משמורת
במקרה בו הילדים נמצאים אצל האב או האם כלומר, במשמורת של אחד ההורים, נשארת להורה השני הזכות לבקר את הילדים ולראות אותם.
הסכם סדרי הראיה יכול להיקבע על ידי הצדדים עצמם, על ידי בית המשפט או בית הדין, אם הצדדים אינם מסוגלים להגיע להבנה בנושא זה ביניהם. מקובל מאוד שעובדת סוציאלית מתערבת כאשר מתקיים ויכוח על משמורת או על סדרי ראיה, והמפגשים נערכים בהתאם להמלצותיה המוגשות בתסקיר סעד.
במקרים מסויימים, מבקש בית המשפט ביוזמתו, או על פי בקשת אחד הצדדים, חוות דעת של פסיכולוג מומחה גם לנושא המפגשים בין הילד או הילדים להורה שאינו משמורן.
סרבנות קשר- או תסמונת הניכור ההורי כבר קרו בעבר מקרים בהם על סמך גישת "הניכור ההורי", פסק בית משפט שילד יהיה במשמורת האב.
"תסמונת הניכור ההורי" (Parental Alienation Syndrome) או "סרבנות קשר" עוצבה על ידי ריצ'רד גרדנר, פסיכיאטר אמריקני, שפיתח תאוריה זו.
אלו מקרים קיצוניים למדי בהם בשל הסתה קשה של האם מנתק הילד את הקשר עם ההורה השני, אינו מוכן לפגוש בו ומסרב להיות עמו בקשר ילדים אלו בסופו של דבר הופכים להיות "סרבני קשר" או "בנים מורדים".
התפיסה הרווחת היא שהורה המונע קשר כזה הינו הורה שאינו מודע לצרכים של הילד ואינו רגיש להם וכתוצאה מכך אינו יכול לתפקד כהורה משמורן טוב ועדיף לילד לגדול אצל הורה שיאפשר קשר עם שני ההורים ולא ימנע קשר בינו לבין ההורה האחר.
לינה אצל ההורה שאינו משמורן
אין קביעה שיפוטית חד משמעית, לגבי לינה אצל ההורה שאינו משמורן, אם הילד המדובר בגיל מאוד צעיר. דעות שופטי בית המשפט לענייני משפחה שונות מאד זה מזו. ישנם שופטים הטוענים שמגיל חצי שנה עד שנה יכול ילד ללון בבית ההורה השני, וישנם שופטים החושבים כי ילד יכול לבלות עם ההורה האחר סוף שבוע רצוף הכולל לינה, החל מהגיעו לגיל שנתיים או שלוש.
גם הפסיכולוגים העוסקים בנושא חלוקים ביניהם בסוגיה זו. חשוב להדגיש שכל מקרה הוא לגופו, וישנם מקרים בהם טובת הילד היא ללון אצל ההורה האחר, וישנם מקרים בהם אין לנתקו ללילה מההורה אליו הוא רגיל.
פעמים רבות נוצר מאבק בין ההורים על נושא הלינה. אמהות רבות (שבדרך כלל הן ההורה המשמורן) חושבות שילד מתחת לגיל מסוים אינו צריך לישון אצל אביו. אחרות עושות בכך שימוש ורואות בסדרי הראייה בכלל ובלינה בפרט "נשק" כנגד האב. סיטואציה כזו אינה מטיבה עם הילדים.
מחלוקת בין הורים בזמן הליך הגירושין לא אמורה לפגוע בילדים, אולם לעיתים בלהט הויכוח והסערות הרגשיות נדחקת טובת הילדים וכל הורה רואה רק את האינטרס הפרטי שלו.
על פי ההלכה הפסוקה מאוד חשוב שילד יהיה בקשר עם שני הוריו ויש חשיבות רבה לסדרי ראייה קבועים, רצופים ומסודרים בין הילד לבין ההורה שאינו משמורן. במקרים קיצוניים מעבירים משמורת מההורה המגדל את הילד להורה השני, אם בית המשפט נוכח לדעת שההורה המשמורן מונע בצורה פעילה כל קשר בין הילד לבין ההורה השני ומדיח את הילד בצורה קיצונית וחמורה כנגד ההורה השני.
כאמור, אלו הם רק מקרים קיצוניים ורק במקרים מעטים, עד כה, קבע בית המשפט כי ילד יעבור מהורה אחד לשני רק עקב כך שההורה המשמורן אינו מאפשר קשר סביר ומפגשים עם הילד.
חגית לב | גירושין , תביעות גירושין , עריכת דין
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
