איך לפגוש את אלוהים 

לפגוש את אלוהים, להרגיש אהובים והספק / מיכל רון*

המאמר הנוכחי מספר על מה שעשינו בפגישה האחרונה של קבוצת המדיטציה -
פגשנו את אלוהים.
אפשר לקרוא לזה גם 'תיקשור', אבל לא חייבים.

אני מפרידה כאן לחלוטין בין 'אלוהים' ובין 'דת'.
אפשר להיות מה שמכונה 'דתיים' - או במונחים קונקרטיים 'שומרי מצוות', אבל בכלל לא להכיר את אלוהים. (ויש לי חברים כאלה)
אפשר להכיר את אלוהים, ולהיות איתה** בקשר רציף, יומיומי אפילו, ובכלל לא לשמור מצוות. (ויש לי גם חברים כאלה)

הרעיון אינו השתייכות לקבוצה או לדת מסויימת, אלא תחילתה של חברות חדשה - עם מישהו שתמיד נמצא שם עבורנו, ותמיד אוהב אותנו באופן בלתי מותנה, ופתיחתו של ערוץ חדש - עם המקור לכל הידע כולו, שתמיד מוכן ויכול לעמוד שם לרשותנו כדי ללמד אותנו ולהנחות אותנו בדרך שתוביל אותנו לחיים המיטיבים ביותר עבור עצמנו ועבור אחרים.

אולי הכי פשוט לספר איך עושים את זה -

פשוט, יושבים במדיטציה.
הנחיות מפורטות ניתן למצוא במאמר שלי על מדיטציה:

http://www.2all.co.il/web/Sites/michal_ron/PAGE44.asp


אבל בקיצור -

מקפידים לשבת נוח
בגב זקוף
ולנשום!

ואז פשוט קוראים לו -
'אלוהים....' 'אלוהים....'
ומחכים לתשובה.

אפשר לקרוא לו בקול רם, או בלחש, או אפילו בלי קול, בלב.
זה גם יכול להיות היא...

כאן האויב הוא הבושה - אנחנו נראים לעצמנו דבילים.

אז מה?

תמיד כשמשהו נראה לנו טפשי, השאלה הנכונה איננה 'האם זה באמת טפשי?' אלא - 'מה יש לי להפסיד?'
במקרה הזה ? כלום.

פשוט, ממשיכים לקרוא לה.
אם אנחנו קוראים לו באמת, מתישהו נשמע את ה'כן'.

(בקבוצה עבדנו גם על ההתנגדויות שיש לנו מלפגוש את אלוהים, אבל על זה במאמר אחר...)

ואז - כשאנחנו שומעים את ה'כן' מגיע האויב השני -

אם האויב הראשון היה הבושה, הפחד מלהראות טפשי,
האויב השני הוא הספק - האויב השלישי והגדול ביותר של הבודהא.

לצורך המשך העבודה הצעתי, כמו במקרה של הבושה, לא להכנס לויכוח הפנימי של 'האם זה נכון או לא', אלא פשוט לשים לב לשינויים שקורים בגוף כשאלוהים עונה לנו -
האם אנחנו יותר עירניים?
האם הנשימה שלנו יותר נינוחה?
האם אנחנו חווים רגשות עזים יותר?

אינני באה לתת כאן תשובות לשאלת הספק.
כל מה שיש לנו לעשות, כבני אדם, הינו פשוט להמשיך ולתרגל. התשובות באות בהמשך הדרך, עם התירגול ועם הנסיון.
בינתיים פשוט צריך לאמר לספק "יכול להיות שאתה צודק, אבל כרגע אני בוחרת להמשיך ולתרגל, אפילו אם אולי זה לא נכון, וזה לא 'אלוהים' שעונה לי."

בקבוצה עלתה גם השאלה "איך נדע אם מי שענה זה אלוהים או הקול הפנימי?"

ונותר לי רק לצטט את אלוהים, שענתה למחברו של הספר "שיחות עם אלוהים": "הקול הפנימי שלך הינו אחת הדרכים האהובות עלי ביותר כדי לדבר איתך."

