מחאת הקוטג', הגרסה הישראלית לחרם צרכנים, הייתה לדבר המסעיר ביותר במדינת ישראל בשבועיים האחרונים. החל מהקבוצה שנפתחה בפייסבוק וכלה בהורדת המחירים ברשת השיווק של רמי לוי, כולם דיברו על הקוטג' אבל שכחו דבר אחד חשוב מאין כמוהו – זה לא הקוטג' חברים, זה הרבה מעבר לכך.
הקוטג' הוא רק סמלו של המאבק במחירים המגוחכים שנאלץ הצרכן הישראלי לשלם בבואו לרכוש את מוצרי היסוד אליהם הוא רגיל. אין כל סיבה הגיונית ונראית לעין אשר בגינה מחירו של הקוטג' מחוץ לגבולות ישראל, במדינות שבהן השכר הממוצע גבוה בהרבה יותר מאשר בישראל – יהיה נמוך יותר. אז למה זה בכל זאת קורה? כי אנחנו, האזרחים, מאפשרים לזה לקרות – פעם אחר פעם, אחר פעם. הלוואי והיה מדובר רק במוצרי החלב.
זה הרבה מעבר לקוטג' כי אל לנו לשכוח את הירקות והפירות, את הדלק, את מחירי הנדל"ן המופקעים, את הטיפול הממשלתי המזוויע בצעירים העובדים שאינם מקבלים ממנה כל תמיכה וכמובן שגם את העובדה שהממשלה הזו כמו קודמותיה מפקירה שוב ושוב את מעמד הביניים שאמור לשאת על כתפיו הצנומות את כלל המשק. ומה המכנה המשותף של כל אלה? פשיטת רגל מוסרית-ערכית שגורמת לחברה שלנו להתפורר מן היסוד.
החברה הישראלית היא חברה שאיבדה את דרכה, חברה שאיבדה כמעט לחלוטין את מעט הסולידריות החברתית שעוד הייתה בה. כל אחד יבחר לשים את האצבע על אירוע אחר שהיווה את נקודת המפנה אבל עם המגמה עצמה קשה להתווכח. כיום השאלה היחידה שמנחה את מקבלי ההחלטות היא "מה ייצא לי מזה?" ו"כיצד זה מקדם אותי?". אז נכון, פוליטיקאים תמיד חיפשו ותמיד יחפשו את הרווח האישי אבל מזה עשור וחצי אנו עדים לחציית כל הקווים האדומים – אנו עדים לתהליך של איבוד הבושה.
היום מחוקקים צנועים כמו בני בגין נחשבים לאאוטסיידרים בעוד חברי הכנסת המסוגלים להפיק כותרות חסרות תכלית חדשות לבקרים – הופכים ללב העניין. אביו של בני בגין, מנחם, היה לאחד מראשי הממשלה הערכיים ביותר בתולדות מדינת ישראל – אדם שכובד גם על ידי יריביו המרים ביותר משום שהוא לא שכח לעולם את המקום שממנו הגיע. קשה להאמין שהיום נוכל לראות שוב אדם כמו בגין מאכלס את לשכת ראש הממשלה.
ולא מדובר רק בזירה הפוליטית. הדבר דומה גם בזירה הכלכלית. כל עסק באשר הוא חייב לייצר רווחים שאם לא יעשה כן – הרי שלא תהיה לו זכות קיום. עם זאת, ואם נחזור ברשותכם למחאה שפרצה השבוע – אין הבדל בין רווח של 200% לזה של 300% (מלבד הרווח הכספי האבסולוטי) אז למה בכל זאת אנו נאלצים לשלם קרוב ל-8 ש"ח על קופסת קוטג' קטנה – פשוט כי הם יכולים להרשות לעצמם לדרוש את המחיר הזה. כי אף אחד לא אומר - עד כאן.
ישראל היא אחת מהמדינות הבודדות שחוו על בשרן בצורה כה מאסיבית את תהליך האמריקניזציה: החל מתוכניות הריאליטי, דרך רשתות המזון וכלה בסגידה למוזיקת ה-MTV. אבל דווקא את הדבר החשוב ביותר בחרנו להשאיר להם – את ערכי היסוד שעליהם מבוססת התרבות הפוליטית שלהם. לא בכדי מוקדשים שם מדי שנה שעות לימוד רבות העוסקות בלימוד קורותיהם של האבות המייסדים של המדינה הוותיקה. ג'ורג' וושינגטון, ג'ון אדאמס, תומאס ג'פרסון אלכסנדר המילטון ואחרים. האנשים הללו השרישו כבר מהרגע הראשון תרבות פוליטית שמקדשת את הצניעות ואת האחריותיות, כלומר את המחוייבות של נבחר הציבור לבוחריו המהווים את הריבון האמיתי. לא בכדי הפכה אנדרטת לינקולן לאחד המקומות החשובים ביותר בוושינגטון הבירה. פסלו הענק של האדם שהביא לסיום העבדות ונרצח במהלך הצגת תיאטרון בה נכח, מזכיר לאזרחי המדינה מדי יום את תקופתו ואת הערכים אותם קידש.
גם לנו היה את זה פעם. גם כאן התפטר יצחק רבין המנוח מתפקידו כי הוא בחר לקחת אחריות על משגה של אשתו. איפה זה ואיפה אנחנו?
הישועה לא תגיע מהוזלה נקודתית של הקוטג' או מעוד פטיש שיניף שטייניץ. הפיתרון טמון בשינוי ערכי היסוד של החברה שלנו: בחינוך, בכלכלה ובפוליטיקה. אם לא נפנים זאת ויפה שעה אחת קודם - תמשיך המדינה להתדרדר . וזה לא בגלל הקוטג'.
לפוסטים נוספים - היכנסו לבלוג שלי - ריאל פוליטיק - הבלוג של יורי גנקין
מתמחה במתן ייעוץ בתחום המיתוג האישי והעסקי. מנהל בלוג פוליטי בכתובת: http://www.yurigankin.com> בוגר תואר ראשון במדע המדינה ותקשורת ותואר שני בדיפלומטיה מאוניברסיטת תל אביב.. לשעבר עוזר ליועצה הפוליטי הבכיר של שרת החוץ ציפי לבני, עוזר אישי למנהל האגף לקשרי חוץ באוניברסיטת תל אביב ומנהל תוכן בחברת TOP-G העוסקת בייצוג בכירים. מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
