגת המפלגה או הרוב במוסדות הנבחרים שלה.
זה המחיר שעל כל אדם לקבל על עצמו, בהיותו חלק מגוף פוליטי.
בעבר, מצאתי את עצמי לא אחת נאלץ להגן על החלטות המנוגדות להשקפת עולמי, אך שיקפו את דעת המפלגה בה הייתי חבר באותה העת. זה כאמור אחד הביטויים לאותו צפרדע שעליך לבלוע ולקבל על עצמך מידי פעם, בהיותך חלק מגוף פוליטי, שמשקף לא את דעותיך כאינדיבידואל, אלא את דעת "החברה החלקית", כהגדרת רוסו, בה אתה חבר.
בכך מסתכמת הדילמה של כל אדם במדינה דמוקרטית להיות "אדון לעצמו" או למסור עצמו לקבוצה גדולה יותר של אנשים שחושבים פחות או יותר אותו דבר כמוהו, ולהתחיל לחשוב כמוהם במידת הצורך.
כשלעצמי הגעתי למסקנה שזה לא פשוט; מצד אחד, מאוד נוח לי מבחינה זו בעמדה שבה אני נמצא כיום, מצד שני, אני נטול כל יכולת להשפיע ולקדם את השקפת עולמי.
עו"ד אדיר בנימיני
[1] ז'אן ז'אק רוסו על האמנה החברתית (או: עקרוני המשפט המדיני) בתרגומו של יוסף אור (ירושלים: מאגנס) תשנ"א עמ' 44-45
[2] שם, עמ' 45
עו"ד אדיר בנימיני, משרד עורכי הדין "אילת ודוד גולן". בעל תואר ראשון במדע המדינה והיסטוריה ותואר שני במדע-המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. יועץ שר הפנים, אברהם פורז וחבר מועצת עיריית נתניה ה-13 (2003-2008).
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