שוב, זה ממש לא משנה אם זה 'הקול הפנימי', 'אלוהים', או כל ערוץ תקשורת אחר.
כל זמן שאנחנו שומעים תשובה, מענה כלשהו לפניה שלנו, וכל זמן שהקול הזה מיטיב עמנו,
אני ממליצה 'ללכת על זה' -
לאו דווקא להכריז שזה 'נכון', או לקבל החלטות לפי הקול הזה,
אלא להפנות חזרה את תשומת הלב לגוף, ולהרגיש איך הגוף שלנו מגיב בנוכחותה של 'אלוהים'.

חשוב מאוד לדון פה בנושא הספק - משום שהוא תמיד יהיה היריב העיקרי שלנו, ואנחנו נשוב ונפגוש אותו בכל 'סיבוב' בדרך המפותלת של צמיחה אישית ווהתפתחות רוחנית.
בכל סיבוב של הדרך נשוב ונשאל את עצמנו 'האם זה באמת כך?', 'האם כל זה כדאי לי?' (הספק הוא ידידם הטוב של ההססנות ושל הקושי בקבלת החלטות).
ושוב ? הדרך היחידה להתגבר על אותה הססנות היא להמשיך ולרגל, עד שהספק נעלם מאליו, ובמקומו באה הידיעה.

הדרכים בהן ניתן לחוות את נוכחותה של אלוהים הינן רבות ומגוונות.
בכל פעם היא 'מרגישה' קצת אחרת,
ויש גם שונות בין אנשים -
יש אנשים שפשוט 'מרגישים' אותה,
יש כאלה שיכולים לראות צבעים, אנרגיות,
יש כאלה שאצלהם החושים פתאום מאוד מתחדדים -
כל אחד ואחת צריכים ללמוד לחוש את נוכחותה, כפי שהם חווים זאת.

אחד מהתרגילים שעשינו בקבוצה -
ואולי אחד התרגילים החזקים שניתן לעשות בנוכחותה של אלוהים,
הינו פשוט להרגיש אהובים.

זאת אולי החוויה שאנחנו הכי משתוקקים אליה - אם נשים לב לכמות הספרות והשירה העוסקת בהרגשה הזו, או בכמות הפרסומת שאמורה לעזור לנו להרגיש כך.
והנה, אפשר להגיע לזה מהר, חינם, ואפילו בקלות יחסית!!!

ולמרבה הפלא, בדרך כלל נגלה שהחוויה איננה נעימה.
כאשר מגיעים אליה לבסוף, זו החוויה הנעימה ביותר בעולם,
אך בדרך כלל לפני שמגיעים אל החוויה הנקיה עוברים דרך הרבה 'לכלוך'.
ה'לכלוך' הזה יכול להחוות בדרכים שונות -
כאבים בגוף, 'רעש' בראש, רגשות שונים שצפים ועולים, תחושות שונות, מוזרות או לא נעימות, או שסתם פתאום מרגישים ש'חייבים' לקום וללכת, לפתוח עיניים, לזוז, להפסיק את המדיטציה.

אך כשעוברים את ה'לכלוך' הזה מגיעים להרגשה נהדרת -
גם ברמה הפיזית - הגוף נינוח, הנשימה מענגת,
אך בעיקר ברמה הרגשית.

הפגישה עם אלוהים היא מקום של אמת, ולכן גם מקום של בטחון גדול.
בנוכחותה אנחנו מרגישים אהובים עד בלי די, ויש מעט מאוד חוויות מענגות מאלה.
וכשבאמת מעזים לדבר איתה אנחנו לומדים להכיר בערכנו כבני אדם, ולראות שאנחנו חשובים לה, כל אחד ואחת מאתנו, גם כשאנחנו טיפשים, רעים או שקרנים.


נסו ותהנו...
* מיכל רון, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ומדריכה (שלב 2) בשיטת גרינברג, עוסקת בפסיכולוגיה אלטרנטיבית, המשלבת בין הפסיכולוגיה ובין הרפואה האלטרנטיבית.
התהליך בפסיכולוגיה אלטרנטיבית נוגע בתחומים שבין הפיזי, הרגשי, המנטלי והרוחני, ועל-ידי כך מאפשר להגיע לתוצאות מהירות ואפקטיביות.
מיכל גם מכינה מבוגרים לבר/ת מצווה.
לפרטים נוספים: michali67@yahoo.com.
למאמרים נוספים, באתר שלי:http://www.2all.co.il/Web/Sites/michal%5Fron/.
לשאלות נוספות, בפורום שלי:
http://www.tapuz.co.il/Communa/userCommuna.asp?Communaid=28657.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי